ג'ורדן: עשינו לדרום אפריקה מיתוג מחדש

נלסון מנדלה הגיע אמש (א') לסוקר סיטי ביוהנסבורג, אבל לא העניק למנצחת את הגביע העולמי. חבל, כי זה החזון של המנהיג בן ה-92 להפוך את דרום אפריקה למדינה חזקה ומשגשגת, שזכה בחודש האחרון לדחיפה עצומה.

 

אירוע הספורט הגדול בעולם, שהתקיים לראשונה אי-פעם ביבשת אפריקה, עבר בצורה חלקה הרבה יותר ממה שאנשים רבים ציפו. לעומת התחזיות הקודרות שדיברו על פשיעה ואלימות והטילו ספק ביכולת הארגון של האפריקאים, הסתכמו הבעיות של הטורניר בכמה עיכובים בטיסות ובעבירות רכוש קלות יחסית.

 

קשה להאמין שכל זה מתרחש במדינה שרק לפני 25 שנה היתה אחוזה על ידי משטר אפרטהייד, מבודדת מעולם הספורט בגלל מדיניות ממשלתית מתועבת.

 

ישנם אמנם אתגרים קשים ומטרות גדולות שדרום אפריקה צריכה עדיין להתמודד עימם, אבל עבור העולם, מונדיאל דרום אפריקה 2010 ירשם בתור האירוע בו המדינה והיבשת התגלו סוף סוף לעולם. ביוהנסבורג יש כבר מי שמדברים על אירוח המשחקים האולימפיים. מישהו חושב שהם לא מסוגלים לעשות את זה?

 

"זה היה מסע מדהים" אמר בסוף השבוע דני ג'ורדן, יו"ר הוועדה המארגנת של הגביע העולמי. "הסיפור של הטורניר הזה הוא סיפור בנייתה של האומה והצגתה לעולם כמקום מגובש ולא גזעני". מבט ביציעים מגלה שכל מגוון החברה הדרום אפריקאית הגיע לצפות במשחקים – "כולם היו חלק מהחגיגה", הוא אומר.

 

"לפני 20 שנה, החברה שלנו היתה מחופרת מאחורי הבדלים של גזע. לבנים ושחורים לא יכלו ללכת יחד לאותו בית ספר, לשבת יחד באצטדיון ספורט או ללכת לאותו חוף ים. אבל בטורניר הזה, דרום אפריקאים לבנים תמכו בשחקני גאנה כי הם אפריקאים. כל כך הרבה שנים נאמר לאנשים שהם נחותים בגלל צבע עורם. עכשיו הם יכולים ללכת עם ראש מורם מגאווה.

למעשה," מסכם ג'ורדן, "מיתגנו מחדש את דרום אפריקה – מעתה ואילך אנשים יסתכלו על המדינה בעיניים אחרות".

 

 

יש ביקורות אבל...

 

למרות שלא כל הכרטיסים למשחקים נמכרו, כמו בטורניר האחרון בגרמניה, האווירה בטורניר היתה חמה ומכניסת אורחים. אף אחד לא ציפה מהאפריקאים לגלות יעילות גרמנית. במקום זה, קיבלו מאות אלפי המבקרים שירות נעים עם חיוך, גם כשהדברים לא תמיד עמדו בלוח הזמנים המתוכנן.

אחרי שדרום אפריקה הודחה בסיבוב הראשון, עברה האהדה המקומית לגאנה, ובהמשך לגרמניה, ברזיל, ארגנטינה ואחרות. 

ג'ורדן אמר כי : "ביורו 2008, אחרי שהמארחות (אוסטריה ושוויץ) הודחו, כבר לא היו אוהדים מקומיים במשחקים. כאן, האוהדים תומכים לאורך כל הטורניר. במשחקים האלה – האנשים הם אלה שעשו את ההבדל."

 

ההכנסה הישירה - 100-80 מיליון דולר, שצפויה להגיע להתאחדות המקומית אחרי המשחקים מעסיקה לא מעט אנשים בדרום אפריקה וג'ורדן יודע שאסור לבזבז את הכסף הזה. "צריך להשתמש בכסף כדי להקים אקדמיות כדורגל לנוער," הוא אומר. "אפשר היה לראות בטורניר כיצד הקבוצות הצעירות מצליחות במיוחד. נקים גם מגרשים מלאכותיים בעיירות. אנחנו רוצים לתת לכדורגל הדרום אפריקאי הזדמנות להתקדם."

