הון אנושי: ממד אחד יותר מדי

בימי המונדיאל אפשר לצפות במשחקים כמעט בכל בית קפה מסעדה ובר, עם וו־וו־זלות, מסכי LCD גדולים או מקרנים. אך כל זה שייך לעבר, כפי שלמדתי באירוע הצפייה במונדיאל של יורוקום - הדרך שבה אנחנו צופים היום במונדיאל מיושנת ונועדה לפשוטי העם. לי היתה הזכות להיות חלק מקבוצה אקסקלוסיבית שצפתה ביום ראשון במשחק בין ברזיל לחוף השנהב בטכנולוגיה המתקדמת ביותר שקיימת היום בעולם, או כמו שנהוג לכתוב במדורי הצרכנות: תשכחו מכל מה שאתם יודעים על כדורגל או חוויית ספורט אחרת המשודרת בטלוויזיה. הדבר הבא הוא שידור בתלת־ממד. ותאמינו לי, זה עובד לא רק ב"אווטאר".

אבי גבאי וילדיו באירוע. מזדהה עם האנדרדוג

הבר בנמל תל אביב היה מלא בכיסאות וכורסאות שהופנו לעברו של מסך ענק, שהעביר את השידור ב־HD היישר מלוויין מיוחד. שאלתי את ארז אלוביץ', סמנכ"ל השיווק של יורוקום והבן של שאול, למה לו לוויין מיוחד כשערוץ 1 מעביר את השידורים ב־HD, ואלוביץ' אמר: "איזה ערוץ 1? על מה אתה מדבר? זו לא איכות אצלם, זה סתם פרסומים". אלוביץ' היה גאה בכך שהוא הצליח להעביר שידור בתלת־ממד. בצד עמדה טלוויזיה של 50 אינץ', שעליה רכנו כמה גברים עם משקפיים מיוחדים, ובהם דני רופ ויעקב אילון.

המקום היה גדוש טסטוסטרון, עם בופה של צ'יפס מטוגן ואדממה מלוח. נראה שזכרים שחיים לפי מגזינים לגברים עושים את מה שממליצים להם לעשות שם - רואים יחד כדורגל, אוכלים מלוח בשביל לחץ הדם ומתרגשים מגולים בשביל קצב הלב. מעט הנשים שהיו שם נראו כמו הפנטזיה של אותם מגזינים לגברים: מיני קצרצר שהתחבר לעקבים גבוהים ומחשופים גדולים. מאוד. במחשבה שנייה, כך מתלבשות רוב הנשים שיוצאות לנמל.

אברשה בורשטיין. תמך בברזיל

הכורסאות בשורה הראשונה היו שמורות. על אחת מהן ישב אברשה בורשטיין, מנכ"ל מירס, שהכריז: "אני בדרך כלל בעד האנדרדוג, אבל מכיוון שאני בטוח שחוף השנהב לא יעלו לגמר - אני בעד ברזיל". שאלתי אותו אם כאנדרדוג סלולרי הוא לא מודאג מהמפעיל הווירטואלי, והוא אמר: "אנחנו עומדים עכשיו לקבל לקוחות פרטיים, מה תגיד על זה?". על הכניסה של רמי שביט לתחום הווירטואלי אמר: "הוא לא יודע למה הוא נכנס. למכור סלולר זה לא בדיוק למכור תחתונים וגופיות".

אלוביץ' לעומתו הסביר: "אני אוהד את ברזיל בגלל התחת של הברזילאיות. זה ברור, לא?". הוא לקח אותי לראות את פלא התלת־ממד, והרגשתי כאילו אנחנו בתחילת שנות השמונים, בימים שבהם התחילו להביא לארץ את הטלוויזיות הצבעוניות. אלוביץ' צחק: "שנות השמונים? לי היתה טלוויזיה צבעונית הרבה לפני, אבל זה די מזכיר לי את התקופה ההיא. אבא שלי התעסק עם כל מיני לוויינים ואנטנות כדי לקלוט שידורים בצבע, וגם אנחנו עושים כל מיני ניסויים עם צלחות לוויין כדי להשיג שידור בתלת־ממד. צילמנו מהדורת חדשות של ערוץ 10 בתלת־ממד". הסתכלתי על יעקב אילון שעמד מולי, ואמרתי לאלוביץ' שאני מעדיף את החדשות בדו.

מנכ"ל בזק אבי גבאי, שבא עם הילדים, אמר: "אני גם אוהד את ברזיל, אם כי אני בדרך כלל מזדהה עם האנדרדוג". חשבתי לעצמי כמה זה מדהים שכולם רואים את עצמם כאנדרדוג, והולכים עם המנצחים. שאלתי אותו איפה הבכירים האחרים מקבוצת אלוביץ', למשל יונה ויזנטל מ־yes, וגבאי אמר שהנמל קטן על ויזנטל, הוא מסתובב רק במקומות כמו פסטיבל קאן.

אלוביץ' ניצל את ההזדמנות: "אתה יודע מה הדבר שהלך הכי חזק בקאן השנה? לא הסרטים, אלא ביתן של פורנו בתלת־ממד. אתה מתאר לעצמך מה עומד להיות פה?". אלוביץ' קרא לבחורה ברזילאית שלבשה חולצה של הנבחרת ומכנסיים קצרצרים. הוא ביקש ממנה להסתובב ואמר: "אתה מבין למה אני אוהד את ברזיל? דבר כזה יכול לעבור טוב בתלת־ממד, אה?".

היחיד שלא ממש אהד את ברזיל היה ירון מילר, הבעלים של השטיח המעופף, שישב ליד איש המלונות והנדל"ן מני ויצמן וראש אכ"א האלוף אבי זמיר. "אני דווקא בעד הקבוצה השנייה", הוא אמר. "מי זאת הקבוצה השנייה?", שאלתי כמטומטם, והוא שאל את ויצמן איך קוראים להם, כלומר: "תגיד לי, ויצמן, השחורים האלה, מי הם?". "אלה חוף השנהב", אמר ויצמן. "אז אני בעד חוף השנהב", אמר מילר. בסוף ברזיל ניצחה, כמובן, עם התלת־ממד ובלעדיו.