אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: חושפי הסקופים עוברים לרשת צילום מסך: victoriabuckley.com

דו"ח טכנולוגי: חושפי הסקופים עוברים לרשת

אתר חדשות עצמאי חושף את שערוריית השנה בצרפת - בזמן שהעיתונות הממוסדת הסיטה את המבט; הגרמנים הצעירים לא מתרשמים מחוקי הפרטיות המגינים עליהם; פייסבוק מצנזרת בובות ערומות; ובבריטניה יש קבוצת סבתות מסוכנות וערוכות

12.07.2010, 13:02 | יוסי גורביץ
כל העדכונים, הכתבות והמדורים של טכנולוגי - היישר לפייסבוק שלכם

 

הרשת שוב ממלאת את תפקיד העיתונות החוקרת

עיתונאים אוהבים לספר לעצמם שיש להם כוח רב, שהם חושפי שחיתויות נועזים שנמצאים בעימות מתמיד עם השלטונות. המקרה הקלאסי הוא ווטרגייט, שבו שני עיתונאים צעירים (וודוורד וברנסטיין), מגובים בעורך תקיף (בן ברדלי) הפילו לבד את הנשיא המושחת ריצ'רד ניקסון. יש כמה בעיות בסיפור הזה: הוושינגטון פוסט אכן חשף את פרשת ווטרגייט באמצע 1977, אבל זה לא הפריע לניקסון להיבחר מחדש. רק חשיפת הראיות על השמדת הקלטות של ניקסון הם שעשו זאת. שנית, וודוורד הפך בתוך זמן לא רב לסוג לא סימפטי של עיתונאי, כזה שנשען על המקורות שלו גם כדי להשיג מידע חשוב – אבל בעיקר כדי לשרת אותם.

העיתונות האמריקאית נכשלה פעם אחר פעם מאז ווטרגייט. פעם אחר פעם, התברר שאם הממשל רוצה לצאת למלחמה כלשהי, הוא יכול לסמוך על שיתוף פעולה של חלק ניכר מהעיתונות הממוסדת. אחרי הכל, לצאת בבוטות נגד הממשל פירושו לאבד גישה למקורות. כך שעיתונות זועמת וחסרת כל סימפטיה לממשל הפכה בעיקר לנחלתם של עיתונים לא ממסדיים, ויותר ויותר של אתרי רשת. הבלוגר האמריקאי מאט דראדג' העלה בשנות התשעים סיפור שאף עיתון לא היה מוכן לגעת בו במקל: מערכת היחסים בין הנשיא ביל קלינטון ובין מתמחה צעירה בשם מוניקה לווינסקי. הוא חזר על מה שידע שוב ושוב, עד שתובע להוט בשם קנת' סטאר עט על הסיפור, ולעיתונות הממסדית לא היתה ברירה אלא לדווח עליו.

סרקוזי. מאשים בשקר, אבל אין סימן לתביעת דיבה מתקרבת, צילום: בלומברג סרקוזי. מאשים בשקר, אבל אין סימן לתביעת דיבה מתקרבת | צילום: בלומברג סרקוזי. מאשים בשקר, אבל אין סימן לתביעת דיבה מתקרבת, צילום: בלומברג

כעת גם הצרפתים מגלים את כוחה של העיתונות העצמאית: אתר צרפתי בשם Mediapart, שמאוכלס על ידי יוצאי עיתונים כמו הלה מונד, חשף תרומות בלתי חוקיות שקיבל הנשיא סרקוזי מהיורשת של חברת התמרוקים לוראל, בזמן שאף עיתון לא היה מוכן לגעת בסיפור הזה. סרקוזי תקף את האתר וטען שהידיעה שלו שקרית. עד כה, עם זאת, הוא לא הגיש תביעת דיבה. לא הייתי עוצר את נשימתי בציפייה לכזו.

