ספיד דייטינג ספרותי

ספיד דייטינג ספרותי. כך אפשר להגדיר את כנס הפיצ'ינג לזכויות הסרטה של ספרים ישראליים נבחרים, שנערך ביום שישי בבוקר בסינמטק הרצליה תחת הכותרת "הולכים לעיבוד בקולנוע; הספרים של היום - הסרטים של מחר". לאחר שכל סופר הציג במשך חמש דקות את ספרו באולם הגדול של הסינמטק מול מפיקים, במאים ואנשי תעשיית הקולנוע והסביר כיצד אפשר להפוך אותו לסרט מצליח, התכנסו כולם בבר הקטן שלצד האולם. עשרה סופרים מחמש הוצאות ספרים שונות ישבו כל אחד ליד שולחן קטן, שעליו כמה עותקים מספרם האחרון. מפיקי הקולנוע עברו משולחן לשולחן, וכמו בדייט קצר ביררו מי הכלה ואיך אפשר להתקדם מכאן לחופה. אלא שעל סכום הכתובה עוד היה מוקדם לדבר, מה גם שהחתנים בדקו אפשרויות נוספות לפני שהם שולפים את הטבעת.

עוגן דרמטי

המפיק חיים מקלברג, למשל, סיפר לאמנון דנקנר כי הוקסם מספרו "ימיו ולילותיו של הדודה אווה", והתחיל להעלות איתו רעיונות כיצד אפשר לתרגם את מילותיו שיוצרות גיבורים ואירועים מורכבים ורבי־שכבות לשפה חזותית, קולנועית, מבלי לוותר על העומק והאווירה. אחר כך עבר מקלברג לשוחח עם סופרים נוספים, עמיחי שלו למשל, שגיבור ספרו "הנפשיים" כבר מביא איתו כנדוניה את פסקול הסרט - היות שגיבור הספר הוא מעריץ של להקת נושאי המגבעת, ולאורך כל הספר שיריה מתנגנים בראשו. "לספר יש עוגן אודיטורי, מוטיבים ויזואליים חזקים ועוגן דרמטי", הסביר שלו במהלך הצגת ספרו על הבמה.

מימין הבמאי והמפיק מרק רוזנבאום והסופר נחושתן אוקון | צילום: אור פז

כל אחד מהסופרים ניסה לשכנע, כל אחד בדרכו, מדוע צריך להפיק דווקא את הספר שלו. "זה ספר שעוסק ברגש הנקמה שלא מרבים לדבר עליו", "יש פה מסר חברתי נוקב שהצופה צריך לקבל" - אלה רק חלק מהדברים שאמרו הסופרים על הבמה.

למפיק מרק רוזנבאום, יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע, לא הספיקו הצפייה במצגת וקריאת התקציר בן חצי העמוד שכל סופר הכין. "אני צריך לקרוא את הספר כולו כדי להבין את הפוטנציאל שלו להפוך לסרט, אמר ל"כלכליסט". הוא התיישב מול נחושתן אוקון ולקח לידיו עותק של "חיוך של דולפין", ספרו השני. "אני איטי יותר מכולם", אמר לו. "אם יש משהו שמעניין אותי, אז אני רוצה לקרוא את הספר כולו, כך שאם בינתיים מישהו אחר ירצה לחתום איתכם, אל תחכו לי".

מחליפים כרטיסי ביקור

אמנם אף עסקה לרכישת זכויות הסרטה לא נסגרה באותו בוקר יום שישי, אבל חשיפה חיובית, החלפת כרטיסי ביקור והצהרת כוונות להתקדם הלאה היו גם היו. "רק מהפיצ'ינג שראיתי אני מעריך שלפחות חמישה ספרים יופקו בהמשך", אמר ל"כלכליסט" עוזי פלד, מי שייסד את טלעד ומכהן כיום כיו"ר המועצה המייעצת לסינמטק הרצליה. הוא מדגיש כי בשנה שעברה, שנתו הראשונה של הכנס, תשעה מבין עשרת הספרים שהוצגו בו זכו להפקה זו או אחרת. שלושה מתוכם נבחרו גם על ידי קרן הקולנוע הישראלי לקבל מענק עבור פיתוח הספר לתסריט: "אחוזת דג'אני", "איש ללא צל" ו"על גג העולם".

