אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
גדי דנקנר: "דנקנר זה לא מותג - לפעמים מצליחים יותר ולפעמים פחות" צילום: אוראל כהן

גדי דנקנר: "דנקנר זה לא מותג - לפעמים מצליחים יותר ולפעמים פחות"

בעל השליטה באלרן מתכונן להסדר החוב ומספר בראיון ל"כלכליסט" על השכר שלדעתו היה הוגן, על הניהול שלדעתו היה מקצועי, ועל המסר : "אנחנו תומכים בחברה שלנו"

14.06.2010, 11:27 | סיון איזסקו

בימים אלו ממתינה אלרן השקעותשבשליטת גדי ודורי דנקנר לאישור בית המשפט בעניין ההסדר שאליו הגיעה עם בעלי איגרות החוב. ההסדר חותם עשר שנות פעילות של בני הדודים למשפחת דנקנר בחברת אלרן, שבמהלכן הם משכו ממנה שכר בהיקף של כ־20 מיליון שקל, נוסף על דיבידנד של 65 מיליון שקל שחולקו בשנים הטובות.

הסדר החוב בעלי האג"ח: "ההסדר מביש וחוקיותו מוטלת בספק" בסוף השבוע ביקשו חלק מבעלי האג"ח של אלרן מיו"ר רשות ניירות ערך זוהר גושן להתערב באופן דחוף בהסדר החוב סיון איזסקולכתבה המלאה

כעת נותרה אלרן עם חובות בהיקף של כ־200 מיליון שקל שאותם היא אינה מסוגלת לפרוע. גם לאחר הצגת ההסדר המשיכו האג"ח של אלרן להיסחר במחיר של 12–15 אגורות, עובדה המשקפת יותר מכל את דעתם של המשקיעים באשר לטיב ההסדר.

"אני לא נוטה להתראיין, אבל הפעם החלטתי לעשות זאת כדי שישמעו גם את הצד השני, אחרי כל הכותרות שיצאו עד היום", אומר גדי דנקנר בראיון נרחב ל"כלכליסט".

אלרן השקעות פעלה לאורך השנים בשלושה תחומים עיקריים: נדל"ן, תקשורת וקמעונאות. בתחום התקשורת הקימה אלרן את DTH הרומנית שהפעילה טלוויזיה רב־ערוצית בלוויין תחת המותג BOOM. חלקה של אלרן עמד על 25%, ובחברה הושקעו בסך הכל כ־70 מיליון יורו. אלא שלאחרונה הגישה DTH בקשה להגנה מפני נושים.

בתחום הנדל"ן הקימה אלרן את חברת אטלס שהונפקה בהצלחה ב־2006. מלבד זאת היא השקיעה בפרויקט מגורים בספרד, רכשה קרקעות בתאילנד, השקיעה בבזיליקה הפועלת בתחום יזמות הנדל"ן ברוסיה ועמדה מאחורי פרויקט עיר המלכים באילת (בשיתוף אפריקה ישראל ומשקיעים נוספים).

בתחום הקמעונאות נכנסה אלרן לשותפות עם ניו־פארם ברשת בתי המרקחת ניו־לייף שברומניה. אלא שניו־פארם החליטה לצאת מההשקעה ברומניה, ואלרן החזיקה את הפעילות לבדה עד שהפסידה כ־14 מיליון יורו. כמו במקרה של DTH, גם ניו־לייף הגישה בקשה להגנה מפני נושים.

ללא הסדר החוב, אלרן היתה מגיעה למצב שבו בעלי האג"ח היו מקבלים רק 3% מהחוב. איפה טעיתם?

"אני יכול לומר שכל מה שעשינו באלרן, עשינו בצורה הכי מקצועית שאנחנו יודעים. השקענו המון אנרגיות, אבל המשבר העולמי פגע בעיקר ביזמים בחו"ל והדבר היה בעוכרינו. לגבי ניו־לייף, חשבנו שזה לא נכון לסגור פעילות רק כי השותף עזב. צריך לזכור שאז עוד היתה צמיחה והאופרציה עבדה. אולי היינו צריכים לעשות אז שיקול נוסף, אבל זו חוכמה שבדיעבד.