Mediapart חריג בנוף האינטרנט הצרפתי: הוא מעז לגבות תשלום מהמבקרים בו. עד כה זה מצליח, או על כל פנים לא קורס ברעם. בחודש האחרון, בעקבות חשיפת הפרשה, שקיבלה את השם "בטאנקור" - על שמה של יורשת המיליונים שתרמה לנשיא, עלה מספר המנויים שלו ב-20%, או 30,000. 

יותר ויותר, העיתונות הממוסדת מוצאת שבלוגים וכלי תקשורת חדשים מגיעים אל הסקופים לפניה. לכמה וכמה אתרים אמריקאיים כבר יש קרקפות של פוליטיקאים על החגורה: TPM, למשל, צד בתחילת העשור את טרנט לוט, מנהיג הרוב הרפובליקני שהתגלה כגזען. יש לקוות שגם התקשורת הישראלית, שסובלת מבעיה חמורה של חוסר יכולת לומר לפוליטיקאי שהוא משקר כשהוא משקר, תתעורר.

יש חוק, אבל המוגנים לא מעוניינים

נציב הפרטיות של גרמניה, ד"ר יוהנס קספר, נמצא בכותרות. לפני כשבוע הוא איים על פייסבוק שאם היא לא תפסיק לחלוק את פרטיהם של אנשים שאינם חברים בה עם כל מיני מפרסמים – פייסבוק שותה את המידע באמצעות רשימת אנשי הקשר של משתמשיה – הוא ייקח אותה לבית משפט ויראה לה מה זה, יקנוס אותה בכמה עשרות אלפי יורו, שזה המקסימום שמתיר החוק והוא בערך תקציב הבורקס של מארק צוקרברג. קודם לכן, הוא נכנס למאבק קשה עם גוגל – המשרד שלו הוא זה שחשף את פרויקט הריגול של גוגל, זה שהוסווה כפרויקט צילום הרחובות Street View. אפל נדרשה להסביר מה בדיוק אוספת פלטפורמת הפרסומות החדשה שלה, לכמה זמן, ולמי היא מעבירה את המידע הזה.

בגלל ההיסטוריה הייחודית של גרמניה, המייסדים של גרמניה החדשה – זו שקמה אחרי 1945 – הפגינו רגישות מיוחדת להגנה על זכויות הפרט ובמיוחד הזכויות לפרטיות. חוקי הפרטיות של גרמניה הם מהנוקשים בעולם, וליחידה של קספר יש שיניים. אולי לא מתאימות למאבק בתאגידים על-לאומיים כמו פייסבוק, גוגל ואפל, אבל יש שיניים.

הבעיה היא שהדור הצעיר, הדור שלא ידע את יוזף גבלס, לא מעוניין בחוקים הללו. גוגל והשאר – היא נהנית מנתח שוק של 92% בגרמניה – משכנעת את הגרמנים להמיר את פרטיותם בהנחות ושירותים. זו כמובן זכותה וזו כמובן זכותם – אבל העובדה היא שחברות מסחריות מערערות את ההגנה על הפרטיות שגרמנים נהנו ממנה אחרי אחד המשטרים הרצחניים והדכאניים ביותר בהיסטוריה.

פוריטניות חריגה בפייסבוק

 

לפייסבוק יש מוניטין מוצדק לפוריטניות: הרשת החברתית צינזרה בעבר בעקביות תמונות של נשים מניקות. היתה מחאה זועמת של אלפי נשים, ללא הועיל.

עכשיו נראה שפייסבוק חצתה את הגבול ונכנסה ישירות לטריטוריית אפל: מעצבת תכשיטים אוסטרלית הציבה לפני כשנה תמונה של בובה בשם אופליה לצד תכשיטיה בעמוד המעריצים שלה בפייסבוק. הכל היה טוב, עד שלפני כחודש היא קיבלה מייל מפייסבוק שהתמונה איננה ראויה ושעל כן היא הוסרה. הסיבה לכך היתה שהבובה היתה עירומה.

