אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: גוגל מסתבכת עם חברי קונגרס צילום: בלומברג

דו"ח טכנולוגי: גוגל מסתבכת עם חברי קונגרס

ארגון צרכנות אמריקאי טוען שגוגל אספה מידע רגיש מרשתות WiFi של חברי קונגרס באמצעות רכבי Street View; מלחמתה של תעשיית המוזיקה במשתפי הקבצים מעצבנת את בית המשפט; האקר חושף את זהותם של משתמשי פיראט ביי; וה-NSA מעוררת דאגה

11.07.2010, 13:02 | יוסי גורביץ

גוגל נגד הקונגרס?

אזרחים שפרטיותם חשובה להם ברחבי העולם מתבקשים לאבטח את רשתות ה-WiFi שלהם: רכבי פרויקט צילום הרחובות של גוגל, שהושעו מפעילות לאחר שנחשפה פרשת הריגול של החברה לפני כחודשיים, שבים לפעילות. גוגל כנראה מאמינה שכבר סלחו לה. היא התרגלה.

אבל הפעם, כנראה, היא טועה. ארגון זכויות הצרכנים ConsumerWatch, שעצבן כל כך את גוגל בשנים האחרונות עד שהיא ניסתה לחסל את מקורות המימון שלו – גם שם אמרה הנהלת גוגל לאחר מעשה שמדובר היה ב"טעות" – טוען כעת שקיים סיכוי ממשי שגוגל ריגלה לא רק אחרי אזרחים מן השורה, אלא גם כנגד חברי קונגרס.

רכב צילום של Google Street View, צילום: אי פי אי רכב צילום של Google Street View | צילום: אי פי אי רכב צילום של Google Street View, צילום: אי פי אי

ספציפית, הארגון מתייחס לחברת הקונגרס ג'יין הרמן, שעומדת בראש תת ועדה לענייני בטיחות המולדת ובין השאר נחשדה בהיותה סוכנת ישראלית. להרמן יש רשת WiFi, היא לא מאובטחת, והיא נמצאת במקום שבו עברו רכבי סטריט וויו כמה פעמים. אין סיבה טובה להאמין שגוגל לא שתתה מידע מהרשת שלה, מידע שיכול להיות רגיש בטחונית. בהתחשב בעברה של הרמן, אולי שווה לערב גם את המוסד. על פי Consumer Watch, גוגל שתתה מידע מעוד ארבעה חברי קונגרס לפחות. הארגון דורש, בהתאם, ועדת חקירה של הקונגרס על התנהלותה של גוגל.

במקביל, נציבות הפרטיות של אוסטרליה הודיעה שהמידע שגוגל סיפקה על הריגול שלה – פעילות ש-ConsumerWatch מכנה wi-spy – מספיק כדי להגיע למסקנה חד משמעית שגוגל עברה על חוקי הפרטיות של אוסטרליה. מצד שני, היא לא הודיעה על צעדים אפקטיביים כנגדה.

טוב, עד כאן

 

דיווחנו בהרחבה על משפטו של ג'ואל טננבאום, גנב המוזיקה ששיחק אותה גיבור גדול עד שהתברר לו שבית המשפט לא קונה את הבולשיט של העורך דין שלו על כך שאין דבר כזה בעצם, זכויות יוצרים. אז, ולא לפני שהוא ניסה להפיל את התיק על אחותו, ביקש טננבאום את רחמי בית המשפט. המושבעים לא התרשמו, ותקעו אותו עם קנס של 675 אלף דולר.

זה היה לפני כמעט שנה. עכשיו, פתאום, יש מהפך: השופטת ננסי גרטנר, שלאורך כל המשפט היה ברור שחברות ההקלטה עולות על העצבים שלה ורק עורך הדין של טננבאום, צ'ארלס "תראה, ציפור" נסון עצבן אותה יותר, קיצצה את הקנס שהוטל על טננבאום לכדי עשירית. היא פסקה שלא רק לחברות גדולות אלא גם לנתבעים קטנים עומדת הגנת Due Process, כלומר הזכות שלא יתעללו בהם מעבר לסביר.

גרטנר נשענה בפסיקתה על הפסיקה המוקדמת בתיק של ג'יימי תומאס-ראסט, גנבת מוזיקה אחרת, שבה הוריד השופט את הקנס שתומאס-ראסט חויבה בו מ-1.92 מיליון דולר ל-2,250 דולר לשיר והגדיר את הקנס המקורי "מפלצתי". חברות המוזיקה שוקלות ערעור, כמובן. יצוין שאלה שני המשפטים היחידים שבהם נאשמים בגניבת מוזיקה אכן הגיעו לבית משפט; בדרך כלל היה להם שכל לסגור את זה בקנס, בלי להיגרר בפני מושבעים.