"לגבי BOOM, בתחילת המשבר היא התקרבה לאיזון תפעולי, היו לה 240 אלף מנויים וקצב הגיוס עמד על עשרת אלפים מנויים בחודש. אם היית שואל כל איש תקשורת לפני המשבר כמה שווה חברה עם 240 אלף מנויים ושנהנית מצמיחה ומ־ EBITDAׁ (רווח תפעולי לפני ריבית, מס פחת והפחתות - ס"א) חיובי - הוא היה אומר לך שהיא שווה הרבה מאוד כסף, ולראיה היו תכנונים לגיוסים והנפקות. כל זה נעשה בהשקעה של 70 מיליון יורו בשנתיים, פחות מכפי שעלה להקים חברות לוויין אחרות שאנחנו מכירים. כשאתה פועל כיזם בשווקים מתפתחים אתה לוקח סיכונים, וכל מי שהשקיע באלרן ידע שמדובר בחברה יזמית הפועלת בחו"ל. אבל יש לזכור שכאשר ההשקעה כן עובדת, אז התשואה היא בהתאם.

גדי דנקנר. "אין קולקטיב בשם דנקנר", צילום: אוראל כהן   גדי דנקנר. "אין קולקטיב בשם דנקנר" | צילום: אוראל כהן גדי דנקנר. "אין קולקטיב בשם דנקנר", צילום: אוראל כהן

"כשיש לך חברת תקשורת עם מאות אלפי מנויים, אבל שנזקקת לעוד כסף כדי להמשיך, ופתאום כל מקורות המימון נכנסים לפאניקה ונסגרים, אז המצב נהפך לבלתי אפשרי. ובכל זאת, בשנה וחצי האחרונות עשינו כל מאמץ כדי להביא משקיע לחברה. היו גם מגעים אבל הם לא צלחו. בהתחלה זה היה עניין של מחיר, אבל בהמשך נשאלה השאלה האם מישהו בכלל מעוניין להשקיע במדינה כמו רומניה - שסבלה ושעדיין סובלת מהמשבר - ועוד בחברה שנמצאת בשלב התחלתי יחסית.

"אני לא יודע מה הסיכויים ש־DTH תקבל הגנה מפני נושים, אבל מכיוון שנגמרו לה האמצעים לגיוס מנויים, היא איבדה לקוחות בשנה האחרונה והיא תצטרך כסף רב כדי לחזור ולשמש שחקן בשוק".

לפני שנתיים אמרת לבעלי האג"ח שלא תהיה תספורת, ש־DTH שווה הרבה כסף ושתוכל לפרוע את החוב אם רק ייתנו לך זמן. המשקיעים נתנו זמן, אבל קיבלו בתמורה תספורת משמעותית.

"אמרתי את הדברים לפני שנתיים, והם היו נכונים לשעתם: DTH היתה בצמיחה והיה מו"מ למכירתה. בזיליקה היתה במו"מ עם קרן הון סיכון גדולה מאוד שרצתה להשקיע בה, ולראיה גם שמנו (משפחת דנקנר - ס"א) את הכסף שלנו ורכשנו בשוק אג"ח של אלרן בהיקף של 72 מיליון שקל מתוך 120 מיליון שקל (ערך נקוב). כך שגם תמכנו וגם האמנו בחברה".

עוברים עליך ימים לא קלים. אתה במלחמה על החיים של אלרן. תוכל לשתף אותנו בתחושותיך?

