אותו שימוש, שווי שונה

שוק הרכב הישראלי עבר מהפך. מדובר במהפך שהחל בתרועה ודעך. אך תוצאותיו בסופו של דבר מורגשות כיום. הכוונה היא לחבילת המיסוי הירוק שכוללת בתוכה את שווי השימוש הליניארי ואת נוסחת הציון הירוק. החבילה, שנכנסה לתוקף בינואר, קובעת שכל עובד שלוקח השנה רכב צמוד ששווה פחות מ־130 אלף שקל ישלם מדי חודש שווי שימוש של 2.04% מערך הרכב. נוסחת הציון הירוק קובעת שהמס המוטל על כל רכב יחושב בהתאם לכמות המזהמים שמנועו פולט. העיקרון פשוט: על רכב נקי יוטל מס נמוך, מה שיפחית את מחירו ויוריד את עלות שווי השימוש החודשי - יופי של תמריץ לנסוע ירוק.

הרפורמה, כאמור, החלה בקול תרועה, וסיסמאות על הורדת מחירי המכוניות נשמעו רבות. בפועל, במיוחד בציי הרכב, הדבר לא קרה. מה כן קרה? יבואני הרכב השוו מחירים. ובזאת נסתם הגולל על נושא התחרות החופשית. עובדה - כל המכוניות המשפחתיות שנמכרות לציי הרכב עולות בין 118 ל־120 אלף שקל. עד כאן התרועה והדעיכה.

אך למהפך יש עוד צד: ליבואני הרכב כדאי היום להביא מכוניות יותר נקיות מכיוון שנתח הרווח שלהם גדל. הסיבה לכך היא כי את ההנחה שהיתה אמורה לעבור ללקוחות הם הכניסו בכמה מן המקרים לכיסם. דוגמה למכונית נקייה? סקודה אוקטביה 1.2. זו לא טעות דפוס: 1.2 ליטרים. רגע, לא סיימנו, למנוע הזה יש מגדש טורבו שמחלץ ממנו 105 כוחות סוס. אבל התחרות אינה פשוטה; מול הסקודה מתיצבת טויוטה קורולה החדשה. בחברה קוראים לה "החדשה" אך על מידת החדשנות ניתן להתווכח. עיקר השינויים הם קוסמטיים וכוללים עיצוב מחדש של הפנסים, הפגושים, גלגל ההגה ותא הנוסעים. ומולן מתייצבת רנו פלואנס. גם המנוע שלה מפיק 105 כוחות סוס, כמו מנועה של הסקודה.

מימין: סקודה אוקטביה, טויוטה קורולה, רנו פלואנס. מיועדות לקהל מחזיקי הרכב הצמוד | צילום: עמית שעל

לכאורה, מדובר בעוד מבחן משפחתיות אבל בפועל מדובר ביותר מזה - במפגש של שלוש מכוניות שונות זו מזו לחלוטין. הקורולה נועדה לקלוע ללבו של הקונצנזוס. זוהי המכונית שנושאת את התואר "הנמכרת ביותר בעולם"; מכונית שאמורה להציג אמינות אגדית וגם לקסום לכל אחד. להבדיל ממנה, האוקטביה מבוססת בכלל על פלטפורמה של פולקסווגן גולף. בניגוד לקורולה, המשווקת בכל העולם ונועדה לקלוע למגוון טעמים ורצונות, האוקטביה נועדה ללקוחות אירופים.

הרנו היא בכלל סיפור אחר. מדובר במכונית שמבוססת על פלטפורמה של סמסונג מוטורס, חטיבת הרכב הקוריאנית של רנו. לפי הצהרת רנו, הפלואנס מיועדת לשווקים כגון רוסיה, טורקיה וגם ישראל. בעולם המערבי קוראים להם "שווקים מתפתחים". עם זאת, כולן כאן עולות כמעט אותו הדבר ומיועדות בערך לאותם קהלים, מחזיקי הרכב הצמוד. הטויוטה נחשבת חריגה בקבוצה זו: מבין כל ארבע קורולות, אחת מועברת מן הסוכנות לידיו של לקוח פרטי בשר ודם.

שתי המתחרות האחרות ממוקדות בציי הרכב.

