זה הכל בראש

המצב הזהה שבו נמצאות נבחרות גרמניה ונבחרת אנגליה - שתיהן חייבות לנצח כדי לעלות לשמינית הגמר - מלמד אותנו על ההבדל בגישות לכדורגל בין העמים: אם אנגליה מגיעה לחוצה למשחק היום מול סלובניה, אז גרמניה מגיעה בטוחה למשחק לא פחות קשה מול גאנה. אם באנגליה נכנסו לאווירת משבר בעקבות שתי תוצאות התיקו, אז בגרמניה נשמעו רק קולות בודדים של ביקורת אחרי ההפסד לסרביה. איך זה קורה? למה זה קורה?

"הגרמנים, בגלל העבר שלהם, לא מתרפקים על מה שהיה. מבחינתם העבר - הקרוב והרחוק - שם כדי ללמוד ממנו ולעבור הלאה", אומר רפאל הונינגשטיין, שכתב את הספר Englischer Fussball, נקודת מבט של גרמני על הכדורגל האנגלי. "ולכן גם זוכי המונדיאל ב־1990 לא קיבלו תפקידים משמעותיים רק בגלל השם שלהם. אם הם לא טובים מספיק, אז לא משנה מה הם עשו בעבר - משנה מה הם יעשו בעתיד. באנגליה זה בדיוק הפוך - העבר תמיד היה טוב יותר. גם את השנים הקשות יכנו 'תור הזהב'. זה לחץ שמפעילים האנגלים, דרך התקשורת, והנבחרת הנוכחית לא יכולה לעמוד בו".

פאביו קאפלו. הסקי עדיין בהרכב? | צילום: רויטרס

תקועים עם הסקי

"הרבה מההצלחה שלנו במונדיאל נזקפת לגישה המנטלית שלנו", כתב מיכאל באלאק, כוכב צ'לסי לשעבר וקפטן נבחרת גרמניה, ב"טיימס". "ההתרכזות במה שאנחנו טובים - משמעת, אמונה עצמית, יכולת ריכוז גבוהה - והכנה ועבודה קשה לפני הטורנירים מאפשרות לנו להצליח. ובניגוד לאנגלים, אנחנו שואבים ביטחון מהעבר שלנו, מעבירים את הניסיון הטוב לצעירים".

לפי באלאק, "האנגלים, בניגוד אלינו, מרגישים את ההיסטוריה כעול על כתפיהם" ו"כאינדיבידואלים לאנגלים יש שחקנים טובים יותר, אבל ביחד, עם הכוח המנטלי שאנחנו שואבים מההיסטוריה שלנו, תמיד אעדיף להיות בנבחרת הגרמנית ולא האנגלית".

אחת הסיבות לביטחון העצמי הגבוה של הגרמנים היא העובדה שבניגוד לאנגלים, הם מסיקים מסקנות טוב יותר. כשהעפילו לגמר מונדיאל 2002, הם הבינו שעשו זאת לא בגלל היכולות המופלאות של החלוץ המרכזי - כרסטן יאנקר - אלא למרות היכולות הטכניות הנוראות שלו ובאופן מאוד מאורגן העבירו אתמחלקות הנוער בכל המועדונים ובנבחרות רענון. אומצו מודלים לפיתוח שחקנים מהולנד וצרפת והחלו לייצר שחקנים ראויים יותר לחולצת הנבחרת. אנגליה, לעומת זאת, תקועה עם אמיל הסקי כבר כמה שנים טובות כחלוץ שני לוויין רוני. בהרבה מובנים, הכדורגל האנגלי לא התפתח מנטלית מאז הזכייה ב־1966 בגביע.

מגמת השדרוג בגרמניה ממשיכה. רק תשעה שחקנים מיורו 2008 נשארו בסגל שרוענן על ידי המאמן יואכים לב (חשוב לזכור שגרמניה הגיעה למקום השני באותו טורניר). ההשקעה בנוער הביאה להצלחת הנבחרות הצעירות, וכך נכנסו כמה מכוכבי אלופת אירופה עד גיל 21 (סאמי קדירה ומסוט אוזיל) לסגל למונדיאל.