 

לבסוף, היו גם ביקורות על אלמנטים מסוימים בטורניר, כמו הווווזלות הרועשות – שהן אולי חלק מתרבות הכדורגל הדרום אפריקאית, אבל שיגעו את הצופים בשאר העולם. למרות התלונות, על הטיסות שעוזבות את המדינה בימים האחרונים ניתן לראות יותר ויותר חצוצרות פלסטיק ארוכות. ג'ורדן סקרן לראות, או יותר נכון לשמוע, מה יקרה איתן בהמשך. "הרבה אנשים חשבו שהוו-ווזלות ייעלמו אחרי הסיבוב הראשון, אבל יחד עם ספרד והולנד – גם הן הגיעו לגמר".

  

 

תושבי הסואטו ניצלו את הטורניר: מרוויחים כסף וחוויות

 

אחד היעדים הפופולאריים של תיירים בדרום אפריקה הוא הסואטו – פרברי העוני של יוהנסבורג שהתפרסמו בעולם בזכות המאבק שניהלו תושביהם בזמן שלטון האפרטהייד. בזמן שהמדינה כולה לקחה חלק בתהליך השחרור, הסואטו הפך ללב המאבק השחור, מקום מקלט לראשי המבוקשים של המשטר הלבן. הגביע העולמי הנוכחי החזיר את הסואטו פעם נוספת למרכז ההתעניינות העולמית, הפעם כיעד שמושך תיירים אשר מבקשים להכיר את המקום שסימל את הניצחון על הגזענות.

 

תושבי הסואטו מצידם מקבלים בשמחה את שטף הזרים, מה שמאפשר להם - לא רק לסחור במוצרים שלהם, אלא גם להחליף חוויות וללמוד על תרבויות אחרות. בין האטרקציות התיירותיות המרכזיות בסואטו ניתן למצוא את מוזיאון הקטור פטרסון, שמתאר את התקוממות הסטודנטים השחורים ב-1976, וכן את רחוב וילאקאזי ואת אצטדיון אורלנדו. רחוב וילאקאזי הוא הרחוב היחידי בעולם בו ניתן לראות בתים של שני זוכים שונים בפרס נובל לשלום – דזמונד טוטו ונלסון מנדלה. מן העבר השני, אצטדיון אורלנדו נחשב לבית הרוחני של הכדורגל בדרום אפריקה, מקום בו כמה מגדולי השחקנים של המדינה – בהם ג'ומו סונו ולוקאס רדבה – עשו את צעדיהם הראשונים.

 

מ'בוגני מאראגנו, בן 15 מרחוב וילאקאזי חושב שמבול התיירים הוא הזדמנות עבורו להפוך ליזם. יחד עם חבר – לבוגאנג מ'ת'אליין - הם החליטו לנצל את כשרון השירה שלהם כדי להנעים את זמנם של המבקרים ולזכות בכמה פרוטות. שניהם אוהדי כדורגל שרופים, אבל לא זכו לראות אף משחק בטורניר כיוון שהוריהם לא יכולים לממן את מחיר הכרטיס. כשהם מסיימים את ה"משמרת" שלהם ברחוב, הם הולכים הביתה לצפות במשחקים.

 

"האנשים נהדרים אלינו" מספר מ'בוגני, "אנחנו ניגשים אליהם כשהם מבקרים את הבית של מנדלה ואנחנו שרים להם ראפ. חלקם נותנים לנו קצת כסף, אחרים מספרים לנו על המדינות שלהם. זו היתה חוויה נפלאה עבורנו. ומה שיותר חשוב, הצלחנו לחסוך קצת כסף כדי שנוכל לעזור להורים בבית".  גם עבור התיירים, הביקור בסואטו מהווה שיעור חשוב. נטלי קינג הגיעה מארצות הברית לפני כשבועיים והתרגשה לבקר בשכונה. "הביקור הזה פתח לי את העיניים. קראתי על המקום הזה, אבל להיות כאן זה משהו אחר".

