צילום: בלומברג
טוני הייווארד: המנכ"ל שלא צריך לחשוש מכתם הנפט
בעיית דליפת הנפט של BP לא נפתרה, אך המנכ"ל טוני הייווארד ממשיך לאחוז בבטחה בכיסאו. הייווארד משמש כסכר אנושי שמונע מהרפש להגיע לדירקטוריון
מכל התעלומות האופפות את דליפת הנפט של חברת BP, המבלבלת מכולן היא ככל הנראה השאלה מדוע מנכ"ל החברה טוני הייווארד עדיין מחזיק בתפקידו. הייווארד, שנכנס לתפקיד ב־2007, עמד בראש החברה כשהפיצוץ הקטלני התרחש באסדת הקידוח מקונדו במפרץ מקסיקו, והוא ממשיך לאחוז במושכות בעוד החברה נכשלת פעם אחר פעם בניסיונות לעצור את דליפת הנפט הגולמי למפרץ. יתרה מכך, הביטחון שלו (חסר הבסיס) וצורת ההתבטאות חסרת הטקט שלו ("אני רוצה את חיי בחזרה") רק הוסיפו לפגיעה בדימוי הציבורי של החברה. ועדיין, הייווארד שומר בביטחה על כיסאו. למעשה, ייתכן שהוא המנהל היחיד בבריטניה שאינו צריך לחשוש לתפקידו.
ביצועים עלובים
הסיבה לכך אינה שהבריטים סלחנים יותר כלפי תפקוד לקוי של מנכ"לים מאשר האמריקאים. למעשה, במובנים רבים המשקיעים והציבור הבריטי מפגינים פחות סובלנות כלפי בונוסים מגוחכים וביצועים עלובים מאשר בני דודיהם בארצות הברית. מספיק לבחון את מצבו העגום של טידג'אנה תיאם, מנכ"ל פרודנשל, ענקית הביטוח הבריטית. מניית החברה התחזקה מאז נכנס לתפקידו, אך הוא עדיין נתון ללחץ רב. בחודש מרץ יזם עסקה נועזת ויקרה לרכוש את AIA, חטיבת ביטוח החיים האסייתית של AIG, שבינתיים נודע על ביטולה.
העסקה, שהוערכה ב־35 מיליארד דולר ונועדה לבסס את פרודנשל כשחקנית מרכזית בשוק הביטוח, היוותה מכשול לתכניתה של AIG לשלם בחזרה את כספי החילוץ של משלמי המסים. אך בעלי המניות של פרודנשל, שהתבקשו לממן את הרכישה באמצעות הנפקה, לא אישרו את העסקה בשל המחיר הגבוה לנוכח התנודתיות הרבה של השוק.
לא מדובר במוסר כפול
בתגובה לביקורת ניסה תיאם להוריד את המחיר. אך AIG לא הסכימה להתפשר, ובשבוע שעבר העסקה נפלה באופן רשמי. במילים אחרות, תיאם לא שילם מעל ומעבר למען בניית אימפריה. ועדיין, הדיווחים בעיתונים מצביעים על כך שהמשרה שלו עלולה להיות בסכנה.
לא מדובר פה במוסר כפול. למעשה, הביטחון היחסי של הייווארד במשרתו הוא התוצאה הלוגית של חישוב קר. טעויות רציניות לעתים קרובות מובילות לסיום הקריירה של מנכ"לים, בייחוד אם הם גורמים לחברה להיקלע לפשיטת רגל או להתקרב אליה. הגשת בקשה להגנה מפני נושים מהווה, פחות או יותר, מסיבת פרידה מהכיסא הנוח וממטוס המנהלים.
מנכ"ל ליהמן ברדרס ריצ'רד פולד הודיע על כוונתו להתפטר כמה שבועות לאחר שהחברה קרסה בספטמבר 2008. אולם BP שומרת על יכולת פירעון, ואינה קרובה לפשיטת רגל.
כמנכ"ל, הייווארד הוא האחראי הבלעדי לפעולות החברה ולתגובתה למשבר. בכל קנה מידה מדובר בכישלון. אם כך, מדוע הוא ממשיך להחזיק במשרד הפינתי עם החלון? באופן אירוני, הייווארד חב את המשך כהונתו בעיקר לניסיונות הכושלים של BP לסתום את הדליפה. לטוב או לרע (בעיקר לרע), הייווארד הציב עצמו כפנים הציבוריות של החברה. כשהוא מופיע במפרץ מקסיקו, או בטלוויזיה, הוא זוכה לכל תשומת הלב והביקורת על חשבון עמיתיו. בתור שק אגרוף אנושי, הוא סופג את כל המכות שמטיחים בו הפוליטיקאים, התקשורת, התושבים המקומיים - במקום שייפלו בטעות על הדירקטוריון או המשקיעים. הדליפה היא בבעלותו, באופן המילולי ביותר, וכך גם תוצאותיה.
מסיבה זו החלפתו בעיצומה של הסערה לא תהיה מהלך נבון. מנכ"לים חדשים, ביחוד כאלה שנקלעים למצבים בעייתיים, אוהבים לשמור על דף חלק. ישנם כמה נרטיבים שניתן לייחס לעלילות המנכ"לים: סיפור ההצלחה הפנומנלי, ההתרסקות והחזרה, וההתאוששות.
מנקה את הבלגן
הזמן האידיאלי להשתלט על החברה הוא אחרי שהיא עמדה על סף תהום, כשהשוק כבר הספיק לספוג את כל החדשות הרעות. בדרך זו, החל מהיום הראשון, המנכ"ל החדש חוזר ומסביר שהוא מנקה את הבלגן שהשאיר קודמו בתפקיד ומשפר את הדימוי של החברה.
ניתן לעשות זאת גם אם מדובר במועמד מתוך החברה עצמה. אך התזמון חייב להיות נכון. המשקיעים מזהירים מפני הסכנות שבניסיון לתפוס סכינים מעופפות - קניית מניות של חברה כשהיא בעיצומה של צניחה חופשית. אותו עיקרון חל גם על מנהלים בכירים. כניסה מוקדמת מדי לתפקיד, כשהחברה בשיאו של משבר, מעלה את הסיכון שהמנכ"ל החדש יזוהה עם הבעיה ולא עם פתרונה.
BP הביעה ביטחון בכך כי השלמת בנייתה של באר חדשה אמורה להוביל לסיומה של הדליפה. אם זה אכן יקרה, אין שום סיבה להחליף את הייווארד עד לסיום המשבר. אם הבאר המיוחלת לא תעמוד במשימה, מנכ"ל חדש ככל הנראה לא ירצה לקשור עצמו לכישלון, וכך, הייווארד עשוי להישאר בתפקידו גם אחרי אוגוסט.
האירוניה היא שכל עוד הנפט ממשיך לפגוע בחיי הטבע ולהבריח את התיירים, משרתו של הייווארד מובטחת.
תגובה אחת לכתיבת תגובה