דעה: הקרן שתשפיע על בית המשפט

ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת אישרה לפני כמה ימים תקנות מיוחדות, המסדירות את הקמתה של קרן למימון תובענות ייצוגיות. אישור התקנות נעשה ארבע שנים לאחר שנקבע בחוק תובענות ייצוגיות כי על המדינה להקים את הקרן, במטרה להקל על תובעים בקידום ומימון תביעות ייצוגיות.

עיקר המימון שתיתן הקרן ייועד ככל הנראה לתשלום אגרת משפט (לאחר שיותקנו תקנות שיקבעו אותה) ולתשלום עבור חווֹת דעת של מומחים.

את הבקשה למימון התביעה על ידי הקרן ניתן יהיה להגיש רק לאחר הגשת הבקשה לאישור התביעה כייצוגית ותחילת הדיונים על אישורה ככזאת בבית משפט מחוזי. במקרים מיוחדים ניתן יהיה להגיש בקשה למימון תביעה עוד לפני הגשת הבקשה לאישורה כייצוגית.

בהקמתה של הקרן יש משום קידום אינטרסים ציבוריים המיוצגים בתביעות ייצוגיות ראויות, שבבסיסן עוולות הדורשות תיקון. עם זאת, יש בקרן כזאת, שתהיה באחריות משרד המשפטים, בעייתיות רבה, הדורשת התייחסות זהירה.

התקציב הנמוך של הקרן מחריף את הבעיה

הבעייתיות מתבטאת בראש ובראשונה בכך שעצם מתן מימון על ידי הקרן לתביעה ייצוגית יסמן את התביעה כראויה וכבעלת בסיס עובדתי ומשפטי, משום שהצורך במימון של המדינה נמצא מוצדק. "סימון" זה של הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, אשר ייעשה לעתים עוד בטרם נידונה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ובטרם התקבלה עמדת הנתבע לגביה, עלול לגרום לפגיעה בזכותם של הנתבעים לכך שבית המשפט ידון בבקשת האישור ללא דעה קדומה לגביה.

העובדה שתקציבה השנתי של הקרן יעמוד ככל הנראה על סכום לא גבוה במיוחד של כמיליון שקל בשנה עלולה לגרם להחרפת הבעיה, משום שהקרן תיאלץ להכריע איזו מבין התביעות הייצוגיות תזכה למימון. בחירה כזאת תחזק את ה"סימון" ותהפוך אותו למעין "חותם כשרות", שייתפס כמשמעותי ביותר בפני בית המשפט הדן באישור הבקשה.

אותו קושי מתעורר גם בכיוון ההפוך: תובע ייצוגי שיפנה לקבלת מימון מהקרן ויידחה עלול לעמוד בפני מצב שבו תביעתו תוכתם כבלתי רצינית, משום שגוף ממשלתי לא מצא אותה ראויה מסיבה זו או אחרת.

להיזהר מפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות

מימון רשמי על ידי גוף ממשלתי לבקשות לאישור תביעות כתביעות ייצוגיות איננו עניין חדש במערכת המשפט בישראל. למליאת רשות ניירות ערך, למשל, נתונה הסמכות לאשר מימון של בקשה לאישור תביעה כייצוגית, אם היא סבורה כי יש בבקשה ממש. מליאת הרשות אף עשתה בעבר שימוש בסמכות זו יותר מפעם אחת בעבר. כך, למשל, מימנה הרשות בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי ונגד לוי קושניר. במקרה אחר מימנה הרשות בקשה נגד חברת לנדמארק גרופ.

בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, הדנה בימים אלו באופן ההוצאה אל הפועל של התקנות שמכוחן תוקם הקרן למימון תובענות ייצוגיות, ניצבות סוגיות כבדות משקל. השאלה העיקרית היא האם במדינת ישראל, הדוגלת בעקרון הפרדת הרשויות, יש מקום למנגנון דוגמת הקרן, או שמא ראוי להשאיר עניינים אלה מחוץ לתחום התערבותה של הרשות המבצעת, או לכל הפחות להגבילה עד מאוד.

הכותב הוא ראש מחלקת תביעות ייצוגיות במשרד רון גזית, רוטנברג ושות'