הנקמה בקולוניאליזם

ב-1971 פרסם עיתונאי אלמוני מאורוגוואי בשם אדוארדו גלאנו את הספר "העורקים הפתוחים של אמריקה הלטינית". בספר החשוב והעצוב הזה תיאר גלאנו כיצד כל המחלות הכרוניות של היבשת הנפלאה והאומללה נובעות למעשה ממאות שנים של קולוניאליזם נצלני.

39 שנה אחרי, המדינות שמדרום לארצות הברית סובלות עדיין ממרבית המחלות שגלאנו תיאר, אבל לפחות במה שנוגע לקולוניאליזם, ראינו בשבוע האחרון נקמה קטנה ומתוקה. בזמן שכל הקולוניות הגדולות לשעבר - אנגליה, ספרד, צרפת, איטליה ופורטוגל – מציגות כדורגל מאכזב ותוצאות עלובות, הנציגות הלטיניות עושות חיל. ולא, לא מדובר רק בברזיל וארגנטינה, שדווקא לא מציגות את הכדורגל הטוב בתולדותיהן, אלא בקטנות יותר – פראגוואי, צ'ילה, מקסיקו, אורוגוואי. למעשה, מבין כל הנציגות של היבשת, רק הונדורס, שהיא באמת נבחרת חלשה, הפסידה, וגם זה לצ'ילה.

אז אני לא בא לטעון שהיוצרות בכדורגל התהפכו, ואני עדיין לא מוכן לשים כסף על זכייה של, נגיד צ'ילה (למרות שזה יכול להיות נהדר). אבל קשה להתעלם מהשורה התחתונה והיא שהלטינים, שתמיד נחשבו לאטרקטיביים, אבל תמימים, הגיעו הפעם כדי לנצח.

הסבר אחד יכול להיות שהשחקנים הלטיניים מגיעים למונדיאל פחות עייפים יחסית לכוכבי הקבוצות האירופיות הגדולות, שסיימו לפני שבועות אחדים עונות שהגיעו עבור חלקם לכמעט 60 משחקים. מנגד, בהרכב הראשון של צ'ילה משחקים רק 6 שחקנים מקבוצות אירופיות, בפרגוואי 5. בשני המקרים לא מדובר בקבוצות גדולות, שסובלות מעונות ארוכות ומתישות. נכון, גם כוכבי הקבוצות בדרום אמריקה שיחקו עונות ארוכות, אבל בדרך כלל לא כמו באירופה.

עם זאת, נראה לי שיש הסבר נוסף, חשוב יותר: כשהזירה המרכזית של הכדורגל היא ליגת האלופות – שם נמצא, מדי השנה, הכסף הגדול, הפרסום, החשיפה – כדורגל הנבחרות הופך שולי יחסית עבור הכוכבים השבעים מאירופה. אלא שעבור שחקנים מלטינו אמריקה, וגם ממקומות אחרים, הגאווה הלאומית עדיין משחקת תפקיד עצום. אני בטוח שבצרפת היו עצובים אתמול אחרי ההפסד למקסיקו, אבל אני מבטיח לכם שזה כלום מול מה שקרה בארגנטינה אחרי ההדחות מהמונדיאלים האחרונים.

בנוסף, לשחקנים אלמוניים יחסית מקבוצות לטיניות מהווה המונדיאל את אפשרות החשיפה האולטימטיבית. פרנק ריברי לא צריך את הגביע העולמי בשביל לקבל חוזה של מיליונים, אבל בשביל שחקן כמו ז'אן בוסז'ור הצ'ילאני, שהבקיע את השער מול הונדורס, הופעה טובה בדרום אפריקה יכולה לסדר את הקריירה.

25 שנה אחרי הספר שהפך אותו למפורסם, פרסם גליאנו ספר אחר, יפה לא פחות, הפעם על כדורגל. הספר נקרא "כדורגל באור ובצל" וכך הוא מסכם שם את חשיבות המשחק עבור תושבי היבשת (בתרגום של רועי בית לוי): "הכדורגל תופס מקום חשוב במציאות הלטינו-אמריקאית, לעיתים גם את המקום החשוב ביותר."