חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי

קרוגמן עושה סדר

מרגש אותי לחשוב שפרופ' פול קרוגמן הוא היום הכוכב של הכלכלה העולמית. במשך עשרות שנים צמחה בעולם ובישראל תרבות של הערצת עושר, סגידה לממון ואייקוניזציה למצליחנים, לאלה ש"עשו את זה" - כלומר עשו הרבה כסף, ובואו לא נתעכב על איך. ועכשיו, בין השאר בזכות המשבר, הדמויות שבאמת ראוי לעלות בשבילן לרגל באות מעולם הרוח והאקדמיה. כלכלנים מנוסים, בעלי ראיית עולם רחבה ומנומקת ותובנות מאירות עיניים יותר מ"הכסף לא באמת חשוב לי". קרוגמן, שהתארח השבוע בפסגה הכלכלית של "כלכליסט", הוא אחד המובילים שבהם, לצד פרופ' נוריאל רוביני, שהתארח באותו פורום בשנה שעברה. ככה זה, אם כבר להתרפק - אז על כלכלן רציני שיעשה לנו סדר בעולם הכאוטי הזה, כדי שנבין באמת מי נגד מי.

שאול אמסטרדמסקי

מתוך "צעצוע של סיפור" | צילום: בלומברג

שיא ל"צעצוע של סיפור"

מה אולפני פיקסאר - שכבשו השבוע שוב את טבלת שוברי הקופות ואת הצופים - יודעים שכל השאר לא? איך הם מצליחים, שנה אחר שנה במשך עשור שלם, לשמור על 100% פגיעה? עשרות כתבות, מחקרים וספרים ניסו לפצח את הנוסחה. "זה האומץ להמר בעשרות מיליונים על סרטים מחוץ לנוסחאות הבטוחות", טען "ההארוורד ביזנס ריוויו". "זה הצוות הגדול והמיומן, בן מאות עובדים, שלא התחלף כבר עשור", העריכו ב"וויירד". "זו שיטת הניהול המבריקה שמאפשרת ליצירתיות להתבטא בכל פינה בארגון", הימרו ב"אטלנטיק".

אולי כולם צודקים, ואולי יש עוד רכיב פשוט בנוסחה: פיקסאר, קצת כמו אפל, לא מפספסת כי היא לא באמת מהמרת. בתעשייה חסרת מנוחה שיורה לכל הכיוונים, פיקסאר היא קרן לייזר: עושה רק סוג אחד של סרטים, לא יותר מאחד בשנה, בלי לחץ זמן ותקציב. וזה עובד כמו שעון.

אורן הוברמן

הייווארד עושה את כל הטעויות

הבריטים לא מבינים למה האמריקאים זועמים. אז נשפך קצת, נפט, תה, חלב, מה זה משנה - לא בוכים על מה שנשפך. בטח לא אם זה קרה אי שם במפרץ מקסיקו ליד "האנשים הקטנים", כפי שהגדיר זאת טוני הייווארד, מנכ"ל BP. למרות חינוכו הבריטי, הייווארד אינו דיפלומט גדול. אם לא די בהערה הפוגענית ההיא, השבוע, כשמשבר דליפת הנפט עדיין בעיצומו, הוא לקח יום חופש כדי לצפות ביאכטה המשפחתית מתחרה במירוץ יוקרתי, במים נקיים להפליא. אחרי הכל, מה זה יום חופש אחד בים של נפט? אלא שהבריטים שכחו שאצל האמריקאים גם מראית העין חשובה, ושאחרי קתרינה לא פחות חשוב שיש מישהו אחר להאשים. ועוד עם יאכטה.

סופי שולמן

הברוניצקים מחפשים חגורת ביטחון

לא ברור מהי הסיבה האמיתית שבגללה מנסים יהודית ויהודה ברוניצקי, בעלי השליטה באורמת, למכור 10% מהחברה. את הביטחונות להלוואה מבנק הפועלים הם הגדילו, תשלומי הקרן הורחקו והבנק יכול להיות רגוע, כך שלא זו הסיבה. סביר יותר להניח שהברוניצקים מחפשים שותף פיננסי חזק שיסייע להם בהתמודדות עם הסכנה האמיתית: השתלטות של גוף עוין על החברה המשפחתית. חיים כצמן ניסה לעשות זאת לפני כשנתיים, במהלך שהשאיר גם אותו וגם את אורמת חבולים ומופסדים. האחזקה של בני הזוג בחברה, 35%, היא שברירית למדי, ועכשיו, כשהמניה בשפל, איום ההשתלטות נהפך לרלבנטי. זה הזמן למצוא גוף חזק שיגדיל את סיכויי ההישרדות.

