נקמת היורמים

שעתיים וקצת לאחר שעזבו דורי סגל ואריה מינטקביץ' את המתחם של אורמתביבנה, פרסמה חברת האנרגיה הירוקה נייר עמדה חריף ובו תשובתה לטענות שהעלתה גזיתבימים האחרונים. אחד הדברים הבולטים ביותר בנייר העמדה צוין דווקא בהקדמתו - שהנימה בה היתה מרוככת מעט יותר מהטון העוקצני שאפיין את שמונת העמודים שלאחריה. "נשקול לעומק את הצעות גזית", כתבה אורמת, ובין השורות רמזה כי בשורה התחתונה היא מבקשת להשאיר פתח צר להידברות.

מטרת הדיבור בשני קולות היתה ברורה: הקשבנו לכם בפגישה, אמרנו שנמשיך להקשיב לכם גם אחריה, אבל עכשיו תראו איזה מסמך בישלנו עבורכם. אלא שאורמת היא לא היחידה שבחרה לנהוג כבעלת אישיות מפוצלת. גם התנהלותה של גזית בימים האחרונים מלווה במסרים כפולים, והדוגמה המובהקת ביותר לכך היא נייר העמדה החריף והלוחמני ששיגרה לבורסה ביום חמישי שעבר, שלאחריו שיגר דורי סגל אימייל "מלטף" ישירות לתיבת הדוא"ל של דיתה ברוניצקי, שבו הוא מפציר בה להסתכל על היום שאחרי ולא ללכת שבי אחר המולת עורכי הדין והעיתונות.

היום אנחנו כבר יודעים לומר בוודאות ששבועות ארוכים (ואפילו חודשים) לאחור, מתנהלים מגעים סמויים בין בעלי השליטה של שתי החברות. מכאן והלאה הגרסאות מתפצלות, כך שבניתוח היום קשה לומר מי מהחברות היתה הראשונה לשחק את משחק המסרים הכפול. האם זו היתה גזית, שבמקביל למגעים עם הברוניצקים התכוננה בסתר למאבק קשוח, או שמא אורמת היא זו שחיממה את הגזרה כאשר הקדימה לזמן אסיפה כללית לאישור הדירקטורים החיצוניים שלה, ללא תיאום עם גזית?

כך או כך, דבר אחד אפשר לומר כמעט בוודאות: התנהלותן של שתי החברות מלמדת כי הכפפות הוסרו מזמן, וכי כמעט כל אמצעי במאבק הזה כשר. המאבק הנוכחי הוא לא רק על עתידה של אורמת, על זהות הדירקטורים החיצוניים בה או על טיב המהלכים הניהוליים; הרבה מאוד מהמאבק הזה הוא אגו ויצרים.

ועוד מסקנה אחת: אם דיתה, יהודה ויורם ברוניצקי נתפסו עד היום כתעשיינים השקטים, ה"נעבעכים" של התעשייה, התנהלותם הטקטית במאבק מול גזית והמסרים המחודדים מלמדים כי הם לא פחות מפולפלים מכצמן וסגל, ואולי גם לא פחות מסוכנים.