פותח חשבון: על שתי הפרטות

חברי ועדת הכספים התכנסו השבוע לדיון נוסף בבקשת משרד האוצר לקבל אישור עקרוני למכירת אחזקות המדינה (11.5%) בבנק לאומי דרך שוק ההון ולא באמצעות מכירה לגרעין שליטה. "כלכליסט" עונה בקצרה לשלוש שאלות שהעלו בדיון חברים בוועדה, שמתנגדים לתוכנית. ח"כ ציון פיניאן (ליכוד) שאל: "מדוע המדינה מנסה למכור את גרעין השליטה?"

תשובה: ובכן, אין גרעין שליטה כיום בלאומי. לאחר שבמשך השנים ירדה המדינה באחזקותיה, אי־השלמת מכירת גרעין השליטה לקרנות סרברוס־גבריאל הותירה את המדינה עם אחזקה של 11.5% בלבד. אחזקה זו גדולה בכ־2% בלבד מזו של בעל המניות הפרטי הגדול בלאומי, שלמה אליהו (9.6%). הסאגה הארוכה של מינוי יו"ר הדירקטוריון החדש המחישה שכיום אין למדינה שליטה אמיתית בבנק. לכל היותר, מדובר בהשקעה פיננסית עם הטבה מופלגת של מינוי דירקטורים, שאינה הולמת את שיעור האחזקה.

בנק גדול מחפש מבוגר אחראי עם יכולות פיננסיות

ח"כ אמנון כהן (ש"ס) שאל: "אולי צריך שיהיה גרעין שליטה: מישהו אחראי, שיביא כסף מהבית בעת הצורך?"

תשובה: המחשבה הזו, של להביא כסף מהבית בעת צרה, כנראה לא ממש רלבנטית כאשר מדובר בבנק בסדר הגודל של לאומי, שהוא "גדול מכדי ליפול" במונחי המשק הישראלי. אם יתרחש משבר ותידרש הזרמת כסף מסיבית לבנק, סביר להניח שהמדינה תזרים את הכסף, גם אם לבסוף יתגבש בבנק גרעין שליטה.

ח"כ חיים אורון (מרצ) מעדיף שהבנק יישאר כפי שהוא היום, "אחרת גורמים ריכוזיים במשק ישתלטו עליו".

תשובה: בתור מי שמתנגד לריכוזיות במשק, קשה להבין איך ח"כ אורון מבקש לשמור על המצב הקיים. אורון תומך בהגבלת מודל הפירמידה, שלפיו טייקון השולט בחברת אחזקות ציבורית, שולט דרכה בשרשור בחברות־בנות ונכדות כך שהשליטה נמצאת בידיו אף שרוב המניות נמצאות בידי הציבור. אם כך, איך אפשר להצדיק את המשך שליטת המדינה בלאומי, שבו לא פחות מ־78.9% מהמניות נמצאות בידי הציבור?

כחלון רוצה להיות יונוס

שר התקשורת משה כחלון מציע להפוך את בנק הדואר ל"בנק החברתי" הראשון בישראל. כך יתאפשר לאוכלוסיות חלשות ולעסקים זעירים, שאינם נמנים עם לקוחות הבנקים המסחריים, לקבל פתרונות "מיקרו מימון": הלוואות קטנות, שבאמצעותן יגיעו לעצמאות כלכלית. פרופ' מוחמד יונוס, שהקים ב־1983 את בנק גרמין שמעניק פתרונות "מיקרו מימון" בבנגלדש, קיבל ב־2006 את פרס נובל לשלום על פעולותיו בתחום.

עם השנים, "מיקרו מימון" הפך להיות עסק גדול בעולם: ב־2008 התעשייה הזאת גילגלה 14.8 מיליארד דולר - עלייה של 24% לעומת 2007. יותר ויותר גורמים פרטיים גילו את הפוטנציאל הרווחי בתעשייה, והתוצאה היא שהמודל העסקי השתנה לחתירה למקסום רווחים. במקרים רבים, הריבית הנגבית מהלקוחות החלשים מגיעה לעשרות אחוזים. יונוס עצמו התייחס באחרונה לתופעה ואמר כי "יצרנו את המיקרו מימון כדי להילחם בכרישי ההלוואות, לא כדי לעודד כרישי הלוואות חדשים. המטרה היא לעזור לאנשים לצאת מהעוני בדרך עסקית, ולא לייצר רווחים דרך אנשים עניים". בדרך הארוכה להפיכת בנק הדואר לבנק חברתי כדאי לזכור את העצה של יונוס: חתירה לרווחים איננה המטרה המרכזית כאן, ועל כן בהפרטה לבעלי הון יש סכנה לא מבוטלת.