מתיאס זאמר, לשעבר כוכב הנבחרת וכיום המנהל הטכני של התאחדות הכדורגל הגרמנית (DFB), עורר ויכוח במרץ 2009 כאשר דרש זכייה באליפויות הנבחרות הצעירות - דרישה שלא מקובלת בתורת פיתוח הילדים והנוער באירופה. "הדרך היחידה שבה שחקן יכול לרכוש מנטליות של ניצחון היא על ידי ניצחונות", אמר זאמר. "זה לא משהו שאפשר ללמד, אבל אם אתה רגיל לנצח מגיל צעיר, אתה רוצה להרגיש את ההרגשה הזו שוב ושוב - כך הרעב שלך גדל".

זאמר הפעיל לחץ בעיקר על השחקנים, שעמדו בלחץ והביאו את הגביע. אבל פיתוח הנוער הוא רק חלק אחד בביטחון השופע במחנה הגרמני. הביטחון מגיע ממקום גדול יותר - ממקום של כלכלה מובילה באירופה, מביטחון במודל הכלכלי במדינה ובכדורגל וגם מכך שהעתיד נראה טוב, ללא קשר לתוצאה היום מול גאנה.

אוהדי נבחרת גרמניה. אפלייה מתקנת למניעת בריחת כישרונות | צילום: רויטרס

להרגיש טורקי בגרמנית

זה גם הרבה משום שה־DFB הצליחה לשכנע את שחקני המהגרים לשחק עבור גרמניה ולא עבור מדינות המוצא של ההורים שלהם על ידי אפליה מתקנת ושילוב שחקנים כגון קדירה (אב טוניסאי), ג'רום בואטנג (אב גנאי), דניס אגוגו (ניגרי), מרקו מארטין (בוסני), אוזיל (טורקי) בסגלים של הנבחרות הצעירות. "זה אמור להוביל לכך שהצעירים הללו יעניקו השראה לקהילות המהגרים הגדולה וכך לא נאבד אותם כפי שקרה בעבר, כמו במקרים של האחים אלטינטופ וילדריי באשטרוק, שהעדיפו לשחק עבור טורקיה ולא גרמניה - למרות היותם אזרחים גרמנים", לפי דובר ה־DFB.

זה גם עוזר לגיוון בכדורגל הגרמני. "השליטה שלי בכדור שלי היא החלק הטורקי שבי", אמר אוזיל. "הגישה של לעולם לא לוותר היא גרמנית". בגרמניה התחושה היא שיושג הניצחון נגד גאנה. "אני רואה את החברים שלי לקבוצה והם בטוחים בעצמם", אמר קאקאו, החלוץ הברזילאי המאוזרח בגרמניה שזכה לכינוי "הלמוט" מחבריו לנבחרת.

אין חמש שנים

אנגליה, לעומת זאת, בחרדות קיומיות. לא רק בקשר לנבחרת שבנויה "מדור הזהב". סדקים בגיבוש החברתי בנבחרת התגלו לאחרונה לאחר שג'ון טרי "עשה טעות גדולה", לפי קאפלו, וחשף את הלך הרוח בתוך הסגל במסיבת עיתונאים. "הפחד הוא בראש של השחקנים", אמר קאפלו.

חוסר הפיתוח היחסי של שחקנים אנגלים (על כל מאמן אנגלי עם תעודת פרו יש 812 שחקנים בניגוד לספרד שם היחס הוא 17 שחקנים על כל מאמן) בעוכריהם של האנגלים. סר טרבור ברוקינג, האחראי על פיתוח הכדורגל בהתאחדות הכדורגל, ראה את הנבחרת עד גיל 17 זוכה לאחרונה באליפות אירופה אבל הוא לא אופטימי כיוון שבאנגליה עדיין לא אימצו לגמרי את המודל האירופי לפיתוח שחקנים. "מונדיאל 2014 יהיה קשה מאוד עבור אנגליה, אני לא חושב שיהיו מספיק שחקנים טובים שיחליפו את הסגל הנוכחי – צריך לחכות חמש שנים שהשחקנים מהנבחרת הצעירה יבשילו".

לאנגליה, כאמור, אין חמש שנים. יש להם 90 דקות מאוד מאוד לחוצות נגד סלובניה.