צילום: אי פי אי
האם ישראל בכלל יכולה לנהל יחסי ציבור?
עורכי העיתונים המשפיעים באירופה מסבירים למוסף "כלכליסט" כיצד הם רואים את כישלון ההסברה הישראלית בפרשת המשט לעזה
עשרה ימים לאחר השתלטות חיילי הקומנדו הימי על הספינה הטורקית שהיתה בדרכה לעזה, מערך התקשורת הישראלי - אם יש דבר כזה - אינו מקבל ציון גבוה מאלן רוסברידג'ר, העורך הראשי של "הגרדיאן" הבריטי. אבל הוא גם מתעקש שזה לא הסיפור.
"אני חושב שמכונת יחסי הציבור הישראלית כמעט לא קיימת, אבל זו כבר לא שאלה של איך לעבוד כדי לשפר את התדמית של ישראל, אלא אם היא בכלל יכולה לנהל יחסי ציבור", אמר השבוע בראיון טלפוני ל"מוסף כלכליסט" ממשרדי העיתון בלונדון. "האם מדינת ישראל יכולה להיות בהלך רוח שמזמין יחסי ציבור רעים? לטעון ש'אף אחד לא מבין אותנו', ש'זו הבעיה שלהם, לא שלנו, אם הם לא יכולים להבין את המצב שבו אנחנו נמצאים'? זה נראה כמו מצב של תודעת מצור".
"מנטליות המצור של ישראל" היתה גם הכותרת שבחר השבועון "האקונומיסט", אחד העיתונים החשובים והמשפיעים בעולם, לשער המהדורה האחרונה שלו. בכתבת השער אמר השבועון דברים נוקבים למדי על ישראל: שהיא פונה לאלימות בקלות רבה מדי, שהדברים מסלימים לכיוון בידוד של ישראל, וש"מי שפעם היתה נערצת כדוד הנועז הניצב מול הגולייתים הערבים, נראית היום כבריון המגושם של השכונה". עם עוד לא מעט תיאורים בכתבה קל מאוד גם לישראלים רבים להזדהות.
עשרה ימים לאחר השתלטות חיילי הקומנדו על הספינה "מרמרה", לרוב הציבור הישראלי אין הביטחון של חברות הכנסת חנין זועבי ומירי רגב, שמשוכנעות - כל אחת מהצד השני של המתרס - במסגור של האירוע. אבל בעולם כבר החליטו: פרשת ה"מרמרה" היא קש נוסף על גב הגמל העולמי, שנמאס לו מישראל הכובשת שממהרת להשתמש בכוחה. לכן הציף מאז האירוע שטף מילים נוקבות במיוחד את התקשורת העולמית.
"פייננשל טיימס", העיתון הכלכלי החשוב ביותר באירופה ואחד החשובים בעולם, הקדיש לשינוי במעמדה של ישראל את מאמר המערכת של מהדורת סוף השבוע. הנה כמה ציטוטים מעניינים: "תקיפת כוחות הקומנדו הישראליים על משט הסיוע לעזה במים בינלאומיים היה מעשה של ממשלה שאיבדה את דרכה לגבי האינטרס הלאומי שלה. את ידידיה של ישראל זה הרתיח, ואת אויביה זה בו בזמן הרגיז וגרם להם שמחה. כאשר ישראל מתנהגת כאילו היא מעל החוק, היא מרחיקה ומנכרת באופן עקבי את דעת הקהל הבינלאומית ושוחקת את הלגיטימיות שלה - ולכן את ביטחונה (...) דווקא בזמן שבו ישראל (וארצות הברית) רוצות להשאיר את הזרקור על השאיפות הגרעיניות של איראן. כל זה הוא גול עצמי בזמן פציעות".
תכנון עלוב מכל בחינה
רוסברידג'ר מ"הגרדיאן" מדגיש שהסיפור אינו אירועי 31 במאי, אלא שמדובר בתהליך ארוך יותר של אובדן אמון בישראל. "ל'גרדיאן' יש הערכה מציאותית של האירועים. אנחנו לא ניגשים אליהם בצורה פשטנית, ולא לוקחים כמובן מאליו דברים שאנשים אומרים על ישראל או על המצב במזרח התיכון. אנחנו מסקרים את ישראל בפירוט רב, ולעתים אנחנו מקבלים תלונות שאנחנו מסקרים את האזור יותר מדי", הוא אומר.
ואיך ישראל נראית דרך עיניו של עורך "הגרדיאן" הבריטי?
"אני חושב שאנחנו מסתכלים על הדברים עם קורטוב של ייאוש מהמגמה הכללית של השנים האחרונות - מסוגיות מדיניות, ממה שנראה כחוסר פרופורציה בנכונות לפתוח בהתקפות ובהיעדר מחויבות אמיתית לדרכה של ישראל. יש סוג של תסכול וחוסר סבלנות אפילו בקרב מעריציה של ישראל, שמאחלים לה רק טוב.