שחור הוא יפה

חלוקת מפתחות: זה של הסקודה השחורה נחטף ראשון. למרות הפנסים הקדמיים המוזרים ובגלל הצבע השחור, הסקודה נראית גדולה ומכובדת. אחריה הקורולה, שנהנית בגרסתה החדשה ממראה רציני שמזכיר את זה של האחות הגדולה קאמרי. בסוף נותר בקופסה מפתח הרנו. הצבע השחור מתעתע: למעשה, הרנו הכסופה, שמשתרעת על 4.62 מטרים, היא הכי גדולה. הסקודה במקום השני, עם אורך של 4.57 מטרים, והטויוטה הקטנה ביותר, עם אורך של 4.54 מטרים.

דמיינו את הסקודה, או הקורולה, בצבע כסוף בחניון של חברה וההעדפות בהחלט יכולות להשתנות. שלוש מכוניות משפחתיות יוצאות אל השמש הקופחת. שלושה תאי נוסעים מתחממים. זה של הסקודה הוא הנעים ביותר. למעשה, מדובר בתא נוסעים שניכר בו שאיכותו עולה משמעותית על אלה של האחרות. איכות החומרים של הסקודה היא ללא דופי. רמת הפלסטיקים שלה מרשימה, המושבים מצוינים והמתגים, הסטריאו ובקרות השליטה על המזגן ומערכות הרכב השונות נראים כאילו נלקחו מפולקסווגן פאסאט, סוג של סמן ימני לאיכות. המושבים, כמו ברכבים רבים בקבוצת פולקסווגן, נראים פשוטים, אך מעניקים תמיכה מצוינת בנסיעות ארוכות.

במקום השני אחרי הסקודה נמצאת הפלואנס שגם היא נהנית מאיכות חומרים גבוהה, תנוחת ישיבה מצוינת ומושבים רכים מאוד. באופן כללי מדובר בשתי מכוניות שמחשבה רבה הושקעה בבחירת חומרי הגלם של תאי הנוסעים שלהן, אך הסקודה מנצחת כאן בזכות הנדסת אנוש עדיפה.

במקום השלישי נמצאת הקורולה, שתא הנוסעים שלה כנראה תוכנן לשרוד שנים רבות, אך לא כדי לגרום הנאה ורגיעה בנסיעה ארוכה. המושבים שלה פחות נעימים וגם חלקי הפלסטיק, שמהווים אמנם שיפור ניכר לעומת דורותיה הקודמים של הקורולה, עדיין מתקשים להתחרות באלה שמציעות המתחרות. אולי בחברת מתמודדות יפאניות או קוריאניות אחרות, התוצאה היתה שונה ותא הנוסעים של הקורולה בהחלט היה יכול להוביל, אך המתחרות שמשתתפות במבחן מדגישות את חסרונותיו.

ובל נשכח את היושבים מאחור. רוצים למתוח רגלים? בפלואנס אפשר לעשות זאת עד קצות האצבעות. בסיס הגלגלים שלה, 2.7 מטרים, מאפשר התרווחות והירדמות ללא קושי. בטויוטה ובסקודה המצב מאחור פחות טוב, אבל עדיין סביר. מאחור, בתא המטען, הסקודה והפלואנס מובילות. יש להן תאי מטען ענקיים. זה של הקורולה סביר בשביל צרכיה של משפחה ממוצעת, אך קטן משמעותית משל האחרות. בנסיעה ארוכה, שכוללת פקקי תנועה, שני טרמפיסטים ומטען, היינו בוחרים ברנו המרווחת.

הקטר הצ'כי

שלוש מכוניות יוצאות למלחמה בכביש. לסקודה יש מנוע זעיר שמפיק 105 כוחות סוס, הספק זהה לזה של הפלואנס. לקורולה יש על הנייר יתרון משמעותי: מנועה מפיק 124 כוחות סוס. תוצאותיו של קרב התאוצות אמורות להיות ברורות. אבל בפועל, התוצאה מפתיעה. הסקודה בעלת המנוע הזעיר מובילה. זה בגלל הגיר. מדובר בתיבה אוטומטית רובוטית מצוינת שיודעת את הרגע המדויק מתי להחליף הילוך ועושה זאת ביעילות מופתית. אחרי הסקודה דולקת הקורולה ואחריה, בפער ניכר, הרנו.

מבין השלוש, הסקודה היא גם השקטה ביותר. רעשי צמיגים, שנוכחים באופן מוחשי בקורולה, בקושי חודרים אל תא הנוסעים של הקטר הצ'כי. ברנו לרוב שורר שקט, אך כאשר מנועה נדרש תכופות למאמץ, השאון בתא הנוסעים עולה. שלוש המכוניות גם מציגות התנהגות שונה: הסקודה מצטיינת בהתנהגות הדוקה, אך זו באה על חשבון רכותם של בולמי הזעזועים. את רוב השיבושים היא יודעת איך לגהץ, אך הפלואנס והטויוטה יעילות יותר בבליעת בורות. בסך הכל, במבחן ההתנהגות הסקודה משרה הכי הרבה ביטחון בנהיגה. אחריה הקרב בין הרנו בעלת השורשים הקוריאניים ובין הקורולה היפנית צמוד מאוד. הרנו מעט טובה יותר.

לשכוח מהבדיחות

המבחן מסתיים. מדובר בשלוש מכוניות שלמעשה המאפיין המשותף היחיד שלהן הוא המחיר. בנסיבות אחרות, בארץ אחרת שבה אין ציי רכב ויש תחרות חופשית אמיתית, הן כנראה לא היו נפגשות. אך המציאות הישראלית הפכה אותן ליריבות וכעת צריך להעניק להן ציון. המקום הראשון, ללא ספק, שייך לסקודה אוקטביה. זוכרים את הבדיחות על סקודה? אפשר לשכוח מהן. המנוע שלה, שנוסע 10.6 ק"מ לליטר, מצוין, תיבת ההילוכים פועלת ללא דופי, ויותר חשוב, מדובר במכונית הנעימה ביותר בחבורה. הרנו מעט יותר מרווחת ומעט יותר נוחה, אך הנדסת האנוש של הסקודה, רמת הגימור והכוח הזמין הופכים אותה למכונית שיותר כיף לשהות בה.

קביעת הזוכה במקום השני הרבה יותר בעייתיית בגלל אופיין השונה של הרנו ושל הטויוטה. ראשית, הרנו. יש לה תא נוסעים משובח ורמת הנדסת אנוש גבוהה. הדבר מתבטא בשפע של מקום, מושבים טובים ופלסטיקים איכותיים. הבעיה היא שעם תא הנוסעים הגדול מגיע גם מרכב גדול וכבד. מנועה של הפלואנס ותיבת ההילוכים שלה נאבקים לשנע את כל הכבודה, מה שמורגש היטב בחברת המתחרות וגם בצריכת הדלק: הפלואנס הצליחה לסחוט רק 9.5 ק"מ מכל ליטר. נכון שלא כל נסיעה היא מירוץ, אבל לפעמים כאשר עלייה או עקיפה רצינית מסתמנות מלפנים, עדיף שהמכונית לא תעשה בושות. מנגד, הקורולה, שמציעה רמת נוחות דומה לזו של הפלואנס, נופלת ממנה במרווח הפנימי ובאיכות תא הנוסעים. אך כשנדרשת לפעמים סבלנות כדי לסיים עקיפה, קצת קשה להבחין ביתרונות של תא נוסעים מרווח.

אז מי במקום השני? הבחירה לא קלה, צרפתייה נוחה שמתנהלת בעצלתיים, או יפנית פופולרית שיודעת לעקוף. זו שאלה של טעם אישי, ואם היה מדובר במקרה של רכישה ישירה, שבה הלקוח פותח את הארנק וקונה את המכונית, אז התוצאה היתה דווקא לטובת הטויוטה. אך כאן מתגלה מרכיב נוסף, שיכול, לפחות עבורנו, להכריע את ההחלטה: לסקודה ולרנו יש שש כריות אוויר. הטויוטה מסתפקת בארבע. וכך, בעולם של ציי רכב ושל כבישים שבורים ועמוסים, שבו עדיף בכל מקרה להוריד קצת את הרגל מהגז, להתרווח בכיסא, לוותר על עקיפות לא נחוצות ופשוט להירגע, המקום השני מוענק לרנו ואילו הקורולה תצטרך להסתפק במקום השלישי.