פרשנות: התנפצות החלום של גושן

רשות ני"ע יצאה ביוזמה ברוכה: לנער את האבק מהשוק המנומנם של הברוקראז' בקרנות הנאמנות. הפרקטיקה הוכיחה שהקרנות משתמשות על פי רוב בשירותי חדר המסחר של הבית, באופן שאינו מעודד תחרות ומאפשר לחברות הברוקראז' לגזור מרווח קופון שמן על חשבון לקוחות הקצה.

החלום הרטוב של יו"ר הרשות זוהר גושן הוא שמנהלי קרנות הנאמנות ישתמשו בשירותי הברוקראז' של החברה הזולה ביותר, כך שימשכו כמה שפחות כסף מכיסו של האזרח הקטן עבור עמלות קנייה ומכירה, ועל הדרך למנוע טריקים למיניהם (בדמות "תמחור איכותי") שמאפשרים להשחיל שירותים בתשלום שהחוק אוסר לגבות עבורם תשלום מנכסי הקרן. עבור השחקנים הדומיננטיים בשוק הברוקראז' מדובר במהפכה בעלת פוטנציאל רב. השוק של קרנות הנאמנות, המגלגל 140 מיליארד שקל, ופתיחתו לתחרות אמיתית, מזמנים להם פוטנציאל גדול של לקוחות חדשים, שעד כה העדיפו להשתמש בשירותי הבית.

אלא שאליה וקוץ בה. ברגע שגושן מתנה את קיומו של הליך מכרז בפרמטר בלעדי של מחיר, הוא יוצר למעשה עדיפות כמעט מוחלטת למערכת הברוקראז' הבנקאית, באופן שלא מותיר הרבה סיכויים לבתי ההשקעות.

הבנקים הם שחקנים ותיקים בשוק הברוקראז', בעוד שבתי ההשקעות נכנסו אליו רק בשנים האחרונות. כדי לייצר לעצמם יתרון תחרותי בשירות שאינו מאפשר מרווח רב לערך מוסף מעבר למחיר, בנו בתי ההשקעות מחלקות מחקר מפוארות כדי למשוך לקוחות. בתי ההשקעות לא יכולים להתחרות באמת במחירים שמציעים הבנקים, שלהם מערכות תפעול ובקרה משומנות ואורך רוח לרשום הפסדים בטווח הקצר.

את גושן לא באמת מעניין מי מספק את השירות - העיקר שיהיה הזול ביותר ללקוח. אלא שבטווח הארוך ייתכן שהרשות יורה לעצמה ברגל. בתי ההשקעות לא יוכלו לעמוד לאורך זמן בתחרות שמציבים להם הבנקים מבלי לנופף בדגל האיכות של שירותי האנליזה כתמורה ראויה למחיר העודף. ברגע שהבנקים יפחיתו דרמטית את המחירים ויזכו ברוב המכרזים, הם עשויים "לייבש" את הברוקראז' של בתי ההשקעות עד שקיומו ייהפך ללא מוצדק כלכלית. כך יקבלו הבנקים חזרה את השליטה המוחלטת בשוק, ויוכלו לחזור ולהעלות מחירים.