"להערכתי יהיה קשה לשכנע היום את רוב הציבור שלבנימין נתניהו יש עמדה שהוא חשב עליה מראש או תוכנית פוליטית בנושא השלום. ואני גם לא חושב שהוא היה חכם במיוחד בדרך שבה הוא הגיב לשנה הראשונה של ברק אובמה בתפקיד נשיא ארצות הברית. אנשים אומרים שהיחסים של ישראל ואמריקה נראים היום יותר רעועים מאשר בכל זמן שהוא בהיסטוריה הקרובה, ואני חושב שזה נכון.
"אני מניח שבשיח הישראלי הציבורי יש אנשים מיוסרים, שאולי לא שותפים לגישה או לפוליטיקה של נתניהו והיו מעדיפים ממשלה מתונה עם שאיפות ליברליות", ממשיך רוסברידג'ר, בקריצה לקוראים הישראלים. "זה מחזיר אותנו לכך שלעתים צריך להתגבר על הדאגה ליחסי ציבור. אנשים חייבים להגיב למה שישראל אומרת ועושה".
כשהוא נשאל על הטעויות הבולטות שנעשו בפרשת המשט, רוסברידג'ר ממשיך בקו הטוען שמוקד הטעות לא היה תקשורתי אלא מבצעי. הרי יש דברים שאי אפשר לחפות עליהם ביחצנות טובה.
"אם הם חשבו שהאוניות מלאות בלוחמים ולא במפגיני שלום - הם לא היו צריכים להיות מופתעים מההתנגדות. אם הם לא ציפו להתנגדות - אז היה פה תכנון עלוב. זה ברמה הצבאית. מפתיע אותי גם שאמצעי הזהירות הפוליטיים כשלו, ושיש דברים שלא חשבו עליהם מראש".
מה אירועי ה"מרמרה" הוסיפו לקלחת? הם נתנו לגיטימציה לשפוך קיתון של ביקורת, שעד אז נאמרה רק בחצי פה?
"אני חושב שזה אירוע טרגי מאוד לישראל. אפשר להצדיק את הסגר על עזה, אבל הביצוע הצבאי, האסטרטגי או היחצני הזה, בכל רמה, עשה לישראל נזק רב".
הפרסום הרע לא התחיל עכשיו
בישראל טוענים שמדובר בכישלון הסברתי, שהיו תקלות בתקשור האירועים לתקשורת המקומית והזרה, אני אומרת גם לגדעון רחמן, הפרשן הבכיר לענייני חוץ של "פייננשל טיימס", אבל גם הוא מתעקש שהסיפור בכלל לא תקשורתי. "זה נכון שישראל סובלת מיחסי ציבור גרועים, אבל העניין התקשורתי הוא לא הדבר הכי חשוב. אני חושב שאנשים מעריכים יותר את הפעולות שלך ופחות את הדרך שבה אתה מעביר אותן. לכן חשוב שהפעולות שלך יהיו נכונות יותר ממה שאתה מוכר".
כלומר אם המעשים שלך נכונים הם ימכרו אותך?
"זה קצת יותר מורכב מזה. יש בתקשורת תומכים ומתנגדים מובהקים של ישראל, ויש גם קבוצה באמצע, וכשאנשים שומעים על שפיכות דם זה מה שמעצב את דעתם", הוא אומר בראיון טלפוני ממשרדו בלונדון. "ישראל עשתה טעות אחת - שהפעולה הסתיימה עם הרוגים. היא היתה צריכה להתנהל כך שהפעולה תסתיים אחרת.
"אני חושב שישראל זכתה לאחרונה לפרסום רע מאוד, אבל זה לא התחיל עכשיו. זה התחיל עם הפלישה לעזה ב־2008 (מבצע עופרת יצוקה), שבה נהרגו ונפצעו אזרחים רבים, ובתקיפת לבנון ב־2006 (מלחמת לבנון השנייה). גרמו לכך גם התמהמהות תהליך השלום, ומינוי ממשלת נתניהו, שהיא ממשלה נצית".
אולי גם מדיניות ממשל אובמה נותנת לגיטימציה לבקר יותר את ישראל? זה קל יותר כשגם בת בריתה הוותיקה של ישראל מפנה לה כתף קרה?
"יש ביקורת על ישראל בכל מקרה, והיא נאמרת בכל מקרה. אולי גישת ממשל אובמה עודדה את המבקרים של ישראל, אבל זה לא שהמדיניות השתנתה. בעקבות משט ה'מרמרה', אלה ששונאים את ישראל קיבלו סיבה נוספת לשנוא אותה, ואלה שתומכים בה ממשיכים לתמוך בה, אף שניכר שחלק מהתומכים הנלהבים ביותר של ישראל מתקשים כעת להגן עליה. קל למתוח ביקורת על אירועי ה'מרמרמה', אף שמבחינתי הפלישה לעזה היתה חמורה יותר. שם נפגעו אזרחים, בעוד שפעילי השלום שעלו על ה'מרמרה' ידעו שהם לוקחים על עצמם מידה של סיכון".
21 תגובות לכתיבת תגובה