ונעבור לאייטם טהור של שמחה לאיד.

הגונב מגנב פטור

במשך שנים פעל האתר הפלילי פיראט ביי באין מפריע, למרות שמפעיליו הורשעו בכך שהם איפשרו גניבת תוכן – סרטים, מוזיקה ומה לא – תמורת מצלצלים. כלומר, בינם ובין טננבאום ותומאס-ראסט יש הבדל איכותי: הפיראטים משבדיה עשו מהגניבה עסק. לא במקרה ניאו נאצי ותיק מימן אותם: זה היה רווחי. לא שזה הפריע לכל מיני גנבים עם אידיאולוגיה בשקל להפוך אותם למקבילה המודרנית של רובין הוד, ולהקים מפלגות פיראטים בשבדיה ובבריטניה (שתיהן, אגב, כשלו, וזו הבריטית לא עברה את אחוז החסימה).

וכמובן, מה שהגן על כל החבר'ה היתה האנונימיות. אי אפשר היה לדעת מי הם הגנבים. אפשר היה בו זמנית לתמוך בשחרור רכושו של מישהו אחר ולהיות בטוח שזרועו הארוכה של החוק לא תשיג אותך. לא עוד.

 , צילום מסך: http://thepiratebay.org/ צילום מסך: http://thepiratebay.org/  , צילום מסך: http://thepiratebay.org/

האקר ארגנטיני הצליח לפרוץ למאגר המידע של פיראט ביי, שלא היה מוגן מספיק כמסתבר, והוא מחזיק בכל המאגר – שכולל את שמותיהם של המשתמשים, כתובת המייל שלהם, והתוכן שהם גנבו. ההאקר שקל למכור את המידע הזה לאנשי התעשייה, אבל הגיע למסקנה שאם יעשה את זה הוא לא יכול להראות את פרצופו בפומבי בקרב חבר מרעיו.

אבל הוא מחזיק בפרטיהם של ארבעה מיליון גנבים, והוא בהחלט עשוי לפרסם אותם. היי, תמיד אמרתם שמידע צריך להיות חופשי, נכון? אז הנה, קחו קצת מידע חופשי.

הפנטגון צריך קופירייטר חדש

בסוף 2001, אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר, הקים הפנטגון סוכנות שמטרתה היתה לאסוף כמה שיותר מידע על טרור, טרוריסטים, וסכנות אחרות. הסוכנות כונתה Information Awareness Office, המטרה שלה היתה "מודעות מידע טוטאלית", והלוגו שלה היה העין בפירמידה שיורה קרן כלשהי, אולי קרן מוות, לעבר כדור הארץ. זה לא עזר שהעומד בראשה היה אדמירל תמהוני, שכבר הסתבך בעבר בפרשת איראנגייט, ושהרעיון החכם ביותר שלו היה ליצור בורסת הימורים על מיקום הפיגוע הבא כדי להוציא מידע מטרוריסטים שנזקקו למזומנים, אבל השם והלוגו היו מה שהרג את הסוכנות.

בסוף השבוע גאוני היח"צ של הפנטגון עשו זאת שוב. בסוף השבוע חשף הוול סטריט ג'ורנל שה-NSA, סוכנות שיחסי הציבור שלה גרועים גם כך, מקימה פרויקט חדש, תחת השם האורווליאני עד למאוד "האזרח המושלם". מטרת הפרויקט, על פי הוול סטריט ג'ורנל, היא לשתות בקשית את כל המידע של החברות הפרטיות וספקיות השירותים, כל זאת במטרה הנאצלת של מניעת התקפת סייבר על התשתיות שלהן.

מאחר וכריית מידע היא עיקר תפקידה של ה-NSA – ויש לה הרבה פחות הצלחה בהוצאת מידע מועיל מכל עופרת-המידע הזו – הידיעה התקבלה כאמינה. ה-NSA בזבזה די הרבה זמן ומאמץ בניסיון לשכנע את העולם ואשתו שהיא לא רוצה לעקוב אחרי החברות, היא בסך הכל רוצה לברר היכן הן פגיעות כדי לספק להן אבטחה. הרבה אנשים מתקשים להאמין לה – ובהחלט אפשר להבין אותם, אחרי שהתברר שה-NSA ביצעה באזרחי ארה"ב מעשה גוגל ורשמה את פרטי כל שיחות הטלפון שלהם במשך שמונה שנים בערך, ובניגוד לתירוץ שלה אחר כך היא החלה בכך לפני התקפות ה-11 בספטמבר. בקיצור, בפעם הבאה תבחרו שם מקפיא דם פחות לפרויקט שלכם.