 

ג'ון סטאנלי מאוסטרליה נהנה מהאינטראקציה עם תושבי המקום. "האנשים כאן ממש ידידותיים," הוא מספר. "אחד הדברים שהטורניר הזה עשה הוא לשנות כמה סטריאוטיפים. כשאתה מגיע לכאן, אתה מגלה שהמציאות היא לא בדיוק כמו שסיפרו לך."

 

והיום שאחרי

 

במשך שש שנים עיצבו ההכנות לגביע העולמי את המדינה – הן קבעו את סדר היום הלאומי, את התקציבים, את ההשקעה בתשתיות, אפילו את מצב הרוח של האזרחים. אחר כך הגיע הטורניר עצמו, במהלכו הפכה דרום אפריקה למשך חודש למרכז ההתעניינות העולמית.

 

"אני חושב שנהיה עדים לעצבות גדולה אחרי הגביע העולמי", מזהיר דני ג'ורדן. ברמה האישית, ג'ורדן הגיע אתמול לסופה של דרך שנמשכה עבורו לא פחות מ-16 שנה – מאז עלה לראשונה הרעיון המוזר לפיו דרום אפריקה תארח את הטורניר. "אני מקווה שלמרות תחושת הריק הגדולה, הדרום אפריקנים ילכו בכל זאת לעבודה. זה כמו להשתתף במסיבה ענקית ואז לגלות שיש גם את הבוקר שאחרי" הוא אומר.

 

למעט כמה מהמורות קטנות, מסיבת המונדיאל הצליחה מעבר לתחזיות של האפרו-פסימיים. המשחקים נפתחו בזמן, יותר מ-3.2 מיליון איש הגיעו למגרשים, ושיעור הפשיעה במדינה היה במשך חודש נמוך מזה שבמערב אירופה. "עשינו את זה", הכריזה גם רעייתו של נלסון מנדלה, גראסה מאשל, וסיכמה בסיסמא המוכרת - "yes, we can".

 

לפי נתונים של הממשלה, חשבון ההוצאות הכולל של המדינה על גביע העולם עומד על קרוב לחמישה מיליארד דולר. מן הצד השני, גם התרומה של הטורניר לכלכלה המקומית מוערכת בסכום זהה. הדרום אפריקנים מצידם מתעקשים שהמספרים הללו הם לא כל הסיפור. הם מציינים את תשתיות התחבורה שנבנו עבור המשחקים וישמשו את המדינה עוד שנים רבות וכן את התרומה של האליפות למעמדה ולתדמיתה של דרום אפריקה. לגבי המגרשים – רק הזמן יגיד האם ההשקעה בהם תרד לטימיון והם יהפכו לפילים לבנים שיתעוררו לחיים רק פעמים אחדות בשנה לצורך משחקי ראגבי של הנבחרת הלאומית.

 

"העולם אומר שזה היה אולי הגביע העולמי הכי מוצלח אי פעם וזה היה גביע עולמי אפריקאי!" לדברי ג'ורדן, שיחד עם הנשיא ג'ייקוב זומה והארכיבישוף דזמונד טוטו התחרה בימים האחרונים על מציאת מחמאות לתהליך שעברה דרום אפריקה. היה אפילו מי שהישווה את המונדיאל לשחרורו של מנדלה מהכלא, לפני 20 שנה ולבחירות הדמוקרטיות הראשונות שנערכו במדינה ב-1994.

 

עם זאת, כדאי אולי להיזהר מההשוואות הללו. בשנות ה-90, פרץ האופטימיות שסחף את המדינה לנוכח האירועים הדרמטיים, נתקל עד מהרה במציאות הקשה והמורכבת של המדינה. הרבה דרום אפריקאים התפכחו מאז מהאשליות, לנוכח השחיתות השלטונית, שיעור העוני העצום ומגיפת האיידס שממשיכה להכות בתושבי המדינה. כעת, ישנו חשש שתתרחש נפילה דומה מהאופוריה הנוכחית לחיי היום-יום הלא פשוטים. האם הם יצליחו לשמר את המומנטום?

 

"דיברתי עם אוהדים בקייפטאון והם שאלו אותי, האם נוכל לארח בדרום אפריקה עוד גביע עולמי" סיפר ג'ורדן. "אחרים הציעו שנציע את מועמדותנו לאירוח המשחקים האולימפיים. אני חושב שמה שאנחנו חייבים לעשות עכשיו הוא לטפל בבעיות אחרות של המדינה, כמו דיור, חינוך, בריאות וצמיחה כלכלית."

