דעה: סחר לא חופשי

בית המשפט האירופי לצדק פסק לאחרונה בשאלה האם זכאים מוצרים המיוצרים ביהודה ושומרון ליהנות מהקלות מכס בהתאם להסכם אזור סחר חופשי עם האיחוד האירופי.

ישראל חתומה על הסכמי אזור סחר חופשי עם כמה מדינות בעולם, ובהן האיחוד האירופי, ארצות הברית, קנדה ומקסיקו. אחד העקרונות המרכזיים של הסכמי אזור סחר חופשי הוא שניתנים פטור ממכס או הקלות מכס למוצרים שמקורם בשטחן של המדינות המתקשרות, ולשם כך כוללים ההסכמים כללים מפורטים הקובעים מתי ייחשב מוצר ככזה שמקורו בשטחה של המדינה המתקשרת.

אלא שהעניין שלפנינו מעורר שאלה קשה, וכמובן פוליטית: מהי הטריטוריה של מדינת ישראל. האם שטחי יו"ש נחשבים ככלולים בטריטוריה של מדינת ישראל, ועל כן מוצרים המיוצרים בהם ייחשבו כמוצרים שמקורם בישראל?

עניין זה התעורר בהמבורג שבגרמניה ב־2002, לאחר שחברת בריטה ייבאה מוצרים מתוצרת חברת סודה קלאב בצירוף מסמך (הצהרת חשבונית) המצהיר שמקור הטובין הוא בישראל, בהתאם להוראות הסכם הסחר עם האיחוד האירופי. בית המכס של המבורג קיבל זמנית את עמדת בריטה, אך פנה למכס הישראלי כדי לברר אם המוצרים מיוצרים בגבולות הקו הירוק או שמא ביו"ש. המכס הישראלי נתן תשובה חלקית, ולפיה המוצרים מיוצרים בשטח שבאחריות המכס הישראלי, ואולם בית המכס של המבורג דרש תשובה מפורטת לשאלה.

משהמשיך המכס הישראלי להתעלם מהשאלה, ביטל בית המכס של המבורג את הקלת המכס, ודרש מחברת בריטה לשלם את הפרשי המס. חברת בריטה ערערה על כך לבית המכס בהמבורג, וזה הפנה את השאלה לביהמ"ש האירופי לצדק.

חשוב לציין בנקודה זו, כי במקביל לקיומו של הסכם אזור חופשי עם ישראל, קיים הסכם בין האיחוד האירופי לבין אש"פ, ולפיו מוצרים המיוצרים בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה ייהנו מהקלת מכס בעניין הכניסה לאיחוד האירופי. בהתאם לכך, נשאל בית המשפט האירופי אם ראויים מוצרי סודה קלאב ליהנות מהקלת המכס - שהרי הקלת המכס מגיעה להם מכוח ההסכם עם ישראל או מכוח ההסכם עם אש"ף. עוד נשאל בית המשפט אם רשאי בית המכס של המבורג לפסול באופן חד־צדדי את מעמד המקור בלי לכנס את הוועדה המשותפת שהוקמה על פי הסכם הסחר.

שאלת הטריטוריה ומעמדם של שטחי יו"ש היא שאלה פוליטית בעליל, אשר עמדת האיחוד האירופי לגביה ידועה. בית המשפט האירופי פסק, כי הואיל ושטחי יו"ש - הגדה המערבית - מכוסים במסגרת ההסכם עם אש"ף, לא יכולה להינתן הצהרת מקור מכוח ההסכם שבין ישראל לאיחוד האירופי, אלא רק מכוח ההסכם שבין אש"ף לאיחוד האירופי. כמו כן, פסק בית המשפט, כי עניין פרשנות ההסכם - מה נכלל בטריטוריה של מדינת ישראל - אינו בתחום טיפולה של הוועדה המשותפת.

את פסק הדין ניתן לנתח מזוויות רבות, אולם ראוי להרחיב את הדיבור על שתי נקודות: האחת - בית המשפט התעלם

מההסכם שבין ישראל לאש"ף בעניין חלוקת האחריות בשטחי יו"ש - הגדה המערבית, שהרי אילו רצה, היה יכול לומר שבכל הנוגע לאתרים שתחת שליטה ישראלית על פי ההסכם עם אש"פ - תספיק לגביהם הצהרה בעניין המקור, מכוח ההסכם עם ישראל או עם אש"ף.

השנייה — מדינת ישראל נערכה זה כבר לתוצאות פסק דין זה, וכבר ב־2004 הגיעה להסדר עם האיחוד האירופי בעניין מוצרים מיו"ש. מצד אחד, מבחינה מדינית־פוליטית, ישראל לא יכלה להימנע מלהמשיך ולהצהיר כי המפעלים ביו"ש נמצאים תחת פיקוחה. מצד שני, ישראל הבינה כי מוטלת עליה חובה לפתור את המצב, כדי למנוע הכבדות על כלל היצוא הישראלי לאירופה.

לפיכך הגיעה ישראל להבנה עם האיחוד האירופי ולפיה בכל הצהרת חשבונית המוצאת על ידי יצואן ישראלי יצוין שם העיר או היישוב, או אזור התעשייה ומספר המיקוד שבו נרכשה הסחורה. על פי הסדר זה, המכס הישראלי והיצואנים ימשיכו להוציא תעודות מקור גם כאשר הסחורה מיוצרת ביו"ש, אולם לרשויות המכס של האיחוד האירופי יתאפשר בנקל לדעת אם מדובר בייצור בשטחי הקו הירוק או שמא מעבר לו.

בהתאם להסדר זה, יצואנים ישראלים שבקו הירוק ייהנו מהמשך המצב הרגיל, על פי ההסכם, ללא שינוי, ורק בנוגע ליצואנים שמעבר לקו הירוק ימנע האיחוד האירופי את הקלת המכס.

הכותב הוא מומחה ליבוא, יצוא וסחר בינלאומי