"לא מדובר בימים, אלא בשנה וחצי מאוד מאוד קשים. בתחילת הדרך היה לי קשה לעכל את המצב, אבל לאחר תקופה קצרה הגעתי למסקנה שהדבר היחידי שאני יכול לעשות זה לעבוד קשה כדי להציל את החברה ולהעביר את המסר שאנחנו תומכים בחברה שלנו".

"תמיד עצמאי"

אם לא די בקשיים הפיננסיים שאליהם נקלעה אלרן, הרי שמצאתם את עצמכם במרכזה של פרשת דנקנר כשאחיך דני נעצר לחקירות. קרן RP נכנסה עם אלרן להשקעות משותפות לאחר שקיבלה פיצוי חריג בעסקה עם בנק הפועלים שבו אחיך דני דנקנר שימש נושא משרה. איך נוצר הקשר בין אלרן לקרן RP?

"מכיוון שלפי כלי התקשורת RP קשורה כעת לכל מיני עניינים, אני מנוע מלדבר על זה".

ממה שאתה יודע, וממה שאתה קורא בעיתונים, אתה מרגיש שנעשה עוול למשפחת דנקנר?

"לפי כלי התקשורת, זה חלק מתהליכים שמתנהלים ולכן אני מנוע מלדבר עליהם".

בסוף 2006 מכר בנק הפועלים קרנות נאמנות וקופות גמל למרקסטון, ועסקה זו הוצגה בתקשורת כזולה ביותר ביחס להיקף הנכסים המנוהלים. כמה חודשים אחר כך השקיעה מרקסטון כ־80 מיליון שקל באלרן. האם הקשר בין שני האירועים האלה הוא מקרי?

"מבחינתי, זה ניסיון לקשר בין דברים שבחיים לא הייתי קשור אליהם. מימיי לא הייתי נושא משרה בבנק הפועלים, אין לי כל קשר להחלטות שמתקבלות שם. אני אפילו לא יודע או זוכר את האינפורמציה שהעלית עכשיו. אני יכול לומר לך שמרקסטון חיפשה השקעות בנדל"ן, בחנה את השקעותיה היטב ונכנסה להשקעה באלרן נדל"ן חודשים ספורים לאחר שאלרן נדל"ן הונפקה, ובמחיר של ההנפקה".

אבל דני דנקנר הוא אח שלך, הוא גם בעל מניות באלרן וגם שימש נושא משרה בבנק הפועלים.

"אז זה מונע ממני לעשות עסקים עם כל מי שעובד עם הפועלים? אם כן, אז זה מונע ממני מלעבוד עם חצי מדינה".

דני דנקנר. מתייעצים?, צילום: יריב כץ דני דנקנר. מתייעצים? | צילום: יריב כץ דני דנקנר. מתייעצים?, צילום: יריב כץ

אלרן היתה מבחינתך הפלטפורמה לצאת לדרך עצמאית?

"תמיד הייתי עצמאי. אף פעם לא הייתי פעיל בחברות המשפחתיות (של משפחת דנקנר - ס"א). הייתי בעל מניות אבל לא הייתי מעורב באופן פעיל. תמיד עשיתי עסקים לבד.

"אני ודורי חברים", ממשיך דנקנר, "ולכן הלכנו יחדיו על אלרן. כמו בכל עסק מורכב היו חילוקי דעות במשפחה, וכמו בכל משפחה גדולה, יש כאלה שמבלים יותר זה עם זה ויש כאלה שפחות. בכל מקרה, אני לא מסוכסך עם אף בן משפחה. כשיש לך עשרות בני משפחה המנהלים עסקים גדולים, אז כל אחד מחזיק בדעה משלו. אבל הסכסוכים קיימים יותר בתקשורת ופחות במציאות. אני כאמור לא הייתי מעורב בעסקי המשפחה, ולכן גם הסכסוכים לא היו מנת חלקי".

עם מי התייעצת בשעות הקשות?

"עם אשתי, עם יועצים, עם דורי ועם חברי הדירקטוריון".

ועם דני אתה מתייעץ?