המעצבת, לאחר דין ודברים, החלה לצנזר את תמונות הבובה – הפטמות הן מה שהפריע לפייסבוק, כמסתבר – וזאת למרות העובדה שהבובות (מדובר בבובות מעוצבות ויקרות) מופיעות בחנות שלה ועד כה אף אחד לא התלונן. פייסבוק המשיכה להסיר את התמונות. בשלב מסוים הועלתה קבוצה של "הצילו את אופליה", ופייסבוק מחקה גם אותה.

מסתבר שפייסבוק טובה בעיקר בהתעלמות מהמשתמשים שלה: ברגע שכתב של אתר cnet יצר מגע עם הנהלת פייסבוק ודרש לדעת מה לעזאזל הם חושבים שהם עושים, אם "חשיבה" היא הביטוי הנכון, נאמר לו שמדובר בטעות של צוותי הבדיקה של פייסבוק והתמונות הוחזרו. התירוץ הרשמי הוא שהם עמוסים בגלל בדיקה של אלפי תמונות ביום. לא כל כך מסתדר עם העובדה שקבוצת "הצילו את אופליה" הוסרה, אבל שיהיה. אם אפל, אז שיהיו אפל עד הסוף.
הבובה שעוררה את השערורייה, צילום מסך: victoriabuckley.com הבובה שעוררה את השערורייה | צילום מסך: victoriabuckley.com הבובה שעוררה את השערורייה, צילום מסך: victoriabuckley.com

פה המקום להזכיר שלפייסבוק יש אולי בעיה עם פטמות מפלסטיק, אבל אין לה בעיה עם הכחשת שואה. את הקבוצות האלה היא שמחה להשאיר.

סבתא על המשמר

 

בשכונת סט פיטרז בלייסטר שמצפון ללונדון קיימת בעיה ניכרת של פשע, לכלוך ושימוש בסמים. קבוצה של אזרחים שאכפת להם מנסה לעשות סדר בבלגן. זה בפני עצמו לא היה כל כך חשוב או מעניין, אלמלא היה מדובר בסבתות זועמות בנות 67 עד 92 (!).

אז איך מצליחות קשישות לפטרל ברחבי השכונה? או. קבוצת המעקב של שכונת סט פיטרז – כשמה הרשמי – היא אכן קבוצת מעקב. החברות (יש גם חבר זכר אחד) משתמשות במצלמות רשת, מצלמות נסתרות, טלסקופים וציוד ראיית לילה כדי לצלם, בסטילס ובווידיאו, חשודים בפעילות בעייתית. אנשים שחשודים בעיקר בלכלוך השכונה ימצאו את עצמם בתוך זמן קצר ביוטיוב, במטרה להביך אותם. אנשים שצולמו בפעילות בעייתית יותר – למשל, העברת חבילות זעירות תמורת תשלום – יגלו שהתמונות שלהם הועברו למשטרה.

קבוצת המעקב משתמשת בציוד שהותאם לצורכיהן של החברות הקשישות, והוא ערוך כך שכל מה שהן צריכות לעשות, כל אחת בגזרה שלה, הוא ללחוץ על כפתור "הקלט". יצוין, עם זאת, שעד כה לא ברור מה היתה השפעה של הקבוצה – המשטרה מסרבת לומר כמה הרשעות, אם בכלל, אירעו כתוצאה מהחומר שהועבר לידיה.

קצרצרים

לפני כמה חודשים, נעמדה פייסבוק על רגליה האחוריות והתנגדה לדרישה של הסוכנות האחראית להגנה על ילדים בבריטניה להתקין כפתור מצוקה בפייסבוק. הכפתור מיועד לאפשר לקטינים לדווח על חשד שטורף מיני כלשהו עוקב אחריהם. לא ברור עד עכשיו למה בעצם התנגדה פייסבוק לתוסף הבלתי מזיק הזה, אבל בימים האחרונים היא נכנעה ללחץ כבד – בין השאר של עשרות מפקדי תחנות משטרה – והתקינה אותו.