גולן חזני

ליאורה מרידור. תנאים מעוררי קנאה | צילום: מיכאל קרמר

פנסיה שמנה בבנק ישראל

ב־1975, בהיותי סטודנט לכלכלה, עבדתי כעוזר מחקר בבנק ישראל. יחד איתי החלה לעבוד בבנק צעירה בשם ליאורה מרידור, שסיימה תואר שני במתמטיקה וכלכלה. אני פרשתי אחרי שנה לטובת העיתונות, מרידור נשארה בבנק עוד 21 שנים ופרשה בגיל 49 כחברת הנהלה.

וכך, בעוד אני סופר את השנים שנותרו עד שאקבל את הפנסיה שצברתי, מרידור - כיום מנהלת בכירה בסקטור הפרטי - מקבלת כבר 14 שנים פנסיה מבנק ישראל, ולא סתם פנסיה: 26 אלף שקל בחודש. בהיעדר פיקוח ידעו בכירי הבנק לסדר לעצמם לא רק שכר גבוה אלא גם תנאים מעוררי קנאה, בדמות פרישה מוקדמת כמו קציני צה"ל ו־4% פנסיה לשנה כמו חברי כנסת ושרים. בפעם הבאה שאתם קוראים בדו"חות בנק ישראל ביקורת על בזבוז בגופים אחרים, דעו שזה החתול שמדבר, אחרי שסיים ללקק את כל השמנת.

גבי קסלר

לקראת הסדר אזרחי לקומברס

יום שני, ניו יורק. האווירה בבית המשפט נעימה. כ־20 עורכי דין בכירים, כולם גברים לבנים, יושבים נינוחים ומחכים לשופט. מדי פעם ניגש מישהו מהתביעה לאנשי ההגנה, רק כדי להתבדח. לרגעים נדמה שמדובר במסיבת קוקטייל, לא בדיון על המבוקש הנמלט קובי אלכסנדר. ואז נכנס בחור לא מוכר, שחור, במדי אסיר כתומים ואזיקים, מלווה בשוטר. בקהל נרשמים צחקוקים - מיהו הפושע הלא מכובד שמפריע את הדיון השלו? לאיש לא אכפת. במהרה נדחף הבחור החוצה, והדיון המנומס מתחיל. קובי אלכסנדר ישלם 60 מיליון דולר וייפטר מהתביעה האזרחית נגדו. כולם מרוצים. כן, יש עוד אישומים פליליים והעונש עשוי להיות חמור, אבל בינתיים, כיאה לז'אנר, מכבס אלכסנדר את צווארונו הלבן כקולוניאל נדיב בנמיביה. רק החודש, למשל, העניק פרס לתלמיד נמיבי מצטיין. בגלגול משונה של ההיסטוריה, מי שמפריע לכביסה בבית משפט בצד אחד של העולם מסיר כתמים מצוין בצדו השני.

טלי שמיר

שטיינמץ. מתקוטט עם בעלי האג"ח

המשחק הכפול של שטיינמץ

תראו את בני שטיינמץ. כבר חודשים שהוא מתקוטט עם מחזיקי איגרות החוב שלו ועם הבנקים על הסדר החוב בחברת הנדל"ן סקורפיו שנקלעה לקשיים. השבוע הוא הודיע להם שאו שהם מקבלים את ההצעה שלו - או שהם מוזמנים לקחת את החברה ושיעזבו אותו בשקט. זה כמובן לא הפריע לו לסגור עסקת ענק בהיקף של 2.5 מיליארד דולר רק לפני כמה שבועות ולמחוק למשקיעים, פעם אחר פעם, את ההשקעות שביצעו בחברות שלו.

לאחרונה הוא אפילו לקה במשבר זהות כשהסביר לנו באמצעות יועציו כי כל קשר בין שם הקבוצה בני שטיינמץ גרופ לבני שטיינמץ האיש הוא מקרי בהחלט. המשחק הכפול הזה של שטיינמץ נמאס. בפעם הבאה ששטיינמץ מראה ביום גיוס ההלוואות עד כמה עסקיו חובקי עולם, כדאי לזכור שזה לא ממש עוזר ביום התשלום.

גולן פרידנפלד

גפני מקבל קופה גדולה

השבוע אישרה הכנסת את הצעת הממשלה להגיש, בפעם השנייה, תקציב מדינה דו־שנתי. מה שנולד בחטא, כצורך שעה, מתקבע ונהפך כעת לעניין שבשגרה. וכמקובל בדיוני תקציב, הם כוללים אתנן לשותפים מהצד החרדי, וכשמדובר בתקציב לשנתיים גם הם, מתברר, העלו את הדרישות. כך זכה יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני ל"קופה קטנה" של 1.5 מיליארד שקל. מי שקיווה שהשיטה החדשה תפתור מחלות ישנות גילה השבוע שהוא נשאר עם אותן מחלות - ורק סובל מסימפטומים הרבה יותר קשים.

עידן גרינבאום