קצרצרים

יוטיוב הופכת מפלטפורמת תוכן למעודדת תוכן: החברה הודיעה בסוף השבוע על הקמת קרן שמטרתה לעודד יוצרי סרטוני וידיאו. בכוונת החברה לפנות ליוצרי הסרטונים המובילים באתר ולשאול אותם אם הם זקוקים לסיוע כספי כדי להגביר את התפוקה שלהם. היוצרים שיקבלו סיוע יתחייבו להפוך את יוטיוב לערוץ ההפצה העיקרי של סרטוניהם. יוטיוב הקצתה לקרן חמישה מיליון דולר.

הקיץ שב לחיינו באכזריותו המחזורית, ואיתו חוזרות גם ידיעות שמזמן לא נראו פה: מוצרי אפל מתלקחים. קבלו את ההתלקחות הראשונה של אייפון 4 לעונה של 2010. משתמש אומלל חיבר את המכשיר שלו למחשב, וחיבור ה-USB עלה בלהבות. אף פנאפל לא נפגע במהלך הפקת ההתלקחות.

האם טלפונים סלולריים מסובכים מדי? לדעת הממציא שלהם, מרטין קופר, בהחלט כן: "טלפונים הפכו לכה מורכבים, כה מסובכים לשימוש, עד שאתה תוהה אם הם עוצבו עבור אנשים אמיתיים או מהנדסים". שנאמר, היה מהנדס בביתך ואדם בצאתך. כדי לטפל בבעיה הזו, הקים קופר חברה עם אשתו, שמייצרת טלפונים סלולריים פשוטים.

אחת הבעיות של המערכת המשפטית האמריקאית היא שכדי לתבוע מישהו צריך להגיש לו את מסמכי התביעה והזימון, וחשודים ונתבעים פיתחו יכולת מיתולוגית להתחמק מכך, שכבר היוותה בסיס לכמה סיפורים וסרטים. מארק צוקרברג, המנכ"ל המאותגר-אתית של פייסבוק, הוא כמסתבר אחד מהם: הניו יורק פוסט מדווח שכאשר היה צוקרברג במסיבה כלשהי, התקרב אליו אדם, ביקש את חתימתו, וכשצוקרברג נענה והזר הושיט לו פיסת נייר, אמר לו האיש: "קיבלת", הביטוי הנדרש מבחינה חוקית. עוד לא ידוע מה נושא התביעה. פייסבוק נמנעה מלהגיב.

אתר Reddit, מעין מתחרה של אתר המלצות התוכן Digg, הודיע שהוא נמצא בקשיים פיננסיים ושהוא מבקש מהמשתמשים שלו תרומות כדי שיוכל לשרוד. האתר מעסיק ארבעה מהנדסים בלבד, שעובדים מסביב לשעון רק כדי לאפשר לו, לדבריהם, להמשיך ולתפקד. החידוש הוא שאין דמי כניסה מינימליים: המשתמשים מתבקשים לתרום משהו, איש כאשר ידבנו ליבו. נראה מה יהיה עם זה.

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
ניאו נאצי - במקרה או שלא במקרה?
גורביץ חוזר לתימה הישנה שלו - הבה נלכלך את משתפי הקבצים ונקרא להם ניאו נאצים. יש בעולם מאות אתרי טורנט ואלפי אתרים המקבצים לינקים להורדות של קבצים המוגנים בזכויות יוצרים. הבעלים של אתרים אלה, רובם ככולם אינם ניאו נאצים. אז נכון, אחד מהבעלים של פיראט ביי היה ניאו נאצי - מזה להסיק שזה "לא במקרה"? בשיטה של גורביץ, יכול כתב גרמני לדווח על ג'ואל טננבאום (הסטודנט שהוריד שירים) ולכתוב "לא במקרה הוא יהודי". אפשר להתווכח אם שיתוף קבצים הוא חוקי, אם הוא מוסרי, אם הוא צודק. לגורביץ יש טיעונים סבירים בנושא. אבל למה לדחוף את הניאו נאצים לעסק? זה רק גורם לנו לחשוב שאולי שאר הטיעונים שלו לא כל כך טובים.
א.כ  |  11.07.10
לכל התגובות