"אשה צריכה להיות עצמאית ולא להיות תלויה בגבר"
פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן־גוריון, הבינה אחרי מותו של אביה שהיא צריכה להיות אדון לעצמה ולנהל את חייה
נולדתי בזכרון יעקב ב־1948, למנחם וציפורה רדנר. אבי היה יקה יליד גרמניה ואמי היתה ילידת פולין, ומה שחיבר ביניהם היתה אהבה ענקית - כי חוץ מזה לא היה כלום, הם היו כל כך שונים. אמי היתה אשת מפלגת העבודה, סוציאליסטית שרופה, פעילה פוליטית, דעתנית. אבי היה איש רוח, צייר וארכיאולוג חובב, ידע שפות ואהב מוזיקה, איש התרבות והספר. מעבר לכך, אמי היתה אתאיסטית מושבעת ואבי היה מסורתי. הקשר ביניהם החזיק עד שאבי מת בגיל 49, כשאני בקושי בת 14. אמי לא נישאה שוב עד יומה האחרון, ונשארה עם זכרו של אבי. לא היה מקום לאדם אחר בעולמה.
"גדלתי בבית מאוד מיוחד, בדיכוטומיה בין שני עולמות. אבי הלך לבית כנסת בשבת בבוקר, ואילו אמי, ברגע שראתה שהתרחק מספיק מהבית, הוציאה את קרש הגיהוץ והחלה לגהץ. למדתי שאפשר לחיות בהרמוניה, לגייס שקרים קטנים שלא מזיקים ותורמים להרמוניה הזאת, מין עיגול פינות בריא שמאפשר דו־קיום. למדתי שגם אם יש דברים שלא עולים בקנה אחד, אפשר לגשר עליהם ברצון טוב, בהבנה ובפתיחות.
"אחותי ואני היינו כנראה הילדות היחידות ש'חגגו' בכפייה את 1 במאי, כי אמי אסרה עלינו ללכת לבית הספר בתאריך הזה. לא היינו פועלים, ולאבי לא היה אכפת מ־1 במאי בשום צורה, אבל הוא לא אמר לאמי מילה על כך. ברבות הימים אמי גם אסרה עליי ועל אחותי להצטרף לתנועת המכבי הצעיר, אף שכל חברינו הלכו לשם.
"החינוך של אמי היה מעולה, אם כי קצת ספרטני. ביום שבתי נולדה היא הגיעה אליי ומאז היא חיה איתנו. למעשה, היא גידלה את בתי כבתה השלישית. היא תמיד נהגה לומר: 'אשה צריכה להיות עצמאית, ולא להיות תלויה בגבר'. זה היה במובן של קניית מקצוע, של מה לעשות ומה ללמוד, אבל המאורע המכונן בחיי היה מותו של אבי, כי אז הבנתי באופן העמוק ביותר שאני צריכה להיות אדון לעצמי ולנהל את חיי, שאין לי בהכרח גב שאוכל להישען עליו. פחדתי שלא אוכל להסתדר בלעדיו בלימודי אנגלית ומתמטיקה, ובכל זאת החלטתי ללמוד במגמה ריאלית בתיכון. הרגשתי שאני צריכה להתגבר על המכשול הזה, לפתח לעצמי קריירה ולא לאפשר לחיים לנהל אותי. למדתי רפואה, התמקדתי בחקר גנטיקה, רציתי שיהיה לי משהו ביד".
7 תגובות לכתיבת תגובה