"דני מנכ"ל אריסון השקעות".

אבל יש לו גם לא מעט ניסיון עסקי. אתם מתייעצים?

"דני לא היה פעיל בחברה. שאלות בקשר לדני צריך לשאול את דני. הוא עובר תהליך שאני מנוע מלדבר עליו. כולם יודעים מה הוא עובר, אבל השיחה הזו היא על אלרן ולא על דני".

מה קרה למותג דנקנר עם השנים?

"דנקנר זה לא מותג, אין קולקטיב בשם 'דנקנר', מדובר באנשים. למיטב ידיעתי, כל אנשי העסקים ממשפחת דנקנר משתדלים ליצור ערך ולעשות טוב לחברות שהם מנהלים. לפעמים הם מצליחים יותר ולפעמים פחות".

נוחי דנקנר. מפרגן, צילום: סיון פרג נוחי דנקנר. מפרגן | צילום: סיון פרג' נוחי דנקנר. מפרגן, צילום: סיון פרג

עם נוחי אתה מדבר?

"בוודאי. נוחי הוא אחד מאנשי העסקים המוכשרים ביותר שידעה המדינה ואני מפרגן לו. אבל כל אחד פועל בדרכו".

ציפית ממנו לסיוע?

"לנוחי יש את העסקים שלו ולנו את שלנו. אני בקשר משפחתי איתו, לא עסקי".

"בדיעבד, הכל ברור"

מה קורה ביום שאחרי ההסדר?

"התשלום הקרוב הוא בעוד ארבע שנים וחצי. לאלרן יש נכסים איכותיים ברוסיה, תאילנד ואילת, וכן אחזקה ב־yes. נעשה כל מאמץ שהנכסים יחזרו לשווי נאה, אבל הדבר תלוי בשווקים".

אלרן עסקה בתחומים מאוד מגוונים. מה היה החזון שלה?

"אלרן היתה חברת השקעות שקיבלה החלטה אסטרטגית להשקיע בחו"ל ובתחומים בעלי ערך מוסף. החברה השקיעה בנדל"ן - תחום שבו צברנו ניסיון רב, בעיקר באירופה - ובתקשורת, תחום שבו לדורי היה ניסיון רב, אם זה בהקמת מת"ב ואם בהקמת פרטנר ועוד חברות. בישראל פעלנו גם בתחום התשתיות ונכנסנו לשותפות במתקן התפלה באשקלון. כדי להיכנס לתחום נוסף החלטנו לנצל את פעילות הקמעונאות באירופה, אך מכיוון שהיינו חסרי ניסיון, החלטנו לשתף פעולה עם ניו־פארם של יוסי רוזן ומשפחת בורוביץ'".

ואז ניו־פארם הודיעה שהיא רוצה לצאת מהפעילות ברומניה.

"ניו־פארם נמכרה לבעלים חדשים שהעדיף להתמקד בעסקי הליבה בישראל ולא להתפזר ברומניה".

בדיעבד, זה היה רגע בעייתי?

"ללא ספק המצב היה עדיף עם השותף האסטרטגי. לנו לא היה ניסיון בתחום הקמעונאי, אבל חשבנו שכל עוד העסק עובד, אין סיבה לסגור אותו רק כי השותף החליט לצאת".

במבט לאחור, מה היית עושה אחרת?

"בדיעבד, תמיד הכל נראה ברור יותר. אני יכול לומר לך שהייתי משקיע את אותה עבודה ואת אותה אנרגיה בבדיקת השווקים וההשקעות. וכן, הייתי הולך לנדל"ן ולתקשורת. על הקמעונאות דיברנו. אני לא חושב שהייתי עושה משהו אחרת"

מה צריך לקרות כדי שאלרן תצליח?

"הסדר החוב מקנה לחברה זמן רב כדי להשביח את נכסיה. אם שווי הנדל"ן יחזור לרמות שהיו בעבר, אז אלרן תצליח".