רון לשם עם מפיקים ואנשי תעשיית הקולנוע ב"רוד שואו" | צילום: אור פז

"אנחנו משמשים כאן כמתווכים בין הסופרים למפיקים", אומר כתריאל שחורי, מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי, שהיה מרוצה מאוד מהמפגשים. "נעניק לשלושה פרויקטים מענק של בין 40 ל־70 אלף שקל לצורך עיבוד הספר לתסריט קולנועי".

כיום רק כ־10% מסרטי קרן הקולנוע הישראלי הם עיבודים למקור ספרותי. בשנים האחרונות מספר העיבודים של יצירות ספרותיות למסך הגדול הלך וגדל, ומטרת הכנס היא לחזק את המגמה. "לקצר את המרחק בין עולם הספרות לעולם הקולנוע", קורא לזה שחורי.

רון לשם, אחד הסופרים שהציגו באירוע, כבר מכיר את תהליך עיבוד הספר לסרט. ספרו הראשון "אם יש גן עדן" עובד לסרט הקולנוע המצליח "בופור", שאף היה מועמד לאוסקר. עכשיו הוא מנסה לעשות את זה שוב עם ספרו "מגילת זכויות הירח", שעלילתו מתרחשת באיראן. "יש מצב לקו־פרודוקציה עם איראן?", שאל המנחה עידן אלתרמן, ספק בצחוק, ספק ברצינות. "אפשר להיכנס לשיתוף פעולה עם מפיק איראני או אירופי", אמר לשם ואף הסביר כי "איראן היא רק התפאורה למה שקורה כאשר משטר דתי מצווה עליך לקיים כל מיני חוקים, וכשאנשים מתרגלים להכל". נדמה שרמז בכך כי את עלילת הספר, משל בנוסח ג'ורג' אורוול על המציאות שבה אנו חיים, אפשר להעתיק למקומות אחרים, קרובים יותר.

לא שוגים בחלומות

פילוסופיה זה מצוין, אבל בסוף גם צריך להתפרנס. כיום מתנהל מאבק מר על "חוק הסופרים", שבו המו"לים מבקשים להגביל את מבצעי מכירות הספרים על ידי הרשתות הגדולות ולהבטיח הכנסה מינימלית להוצאות ולסופרים שלהן תמורת מכירת כל עותק. הסופרים, כך נראה, אינם שוגים בחלומות גדולים. הפנטזיה להפוך את ספרם לסרט לא נובעת רק מהרצון לצרף גרוש לגרוש וחצי שהם מקבלים כיום תמורת מכירות ספריהם, אלא המניע העיקרי הוא הרצון לחשיפה, להכרה, להגשמה עצמית. "בעיניי, זו חשיבות האירוע הזה. הסופרים מרגישים שיש הכרה ביצירה שלהם, שמפיקים באים לדבר איתם ברצינות על תוכן הספר שלהם", אומרת המו"לית ועורכת הוצאת אחוזת בית, שרי גוטמן

.

חלק מהסופרים הם בעלי זכויות ההסרטה של ספריהם, ואחרים חולקים אותה עם הוצאת הספרים. "זה לא שאני מפנטז שהספר שלי יהפוך לסרט, אבל למה לא לנסות?", אומר צבי ינאי, שהציג את ספרו "מאוחר מדי" שזכה בפרס ספיר לשנת 2008. גם נחושתן אוקון, שהתבדח מעל הבמה כשאמר כי הוא עוד "מתלבט מי יגלם את הדמות הראשית, טום הנקס או רוברט דה נירו", לא בונה הרים וגבעות על הוליווד תוצרת כחול־לבן. "הרי עד שהסופרים ימכרו את זכויות ההסרטה שלהם ויקבלו את התגמול, יכולות לחלוף שנים רבות", הוא אומר.

"מניסיוני", מסכם אחד הגורמים בעולם המו"לות, "סופר שסוגר עסקה להפקת ספרו צריך לדאוג לקבל כמה שיותר כסף כמענק ראשוני. כבר שמעתי על סופרים שצריכים לרדוף אחרי מפיקים, מפיצים וכל מיני גורמים כדי לקבל תמלוגים. זה לא עולם פשוט כל כך".