החוצפה של גניגר

איזה כיף להיות עמי גניגר. מצד אחד לזכות במשכורת בסיס של כ־2 מיליון שקל בשנה, בכלי רכב מדרגה 7 ובעוד הטבות השמורות רק לבעלי שליטה בחברות ציבוריות, ומצד שני להתנהל בלי יותר מדי מחויבות לבעלי המניות שלך.

ככה זה בשנים האחרונות בחברת תיא השקעות- חברה שפיתחה תורת תגמול מוזרה: בעל הבית מקבל את שלו ובנדיבות, גם כשהחברה לא מצליחה לייצר ערך לבעלי המניות שלה, שאינם בעל הבית. בסוף חודש מאי דיווחה תיא השקעות לבורסה בתל אביב כי תביא לאישור האסיפה הכללית את תנאי העסקתו של המנכ"ל והיו"ר עמי גניגר. חבילת התגמולים (שכבר אושרה בדירקטוריון ובוועדת הביקורת) כוללת שלושה מרכיבים עיקריים: דמי ניהול של כמעט 2 מיליון שקל בשנה, בונוס מבוסס ביצועים ומצנח זהב בגובה 12 משכורות. זהו בדיוק המקרה שבו ידיהם של המשקיעים המוסדיים צריכה להתנוסס מעלה ולהצביע נגד. הנה שש סיבות מדוע.

צילום: אוראל כהן

1. התרגיל

ההטבה שמשכה את העין יותר מכל בדיווח של תיא ואף זכתה להדגשה גרפית היתה זו שקבעה כי גניגר

. המשמעות: ארבע שנים של שכר כפול - גם אם גניגר יחליט שנמאס לו לשמש יו"ר יממה אחת לאחר אישור שכרו באסיפה הכללית.

הסעיף הקפיץ רבים ובהם גם את יצחק זאוברמן המחזיק ב־4% ממניות תיא. זאוברמן קיבל ייעוץ משפטי והודיע כי יתנגד לחבילת השכר. בעקבות הביקורת הציבורית החלו בתיא לחשוש מאי־אישור החבילה וכך בן לילה נפלה על גניגר רוח ההתנדבות. בדיווח הבא של תיא כבר נמסר שגניגר יקבל שכר רק על תפקידו כמנכ"ל, ואת תפקיד היו"ר ימלא בהתנדבות.

אלא שלצורך אישור השכר הוצגה לדירקטוריון חוות דעת חיצונית שחושפת את התרגיל של תיא וגניגר. חוות הדעת נכתבה על ידי רואת החשבון עליזה שרון, וכאשר היא מתייחסת למנדט שניתן לה על ידי תיא היא כותבת: "התבקשנו (...) לחוות דעתנו באשר לסבירות תנאי העסקתו של יו"ר הדירקטוריון המשמש גם כמנכ"ל החברה".

חוות הדעת קובעת בבירור: גניגר מקבל שכר גם על עבודתו כמנכ"ל וגם על עבודתו כיו"ר. נקודה.

זאוברמן טען שאם השכר ניתן לגניגר רק על תפקיד אחד, על הדירקטריון לשוב ולהתכנס כדי לבדוק את סבירותו. אבל תיא התעלמה מבקשתו.

מה אפשר ללמוד מכך? שההודעה הראשונה של תיא לא לקתה בכשל ניסוחי ושאיש לא נכשל בהבנת הנקרא. הכוונה של תיא היתה ברורה: להעניק לגניגר שכר כפול, לקבע אותו למשך ארבע שנים - בלי שגניגר יתחייב לכהן בשני התפקידים למשך כל התקופה. ההודעות וההבהרות שבאו לאחר מכן היו במקרה הטוב פליק פלאק לאחור.

2. שתיקת המומחית

אלספק, ניסן, חד אסף וטלדור הן ארבע חברות הנסחרות במדד היתר. המשותף לכולן: שווי שוק והון עצמי דומים לאלו של תיא. שלוש מהן, בניגוד לתיא, רשמו ב־2009 רווח תפעולי ונקי. אלא שיש עוד דברים משותפים לארבע החברות: אצל כולן המנכ"לים משתכרים הרבה פחות מגניגר, ואף אחת מהן לא מופיעה בחוות הדעת של שרון שנועדה להצדיק את גובה השכר של גניגר.

