ישראל בנסיגה

ההיסטוריה הקצרה יחסית של המשק הישראלי מספרת סיפור ברור: החל ב־1973, בעקבות מלחמת יום הכיפורים ומשבר הנפט הראשון, נוצר שבר חמור במגמת גידול הפריון במשק, הן בגידול בפריון הכולל של המשק והן בפריון לעובד. זהו סיפור חשוב, שכן פרמטרים אלה הם האחראים בטווח הארוך לגידול ברמת החיים של האוכלוסייה. הפריון הוא הערך המוסף שמוסיף העובד כאשר הוא מפעיל את כישוריו בעבודתו, במפעל או במעבדה.

עד מלחמת יום הכיפורים, הגידול בצמיחה נבע בעיקר משיפורים מתמידים בפריון, אבל מ־1973, המשק הגיע למצב שבו הצמיחה נסמכת בעיקר על גידול בכוח העבודה וההון, ופחות על הגידול בפריון עצמו.

מצב כזה הוא תופעה חריגה ביותר בעולם התעשייתי המערבי. המשמעות שלו היא כי מאז 1973 גדל הפער בין התוצר לנפש בישראל לזה של המדינות המפותחות. עד 1973, התוצר לנפש בישראל הגיע לכ־60% מהתוצר לנפש בארה"ב, וכיום הוא נמצא ברמה של 50%.

ממה נובעת הנסיגה היחסית? עד אמצע שנות ה־80, ההסבר שניתן לתופעה היה נטל הביטחון, הגירעונות הגדולים בתקציב ובמאזן התשלומים, והאינפלציה שהידרדרה כמעט עד להיפר־אינפלציה באמצע שנות ה־80 (העשור האבוד של כלכלת ישראל). אולם, אחרי תוכנית הייצוב, כאשר פתרנו את בעיית האינפלציה, את בעיית מאזן התשלומים ואת הגירעונות הממשלתיים והצלחנו להקטין במידה ניכרת את החוב הפנימי, בעיית הפריון לא נפתרה.

זו חידה שאין לנו פתרון מלא בשבילה, אלא השערות בלבד. ההשערה הראשונה היא הגידול היחסי של אוכלוסיות שלא משתתפות בכוח העבודה; השנייה היא הידרדרות מערכת החינוך; והשלישית היא זעזועים חיצוניים כגון האינתיפאדה, משבר ההייטק או המשבר העולמי שחווינו בשנתיים האחרונות. כל אלה מנעו מהמשק הישראלי לנצל את פוטנציאל הצמיחה של הרפורמות שנעשו מאז תוכנית הייצוב.

ממחקרים עולמיים בנושא עולה שאחד הגורמים הבסיסיים להתפתחות פריון העבודה הוא איכות כוח העבודה. במקרה של ישראל, כשמערכת החינוך הפסיקה לספק את האיכויות שהיינו רגילים לקבל ממנה בשנות ה-60 וה-70, זו התשובה לשאלה מדוע אנחנו לא מגיעים למקומות שאליהם אנחנו צריך להגיע. במקרה זה, הפתרון הרצוי הוא ארוך טווח, באמצעות רפורמה מקיפה במערכת החינוך.

באותו האופן, שתי אוכלוסיות בישראל - יהודים חרדים וערבים מוסלמים - הן בעלות שיעור אי־השתתפות מדאיג בכוח העבודה. במקרה של המגזר החרדי, העובדים שכבר מגיעים לשוק העבודה חסרים את הכלים הבסיסיים שמכינים אותם לכלכלה מודרנית: ידע כללי נרחב, ידע במתמטיקה, באנגלית ועוד.

הפתרון האפשרי הוא רק אחד: הכנסת לימודי הליבה למערכת החינוך החרדית והגברת ההשתתפות של מגזר זה בשוק העבודה. בשל הריבוי הטבעי הגבוה של שתי אוכלוסיות אלה, יותר מאשר זה של מגזר העובדים היצרני, אם לא נתמודד עם סוגיות אלה - הבעיות בחברה ובכלכלה הישראלית ילכו ויחמירו.

אם שיעור ההשתתפות בקרב שני מגזרים אלה היה עולה אפילו לרמה הממוצעת במשק (56%), והם היו מייצרים את התוצר הממוצע של העובד הישראלי, אזי התוצר לנפש בישראל היה קופץ מדרגה משמעותית קדימה לקראת סגירת הפער עם המדינות המפותחות.