 

יש לציין שלא כולם בדרום אפריקה שותפים להתרגשות מירח הדבש של החודש האחרון. רבים לא צפו במשחקים, כיוון שאין להם בבית טלוויזיה או אפילו חשמל. סוחרים מקומיים קטנים גורשו מסביבות האצטדיונים והיו אפילו טענות שאנשים פונו מביתם כדי לספק למונדיאל אווירה ש"מצטלמת טוב". אלפים במדינה עדיין מתים מאיידס ומתזונה לקויה, והרחק מעיני המצלמות סובלת דרום אפריקה משיעור אלימות גבוה וממעשי רצח על בסיס יומי. קולות שהודחקו בזמן הטורניר חוזרים עכשיו להישמע בדרום אפריקה, יום אחרי שהפסטיבל נגמר ואנשים שואלים – אם יש לנו מיליארדים כדי לבנות מגרשים, למה אין כסף כדי לבנות בתים או בתי חולים?

 

"האליטות חילקו בחודש האחרון לחם ושעשועים להמונים", מאשים פטריק בונד, מנהל מרכז חברתי שהפעיל את פרויקט המעקב אחר הגביע העולמי. "אנחנו חיים באחת החברות הכי פחות שוויוניות בעולם וחוסר השוויון הזה ממשיך לגדול. המחיר של הטורניר הזה עוד יתברר לכולם".

 

נוסף על המצב הכלכלי, ישנו חשש שהמונדיאל יעורר גלים של פטריוטיזם מכוער במדינה וישנן שמועות על תקיפות של זרים שאירעו בימים האחרונים. תושבים שביקרו בערים הגדולות בורחים עכשיו חזרה לאזורים הכפריים מהם באו, חיילים נמצאים בכוננות להשליט סדר ונודע על מקרה אחד לפני שבוע בו תושב זימבבואה נזרק מרכבת נוסעת.

 

הדרום אפריקאים מורגלים במעברים קיצוניים בין תחושות התעלות לנפילות כואבות. הם הולכים היום לעבודה כשהם יודעים שהרגע שלהם באור הזרקורים חלף ותוהים בחשש מה יקרה שהחושך יחזור. כך או כך, יישאר להם לפחות זיכרון חשוב על מה שהם השיגו בחודש האחרון.

 

"אני חושב שהדרום אפריקאים חייבים להרגיש גאים" אומר השופט המקומי דניס דייוויס. "בעיקר לנוכחות הפסימיות והשליליות שאפיינה כל כך הרבה אנשים. אחרי הכל, זה היה חודש מדהים. מבחינתי, האתגר הגדול שלנו הוא איך לשמור על רוח של שמחה ואחדות גם כשאין אירוע גדול. למה שלא נצליח לעשות את זה על בסיס קבוע?"

 

כל השיאים של המונדיאל הראשון באפריקה:

 

1,000,000 – מספר האנשים שעברו דרך גבולות המדינה מתחילת יוני

 

יותר מ-3.2 מיליון – מספר הצופים הכולל במגרשים, שני רק למונדיאל 1994 בארצות הברית

 

יותר מ-5 מיליון – מספר הצופים במתחמי האוהדים המיוחדים (fan fests) בדרום אפריקה וברחבי העולם

 

1.6 מיליארד דולר – סך ההכנסות לכלכלה הדרום אפריקנית. לפי הערכה שכל תייר הוציא לפחות 1,600 דולר

 

7.7 מיליון – מספר הדרום אפריקנים שצפו במשחק הפתיחה של הבאפאנה באפאנה נגד מקסיקו – שיא בתולדות הטלוויזיה במדינה. יותר מחצי מיליארד צופים ברחבי העולם ראו את הגמר ביוהנסבורג.

 

3.2 מיליארד דולר – ההכנסות של פיפ"א ממכירת זכויות שידור ופרסום – שיא כל הזמנים וגידול של 30% לעומת הטורניר ב-2006

 

77 מיליון דולר – ההכנסות הישירות של התאחדות הכדורגל הדרום אפריקנית