זאוברמן נגד גניגר "להצביע שוב על תנאי השכר" תיא הודיעה לרשות ני"ע שהשכר הניתן לעמי גניגר הוא רק לתפקיד המנכ"ל, בניגוד לחוות הדעת שהוגשה לדירקטוריון נעמה סיקולרלכתבה המלאה

עליזה שרון היא רואת חשבון רצינית וותיקה. בקורות החיים שלה (התופסים עמוד שלם בחוות הדעת שסיפקה לתיא) אפשר למצוא שורה של חברות שבהן שימשה דירקטורית לצד היותה בעלת משרד לראיית חשבון. שרון התבקשה על ידי תיא לבחון את סבירות תנאי השכר של גניגר ולשם כך בחרה 11 חברות הנסחרות במדד היתר שיש להן כמה מאפיינים הדומים לאלו של תיא. עם תיא נוצרה קבוצת השוואה בת 12 חברות. שרון חילצה את שכר המנהלים באותן החברות ודירגה אותו לפי הסדר.

ובאיזה מקום נמצא שכרו של עמי גניגר?

במקום השישי בדיוק, לא פחות ולא יותר. יש שיקראו לזה לסמן מטרה ולשרטט את העיגול סביבה. ובכלל, רשימת החברות - ובייחוד אלו שנמצאות בקבוצת השכר העליונה (כלומר, החברות שמעניקות לגיטימציה לשכרו של גניגר) - נראית תמוהה.

למשל, חברת הנדל"ן מאגרי בניה, הנמצאת בראש רשימת המשתכרים של שרון, היא חברה הנסחרת ברשימת השימור והמנכ"ל שלה הורשע בעבירות מס בבית משפט השלום. חברה אחרת היא רבינטקס שלא עמדה בתנאי התשלום לבעלי החוב שלה. יופי של דוגמאות. חמורה עוד יותר העובדה שבסיס ההשוואה אינו מדויק. שרון חישבה את השכר השנתי הניתן למנהלים ב־11 חברות והשוותה אותו לשכר השנתי שגניגר אמור לקבל. אלא שבמקרה של גניגר, הסכום לא כלל מענקים ומצנח זהב, ואילו בשאר החברות הובאו בחשבון שאר מרכיבי השכר כגון מענקים ואופציות. כך התברג גניגר במקום "סביר".

המענק שגניגר מבקש לעצמו הוא אמנם עדיין נעלם מכיוון שהוא ייקבע על בסיס התוצאות השנתיות. אלא שמענק זה עשוי להזניק אותו למקום הרבה יותר גבוה ברשימה, והגברת שרון היתה צריכה להביא זאת בחשבון או לאתר חברות שבהן לא חולקו מענקים וליצור בסיס השוואה אחיד.

שרון סירבה לענות לשאלות "כלכליסט" בנוגע לחוות הדעת שחיברה.

3. מענק על מה?

ב־2008 הפסידה תיא 11 מיליון שקל וההפסד התפעולי עמד על 5.1 מיליון שקל. ב־2009 הפסידה 3.8 מיליון שקל וברמה התפעולית - 17.7 מיליון שקל. ב־2007 מימשה תיא נכס נדל"ן והמימוש הניב לה רווח של 31.7 מיליון שקל.

שלוש שנים שבהן החברה מפסידה בפעילות המרכזית שלה בתחום התקשורת, שלוש שנים שבהן בעל השליטה, המנכ"ל והיו"ר לא ייצר ערך לחברה. גם המניה הפגינה ביצועי־חסר משמעותיים לעומת מדד היחס בחמש השנים האחרונות: לפי מערכת בלומברג, מדד היתר ייצר תשואה של 68% ותיא רק 32% (מתואמת דיבידנדים).

אבל גניגר לא מתרשם מהפסדי העבר ופניו אל העתיד. המסר שלו לבעלי המניות ברור: "אני מוכן לחלוק אתכם את הרווחים, לא את ההפסדים". גניגר לא לוקח אחריות על ההפסדים של השנים האחרונות, אבל רוצה שיובטח לו מענק על רווח עתידי: 7.5% מכל שקל שהחברה תרוויח מעל סכום של 7 מיליון שקל.

