הון אנושי: כמה זה "עמי שגיא" בגימטריה?

מכללת נתניה שוכנת בלב שכונה חדשה של רבי קומות חד־גוניים, עם רחוב ששמו "האוניברסיטה" וכיכר באותו שם. לפני כמה שנים היו כאן רק חול ומכללה, והיום - רחובות שוממים מוקפים בניינים חדשים מחופי קרמיקה ומרובי זוגות צעירים שקנו דירות גדולות וזולות ויצרו פרבר שינה משמים. בתוך כל זה קיימה המכללה טקס הענקת תארים לשם כבוד.

האירוע התקיים באודיטוריום על שם תשובה, אבל יצחק ואלעד תשובה לא באו. האולם, הבנוי בטריבונות, היה בחציו ריק. כיסויי ברזנט לבנים חסמו את השמש שאיימה לפרוץ אל הבמה ולהמיס את חברי להקת החזנות. מדובר בגברים בגיל העמידה, שהיו חנוטים בחליפות והזיעו בהן ברוח הים הלחה. הם שרו נעימות חזנות לקהל - בעיקר קרוביהם של מקבלי התארים, שנראו נבוכים ומשועממים. סולן הלהקה, בעל קול הבריטון, הפליא בסלסוליו, וגרם ליאיר המבורגר לשיר איתו ולעצום את עיניו בערגה.

חנה, יאיר וגדעון המבורגר, ועמי שגיא | צילום: עמית שעל

ואז התחיל הספקטקל. יו"ר חבר הנאמנים, פרופ' יעקב הרט מבית החולים לוינשטיין, אמר שאנחנו נמצאים בימים קשים שבהם עם לבדד ישכון, מותקפים מכל עבר, ודווקא בימים אלה ראוי להעניק תואר של כבוד לרב לאו, ניצול שואה שאותו ניסו מרצחינו להשמיד בעודו ילד. לצדו זכו בתואר עמי וטדי שגיא, זובין מהטה, דן אלמגור ופרופ' מרדכי עומר ממוזיאון תל אביב. הרט חישב את שמותיהם של מקבלי התואר בגימטריה, ויצא שהם נחמדים, גאונים, אדיבים ומלאי תכונות חיוביות כרימון.

"עמי שגיא" בגימטריה יצא לו, למשל, שווה לרוך, חוכמה, איש תם ועניו. מהטה אמנם לא בא לקבל את התואר, אבל הרט הבטיח להביא לו את הגימטריה להיכל התרבות. אחרי הכל מדובר בפיגורה בינלאומית שבחרה לאהוב אותנו, בניגוד לשאר הגויים שכל מטרתם לכלותנו. גם הרב לאו חיזק בנאומו את הפאניקה, באומרו כי רק לפני שבועיים היינו שסועים בגלל נושא שולי כמו הקברים באשקלון, והיום, בזכות אותו משט, כולנו מאוחדים כנגד כל העולם שלא מבין אותנו.

בתום הטקס, ובדרך להסרת הלוט מבניין עמי וטדי שגיא למדעי המחשבים והמתמטיקה, שאלתי את עמי שגיא אם הוא חושב שמה שאמרו על שמו בגימטריה באמת נכון. "כן, כן, תודה רבה לך. אני מאוד מעריך את דבריך", הוא אמר. אמרתי לו שלא אני הוא זה שחישב את שמו בגימטריה, ואם הייתי עושה את זה בטח היה יוצא לי משהו אחר, נגיד "אנשים עם יותר מדי כסף זוכים ליותר מדי כבוד". "מדינת ישראל זקוקה לאנשים טובים, חמימים וענווים", אמר. לא הבנתי בדיוק למה הוא התכוון, אך היתה לי השערה שאולי זה קשור לתחושת המצור שאנו נתונים בה.

קלוד ברייטמן - אשתו של רואה החשבון יגאל ברייטמן ופיגורה בפני עצמה, בעלת אות לגיון הכבוד הצרפתי המכהנת גם כסגנית יו"ר אגודת הידידים של המכללה והממונה על הנושא הצרפתי במכללה - חיזקה את הפרנויה שאחזה בכולם. "אנחנו במצב מאוד בעייתי בעולם, והכל שאלה של הסברה", אמרה. "צריך להביא לכאן אינטלקטואלים מצרפת, לדבר, להקשיב, ליצור דיאלוג. אנשים לא יודעים אילו דברים נפלאים יש כאן בנתניה".

טדי שגיא, בטקס. "אני גר בלונדון, ומרגיש שם מצוין" | צילום: עמית שעל

למזלי, דווקא טדי שגיא הפיג בקלילות את תחושת המצור. "אני גר בלונדון", הוא אמר, "ומרגיש שם מצוין. תבוא לבקר, יהיה כיף". שאלתי אותו אם הוא בטוח בדבריו, כי יש לי תחושה, במיוחד אחרי הטקס, שאנחנו נמצאים על סף שואה. הוא חייך ואמר: "בטוח ב־100%. הכל טוב, עשר. תבוא לבקר, תראה בעצמך, אף אחד לא תוקף אותי".

גבי לסט מדלק, איש חבר הנאמנים של המכללה, סיפר לי שבהיותו יו"ר איגוד חברות הביטוח הוא פנה לאוריאל רייכמן והציע לו להקים במרכז הבינתחומי חוג ללימודי ביטוח. "הוא היה כל כך מתנשא ועם האף למעלה", אמר לסט, "אז אמרתי לו שלא צריך והגעתי לפה, וכאן הם קיבלו אותי בזרועות פתוחות".

רציתי לשמוע עוד, אך הכרוז הזמין את הקהל לארוחת הערב, וכולם פנו בנחת לקחת סטייק פילה עם כבד אווז מהקייטרינג של מגי ותולי, שאגב מככב בכל מסיבה שעורכים בני הזוג שגיא. שוחחתי עם צבי ויליגר ואז שאלתי את גדעון המבורגר אם באמת עם לבדד ישכון, והוא אמר: "אנחנו בקשר מצוין עם המכללה ותורמים לה הרבה". אבל אז ליזיקה שגיא קטעה את דבריו: "מה אתם מדברים עכשיו? בואו לאכול את הסטייקים, הם יתקררו". להשלמת התמונה, עם הקינוח הגיעה עינת שרוף, גם היא גיבורת מסיבות של משפחת שגיא, שהפעילה את הקהל בשירים פטריוטיים. היה מחניק.