איזו עצה תוכל לתת היום ליזם שנמצא בתחילת דרכו, במקום שבו אתה היית לפני עשור?

"תדבוק בכללי היסוד של הכלכלה, תבחן את השווקים, את המוצר שלך ואת היתרון היחסי שיש לך על פני המתחרים. תשאל את עצמך האם אתה יכול להשיא ערך להשקעה שלך. בהנחה שמשבר בסדר הגודל שחווינו יכול להיכנס למשוואה, הייתי ממליץ גם להתמנף פחות. זו מסקנה הגיונית".

גם כשהאג"ח כבר נסחרו בתשואות גבוהות, וכשכבר היה חשש לעתיד החברה, דורי ואתה המשכתם למשוך שכר גבוה. בעשר שנים משכתם שכר של יותר מ־20 מיליון שקל.

"קודם כל, השכר שלנו אושר בחברה כחוק. מלבד זאת, ביחס לגודל הפעילות של אלרן, אני חושב שמשכנו שכר הוגן. כשאלרן נקלעה לקשיים, היינו מהראשונים לצמצם בשכר עד שבשלב מסוים הורדנו אותו לאפס והזרמנו כספים לחברה. כל חודש אנחנו מזרימים כספים כדי שאלרן תתקיים.

"במסגרת ההסדר, אנחנו מזרימים 10 מיליון שקל במזומן (מהם כבר הזרמנו 3.5 מיליון שקל), וחתמנו ערבות לחובות בהיקף של 14 מיליון שקל. נוסף על כך אנחנו מכניסים לחברה אג"ח שמכסות 90 מיליון שקל מהחוב. בסיכומו של דבר מדובר ב־114 מיליון שקל מתוך חוב של 200 מיליון שקל".

אבל את האג"ח קניתם בשוק במחיר של 30 אגורות.

"נכון, אבל בכל זאת הוצאנו לשם כך 25 מיליון שקל וזה המון כסף. כשקנינו את האג"ח בשוק לקחנו סיכון, ובדיעבד הסיכון הזה התממש כי מחיר האג"ח ירד מאז, והן נהפכו לחסרות שווי כלכלי. לכן מגיע מעט קרדיט למאמצים שאנחנו עושים".

נוסף על שכר של יותר מ־20 מיליון שקל, כ־65 מיליון שקל חולקו כדיבידנד. לא חשבתם שנכון יותר להחזיר את הכספים הללו לאלרן? 85 מיליון שקל היו פותרים היום לא מעט מבעיות החברה.

"כשאטלס הונפקה ב־2006, מישהו שאל לאן הולך השכר? כולם חכמים בדיעבד, אבל צריך להסתכל על התמונה המלאה: השקענו עשר שנות עבודה, תמכנו ב־60% מהחוב של החברה, הורדנו שכר כשהיא נכנסה למשבר ומדי חודש אנחנו מזרימים כסף. לכן אני מרגיש בסדר".

היו רגעים שחשבת לעשות "מעשה עדי קייזמן", כלומר למסור את החברה לצג ג' כלשהו תמורת סכום פעוט כדי שהוא ישבור את הראש מול הנושים?

"אני אשקר לך אם אני אגיד לך שאני לא עובר תקופה מאוד מאתגרת מאוד קשה. מבחינתי, היה יותר כלכלי שלא לבצע את ההסדר. אלא שמדובר בשאלות של אחריות ומוסר, ובהסדר יוכלו בעלי החוב לקבל כמה שיותר מהכסף שלהם חזרה. שמי הטוב מתבטא בזה שאני מחזיר בהסדר 60% מהחוב - ואין לזלזל בזה. יושר, ניסיון, כנות ושקיפות הם מחויבי המציאות. פעם אתה יכול להצליח יותר ופעם אחת פחות, אבל אתה חייב לשמור על הערכים הללו".

תגיות

10 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

לכל התגובות