זאוברמן הציע נוסחה סבירה: גניגר יקבל בונוס על הרווח המצרפי שיושג במשך שלוש שנים, לא על שנה אחת. בתיא התעלמו גם מההצעה הזו.

ועוד נקודה למחשבה. אין הרבה חברות בבורסה שפועלות בתחום משיק לזה של תיא, הפקת שידורי טלוויזיה. אחת הדוגמאות הבודדות היא ענני תקשורת, אשר נכללת בדו"ח של שרון. במקרה או שלא במקרה, אהוד מירון, המנכ"ל והיו"ר של ענני תקשורת, ממוקם מקום אחד בלבד מעל גניגר, עם שכר קצת יותר גבוה משלו.

אלא שבניגוד לתיא, ענני תקשורת היא חברה רווחית. החברה הרוויחה תפעולית הן ב־2008 והן ב־2009, והרווח הנקי שלה עמד אשתקד על 6.2 מיליון שקל.

שתי חברות בעלות פעילות דומה וביצועים שונים. אין שום סיבה לתנאי שכר דומים.

4. מוסדיים במבחן

בשבוע שעבר הודיעה תיא כי היא דוחה את האסיפה הכללית שלה בשבוע. לפי הערכות בשוק, האסיפה נדחתה מכיוון שתיא וגניגר העריכו משיחות עם הגופים המוסדיים שאישור השכר עלול להיתקל בקשיים. למרות זאת, בתיא עדיין לא מצמצו ולא שינו את תנאי העסקתו של גניגר.

תיא היא חברה ציבורית "קלאסית", שבה למוסדיים יש אחזקה ממשית. למנורה והראל יש אחזקות מהותיות (15% ו־9% בהתאמה). ב־15 ביולי תגיע שעת המבחן האמיתית של יוני טל ואמיר הסל, מנהלי ההשקעות של מנורה והראל, בין שיצביעו נגד חבילת השכר ובין שידחקו את גניגר לפינה עוד לפני הישיבה. כל תוצאה אחרת תהיה מבישה מבחינת המוסדיים.

5. רשות בלי דיבור

בתחילת יולי שיגר זאוברמן מכתב מנומק לרשות ניירות ערך, ובו פירט על הכשלים בחוות הדעת שהובאה בפני הדירקטוריון. זאוברמן הסביר לרשות כי דרש מתיא לכנס את הדירקטוריון לדיון מחודש וכי החברה השיבה את פניו ריקם. הרשות פנתה לתיא וביקשה הבהרות, אך זו פרסמה דיווח חדש שבו הבהירה פעם נוספת כי השכר הוא על תפקיד המנכ"ל בלבד. האסיפה הכללית לא בוטלה והדיון לא חזר לדירקטוריון. חמישה משפטי הסבר הספיקו לתיא (ולרשות) כדי לצלוח גם את המכשול הזה. איפה המבוגר האחראי?

6. יותר מזל משכל

ביום חמישי האחרון הוכיח גניגר שהדבר החשוב ביותר בחיים הוא המזל. חברת בריטית שתיא מחזיקה ב־29% ממניותה זכתה בתביעה מול דיסני בנוגע לזכויות השעשועון "מי רוצה להיות מיליונר". כתוצאה מכך עשויה החברה הבריטית לזכות ב־50 מיליון דולר. בתגובה זינקה מניית תיא ב־8.5%. אלא שהזכייה החד־פעמית הזאת, אם תצלח את שלב הערעור, לא יכולה ולא צריכה לעקר את הביקורת על השכר המוגזם של גניגר, כשם שמימוש נכס חד־פעמי ב־2007 לא הפך את תיא לחברה מרוויחה. כי חברה של גניגר אולי זכתה בתביעה על הזכויות של "מי רוצה להיות מיליונר", אבל המיליונר היחיד שהיא יוצרת הוא גניגר עצמו, על גבם של המשקיעים.

עמי גניגר לא נענה לפניות חוזרות ונשנות מצד "כלכליסט" ובחר שלא להביא את גרסתו לדברים.