סיפורי המרת דת הם תמיד מעניינים. במקרה שלנו, מדובר בלואי גריי, בלוגר החבר בכת אפל שראה את האור, ודווקא ביום ההשקה של האייפון 4 החזיר את האייפון שלו ועבר לאנדרואיד. הוא התלבט בנושא במשך חצי שנה, ומה שדבר אותו היתה השלשלת שבה אפל קושרת אותו אליה. רוב בני האדם, אומר הפתגם העצוב, לא מעוניינים בחירות אלא באדונים נוחים; ואפל התחוורה כאדון כובל מדי.

דיווחנו בשבוע שעבר שבליזארד נקטה בצעד האמיץ של הכרזת מלחמה על טרולים ואיסור על כתיבה בשם בדוי בפורומים שלה. פחות משלושה ימים לאחר המעשה, בליזארד נכנעה בפני ההמונים המצווחים והרוקעים, ומעתה רק מי שירצה בכך יכתוב בשמו האמיתי. כלומר, ימשיך להיות חשוף לבריונותם של פחדנים אנונימיים. שפנים..

אשה מקליפורניה הציקה לכמה וכמה תחנות משטרה בטענה שהחבר שלה לשעבר וגיסתו מטרידים אותה ומאיימים עליה. כראיה, היא הציגה מספר ארוך של הודעות טקסט מאיימות. ההבנה שלה בטכנולוגיה לא היתה משהו, כי המשטרה גילתה בתוך זמן קצר שהיא שלחה את ההודעות לעצמה, באמצעות סלולר שרכשה על שם הגיסה. עכשיו יהיו לה 365 ימים בכלא לחשוב על זה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

6 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
די כבר עם קשקושי הריגוגל האלה
אין פרוייקט ריגול של גוגל. תרגיע עם הדיבור הנגוע בתאוריות קונספירציה הזאת. גוגל לא צריכים נגמשוט ברחובות בכדי לאסוף סיסמאות. ומידע אודותינו. הם יכולים פשוט לקרוא את הדואר האלקטרוני שאנו שומרים אצלה. אולי לא כולם שומרים שם סיסמאות, או חומר רגיש אחר, אבל בטח יותר הרבה הרבה (עוד שלושים פעמים הרבה) יותר מאשר במעברים מקריים עם הWLAN-VAN שלהם. רישות הוץ פוץ (hot spots) הוא לגיטימי כחלק ממאמצי מיפוי, והנגמשוט ברחובות שייכים למאמצים אלה. נכון - אין זה לגיטימי לשמור מידע סתמי ומקרי שעבר ברשתות האלחוטיות האלה, אך אין סיבה להניח שיש לגוגל סיבה לכרות משם מידע היות שמידע זה מאד מקרי, חד פעמי (הנגמש עובר באותו מקום פעם בהרבה זמן, בקרה הטוב), ונחות בהרבה מהמידע שיש להם משאר המידע הזורם בשרתיהם. צאו מסיפורי הקונספירציה האלה, הם מוציאים אתכם אהבלים.
רמו , תא  |  12.07.10
3.
היה חלש היום בגזרת אפל...
אבל היה טור מעניין. ראוי לציין שבמקרה של בליזארד הם נתקלו בהתגדות כ"כ קשה מצד המעריצים שלא היתה להם ברירה כי: 1. בעוד שבועיים יוצא starcraft 2 וחס וחלילה שהם לא ימכרו 3 מיליון עותקים ב24 שעות הראשונות - לחברה יש מוניטין של למכור מליוני יחידות בזמן קצר וזה טיפשי להרוס את זה עכשיו. 2. המערכת שהיתה אמורה להשתמש בשמות האמיתיים עוד לא 100% מוכנה, אז אין בעיה אמיתית לדחות. 3. גם ככה הם אמרו שהם ינסו שוב לקראת השדרוג הגדול הבא של WoW והאיחוד של השרתים של WoW עם Battle.net 2 ושם זה השלב הקריטי. גם ככה אין סחר לא חוקי בחשבון בליזארד שהם לא קשורים לWoW כי מלבד ניקוד הם חסרי ערך. GG
חרדי נגד אינטל , ירושלים  |  12.07.10
לכל התגובות