הון אנושי: בקרוב אצלהם
החתונה של אריאל רוטר ורותם סלע הראתה שאולי אין לנו מסורת של עושר, אבל אנחנו עובדים קשה כדי לייצר אותה
המסיבה של השנה. האירוע הכי נוצץ של האלפיון העליון, הברנז'ה והסלבז גם יחד. כל מדורי הרכילות סיקרו את ההיכרות של אריאל רוטר לשבט קסטרו עם הדוגמגישה רותם סלע. ההכנות לחתונה המפוארת תועדו, והספירה לאחור היתה מורטת עצבים, לפחות מבחינת צלמי הפפראצי. סוף סוף גם לנו יש סיפור מהאגדות: הנסיך של מותג הביגוד, אקס של בר רפאלי ורווק לוהט, פוגש שחקנית ומגישה מהתוכנית של גיא פינס. מה עוד אפשר לבקש? קצת גלאם וזוהר לחיים במזרח התיכון המדמם.
המקום שנבחר לאכלס את האירוע על אלף אורחיו היה גני התערוכה, והמועד שישי בערב. רצה הגורל ובכניסה לאוהל הענק פגשתי את גבי רוטר: "שלום, אני גבי, האבא של אריאל", הוא אמר בחיוך מנומס, "אתה כנראה מהצד של הכלה". "מזל טוב", אמרתי, "אני ארי ליבסקר, מהצד של הציבור". "מה זה הציבור?", שאל מופתע. "הציבור הוא הצד שמעוניין לדעת מה קורה כאן, אחרי כל הבילד אפ". ורוטר אמר: "אתם הארטיסטים אוהבים להתחכם".
האוהל, מעוצב בסגנון אופנת בגדי הקיץ של הוואי, הזכיר תפאורה בתצוגת אופנה. מהתקרות השתלשלו קרטונים צבעוניים בצורת בועות קומיקס עם שמות החתן והכלה. משני צדי הבר הודבקו חצאי וספות מעוצבות. האוכל היה ממש לא כשר - בדוכן אחד הגישו קלמרי, שרימפס, מולים וריזוטו מלא שרצים. בצד השני היה דוכן גבינות צרפתיות עם נקניקי חזיר. דווקא שם יצא לי לפגוש את עמוס שפירא, מעמיס על צלחתו אוכל לא כשר. "האוכל נהדר", הוא אמר.
ליד בר המשקאות התמנגל ראש עיריית בת ים שלמה לחיאני עם בכירי המשק, ונראה היה שהחקירה שמתנהלת נגדו בימים אלה כלל לא מעניינת אותם. הוא אמר לכולם שלום ונראה זחוח. בין השאר פנה גם לשרי אריסון, שלא הבינה כנראה עם מי היא מדברת. היא אמרה לו שלום, דיברה איתו מעט והמשיכה לשיחה אחרת. ואז הטלפון בתיק צלצל, ואריסון שלפה מכשיר מיושן של סמסונג וענתה. בחורה שעמדה לצדי אמרה לחברתה: "אני לא מאמינה, תסתכלי באיזה טלפון אריסון משתמשת. יש לה דירה ב־30 מיליון שקל וטלפון דור שני?!".
העיתונאית ואייקון האופנה הבינלאומית מרל גינסברג הזכירה שגם אם מדובר באירוע השנה, כאן זו רק ישראל. "אני לא מאמינה שאלו האנשים העשירים ביותר שלכם", אמרה המומחית. "אין להם בכלל סגנון לבוש שמעיד על יוקרה ועל הכסף שיש להם. איפה האיפוק? הייתי מגדירה את צורת הלבוש כאן כ'טאקי' (דביק, זול, טראשי, בטעם רע)". "למה את מתכוונת?", שאלתי. "בארצות הברית, אם את באירוע של אצולה פיננסית, לעולם לא תלבשי שמלות מיני כל כך קצרות כמו של הנשים פה".
בנימה פטריוטית פגועה אמרתי לה שאולי זה מה שיפה פה במדינה, שגם העשירים והעשירות מתלבשים כמו פרחים. גינסברג לא השתכנעה: "אין לכם מסורת של עושר, כי המדינה שלכם קיימת רק 60 שנה".
על הרחבה התחילו הריקודים. לנשים חולקו כפכפים, כדי שלא ייפלו. רקדתי עם ליאורה עופר, דור שני לכסף, ולוני רפאלי, והתבוננתי ביורשי העצר, החבר'ה של אריאל רוטר - עומר דנקנר, אלינור קופלר, אלון קסטיאל התמיד־מחויט. אולי אני מתבונן במסורת של עושר בהתהוות.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה