אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
בלעדי ל"כלכליסט" - נוטשים בזמן: פרישת הבכירים מקדימה בחודשים הערות "עסק חי" צילום: עמית שעל

בלעדי ל"כלכליסט" - נוטשים בזמן: פרישת הבכירים מקדימה בחודשים הערות "עסק חי"

מחקר שבוצע על ידי ביטאון "רואה החשבון" מצא שחברות ציבוריות עושות ככל יכולתן כדי להסוות את הסיבות האמיתיות לפרישת נושאי המשרה הבכירים

21.06.2010, 14:27 | רחלי בינדמן

רובן המכריע של החברות הציבוריות מסתיר את הסיבות האמיתיות שבגינן עוזבים את תפקידיהם נושאי המשרה הבכירים, ויש להן סיבות טובות: במקרים רבים מסתבר בדיעבד כי שרשרת פרישות בלתי מנומקת הקדימה בחברות רבות אזהרות והערות "עסק חי" בדו"חות הרבעוניים.

על פי מחקר של איתמר לוין, עורך הביטאון המקצועי "רואה החשבון", שיתפרסם השבוע, בכ־9% בלבד מ־1,426 דיווחים שנמסרו לבורסה בשנת 2009 על סיום כהונה של נושאי משרה, ציינו החברות את נסיבות הפרישה והביאו אותן לידיעת הציבור, ורק ב־5% מהמקרים היו אלה דיווחים משמעותיים, כגון חילוקי דעות בין דירקטורים להנהלה או מצבה הכלכלי של החברה (ב־4% מהדיווחים נמסרה סיבה שהיתה גלויה כבר לציבור, למשל העברת שליטה בחברה או הסדר נושים).

בדיקה נוספת העלתה כי לדו"חותיהן של 60 מתוך 125 חברות (48%) שדיווחו על התפטרויותיהם של שלושה בכירים לפחות, נלוו - לעתים זמן רב אחרי - הערת עסק חי או הפניית תשומת לב של רואי החשבון.

 , צילום: סיון פרג צילום: סיון פרג'  , צילום: סיון פרג

אחת הדוגמאות שמביא לוין היא של שרשרת האירועים בתפרון. עדי ליבנה שימש מנכ"ל החברה במשך 14 חודשים, בטרם הודיע במפתיע ב־29 בנובמבר 2009 על התפטרותו. תפרון לא סיפקה תחילה הסברים להתפטרות, ורק כעבור ארבעה ימים נאלצה לאשר, לפי דרישת רשות ניירות ערך, כי היא נמצאת בסכנת קריסה.

באפריקה ישראלהתחלפו לא פחות מארבעה נושאי משרה בטרם הפנו רואי החשבון את תשומת לב המשקיעים לאירועים מסויימים בדו"חות הרבעון השני של 2009. בחברת הנדל"ן ארזים התפטרו שלושה דירקטורים עשרה חודשים לפי שהפניית תשומת הלב של רואי החשבון נהפכה להערת עסק חי בדו"חות. חברת התקשורת גלובליקום טריידאיבדה סמנכ"ל כספים, יועץ משפטי, שני דירקטורים ושני דח"צים לפני הערת עסק חי בדו"חות הרבעון הראשון, ואת מנכ"ל החברה בטרם הערת עסק חי ברבעון השני.

השיא של ירום אורן

בדלק נדל"ן הוחלפו בשנת 2009 שני מנכ"לים, שני משנים למנכ"ל, מנכ"ל חברה־בת ושלושה דירקטורים, כאשר שלושה דו"חות רבעוניים כללו הפניית תשומת לב של רואי החשבון. תמונה דומה נראתה גם בקבוצת החברות של שעיה בוימלגרין — אזורים, אנגל אירופה, אנגל משאבים ולגנא הולדינגס.

 , צילום: סיון פרג צילום: סיון פרג'  , צילום: סיון פרג

בכמה חברות סיימו נושאי משרה את תפקידיהם בתוך חודשים בודדים - ולעתים אף שבועות. בלטה במיוחד התפטרותו של מנכ"ל דלק נדל"ן, ירום אורן, 50 יום לאחר שנכנס לתפקידו. המשנה למנכ"ל, חוה זמיר־טואף, נשאה בתואר זה במשך חצי שנה בלבד.

האם לפחות הדירקטורים החיצוניים מטעם הציבור דיווחו על נסיבות התפטרותם? התשובה שלילית. הדח"צים היוו 19% מכלל הפורשים הבכירים ב־2009, אך חלקם בין אלו שנסיבות התפטרותם דווחו עמד על 13% בלבד.

לוין מצא שהחברות הציבוריות נוהגות לדווח כמעט אוטומטית כי בהתפטרות נושאי משרה "אין עניין לציבור", אך כפי שעולה מהדוגמאות החלקיות, האמת לא פעם שונה, ובדיקת השתלשלות העניינים מעלה כי ריבוי הודעות על פרישת בכירים חייב להדליק נורה אדומה. על פי ניסיון העבר, המנהלים יודעים מתי לנטוש.

במקרים אחרים, החברות אינן טורחות לציין את הסיבות לפרישה ללא סיבה של ממש - לכאורה מתוך נוהג, גם כשאין להן מה להסתיר. לוין מציין לדוגמה את פרישתו של פרופ' עודד שריג מדירקטוריון בנק הפועלים, לאחר שמונה לממונה על שוק ההון באוצר. בבנק החליטו שהפרישה "אינה כרוכה בנסיבות" (הדורשות פירוט או הסבר - ר"ב). גם כשמנכ"ל הבנק לשעבר, צבי זיו, סיים רשמית את תפקידו ביוני 2009, הבנק הודיע ש"הפרישה אינה כרוכה בנסיבות" - אך בשולי ההודעה הפנה לדיווח קודם על התפטרותו של זיו, שבה צוין כי ההתפטרות נבעה מחילוקי דעות עם היו"ר דאז דני דנקנר.

למה פרשה איריס דרור?
 , צילום: סיון פרג צילום: סיון פרג'  , צילום: סיון פרג

המקרים החמורים יותר הם אלו שבהם מתגלה, לכאורה, ניסיון הסתרה - אך אלו מקרים נדירים מאוד, כאשר התקשורת מגלה ורשות ני"ע דורשת הסברים. לוין מציין לדוגמה את התפטרות הדירקטורית איריס דרור משיכון ובינויבחודש יוני אשתקד. החברה דיווחה שההתפטרות אינה בנסיבות המעניינות את הציבור, כשבפועל פוטרה דרור על ידי בעלת השליטה בחברה שרי אריסון. באופן דומה, ביוני 2009 הודיע דן ללוז, מנכ"ל מגדל שוקי הון, על התפטרותו. החברה שתקה, בעוד שהתקשורת נימקה את סיבת הפרישה: מתיחות בין ללוז למנכ"ל מגדל הנכנס יונל כהן.

לדברי לוין, הפתרון לבעיה טמון בשינוי החוק. כלל היסוד ההכרחי, לדבריו, הוא שהציבור הוא שיקבע מהו עניינו ומה לא, והכוח לא יהיה בידי החברות, שלהן אינטרס מובהק במניעת הפרסום. "החוק צריך לקבוע כי בכל מקרה של פרישת נושא משרה בכיר תהיה החברה מחויבת לפרט את נסיבותיה, ורק במקרים נדירים של צנעת הפרט יימסר הדיווח לרשות ני"ע בלבד, אשר תוכל לאשר את הגבלת הפרסום", כך מציע לוין.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות