השבוע: גול עצמי

אילו חיים רמון לא היה מנשק את החיילת, לא היו מתבצעות האזנות סתר, לא היו מתגלים כשלים בעבודת הפרקליטות והמשטרה, לא היה מוגש כתב אישום, רמון לא היה מורשע, ואולי אף היה מתמודד על ראשות הממשלה. היו מי שחשבו כי יגיע לתפקיד הרם.

רמון קובל למעשה על כך שאילו ידע בזמן על האזנות הסתר הוא לא היה עומד לדין. יכול להיות. טוב שהדברים נבדקו והוצפו, כי כולנו חיים בתקווה שעבודת הפרקליטות והמשטרה, הטורחת בדיני נפשות, נעשית בחרדת קודש. בהתנהלות בתיק רמון דו"ח המבקר מעיד על רשלנות רבתי.

אילו אפשר היה להקיש מפרשת רמון על מר וגברת ישראלי אפשר היה לחוש סוג מסוים של הקלה, שהרי האמת יצאה בסופו של דבר לאור. אלא שבניגוד לרמון, מר וגברת ישראלי לא יזכו לוועדת חקירה אישית, גם לא להתערבות לוחצת של שר המשפטים.

על פי המהומה שקמה סביב רמון אפשר היה לחשוב שמלחמת לבנון השנייה עומדת על הפרק, ולא כך הוא. מדובר ברגע לפני המלחמה. רגע אחד אישי ומיותר, והרשלנות של מערכות האכיפה לא מכשירה את הרגע הזה.

בכדורגל, טעויות בשיפוט מכשירות שערים לא הוגנים. אילו המונדיאל התקיים בישראל כבר היתה קמה ועדת חקירה של האו"ם. לא ייתכן שכל העולם יצפה בשידור חי בכדור של פרנק למפארד נכנס לשער של מנואל נויר, והשופט יפסוק שלא היו דברים מעולם, כך גם הנבדל של קרלוס טבס, שזיכה את ארגנטינה בשער מזויף. חוסר ההלימה בין הטכנולוגיה שמודגמת במצלמות הטלוויזיה לעדשת העין של השופט מביכה וזועקת. ההיגיון מסרב להאמין שגביע העולם יוכרע על מגבלת העין האנושית.

יש דברים שאי אפשר לשנות. הוו־וו־זלות למשל. ככל שהתקדם המונדיאל החצוצרות הצרודות התקבלו כמו התפרצות הר הגעש באיסלנד: בהשלמה עגומה. אבל מהשיפוט במונדיאל כבר קשה יותר להתעלם. כל אוהד ישראלי, גם אם אינו צאצא של שושלת וינדזור, כאב את העוול שחש הכתר הבריטי כשנדרס תחת נעלי הפקקים הגרמניות. הבליץ לרגעים לא היה היסטוריה. אחרי יממה של שקט נשיא פיפ"א התנצל. מי כמונו יודע שבכאלה מקרים התנצלות לא מספיקה. ועדת חקירה היא עניין של זמן. ישראל יכולה באבירות להציע את משכנה הנייטרלי כמקום הולם לעבודת הוועדה. אנחנו לא יודעים לשחק כדורגל, אבל יש לנו ניסיון עם ועדות חקירה.