בלעדי ל"כלכליסט" - הצידוק של עמי גניגר לשכרו המופלג: התחייבות בעל פה מ-1992

עמי גניגר קיבל התחייבות בעל פה מדירקטוריון תיא השקעות לחוזה העסקה ממושך משנת 1992 למשך כל ימי חייו. כך חושף פרוטוקול דיון שכר קודם של גניגר שהגיע לידי "כלכליסט". בפרוטוקול מוסברת התעקשותו של גניגר לקבל תנאי שכר מופלגים בעובדה שהוא נסמך למעשה על התחייבות עבר של דירקטוריון החברה כלפיו, שניתנה בעל פה.

"מותר לנהוג כך"

בעלי המניות של תיא, שתהו מה פשר ההתחייבות, נענו על ידי מזכירת החברה עליזה מסילתי: "אולי אין הסכם רשמי בכתב. זה אושר ב־1992 ועבר את רשות ניירות ערך, אז היה מותר לנהוג כך". מסילתי גם ענתה לשאלה האם מדובר בנוהג של החברה להתקשר עם עובדים בחוזים שבעל פה, ולא להביאם לאישור מוסדות החברה המסודרים, ואמרה: "לי לא היה (הסכם בכתב - נ"ס) עד שחברי ועדת הביקורת ביקשו שיעשו לי".

בעלי המניות התרעמו על הסידור, טענו שההסכם שבעל פה איננו מכשיר ואיננו מהווה צידוק להסכם מופלג בכתב, ואף השוו את התנהלותה של החברה להתנהלות של "חנות מכולת", אך לבסוף בהצבעה נרשם רוב לטובת הסכם השכר של גניגר והוא אושר.

ביום חמישי הקרוב יתכנסו אותם בעלי המניות של תיא, ובראשם הראל ומנורה מבטחים, שאישרו בעבר את שכרו של גניגר, כדי לדון מחדש בהסכם העסקתו. גניגר מבקש לאשר לעצמו כ־2 מיליון שקל בשנה כשכר בסיס, מכונית מקבוצה 7 בעלות חודשית של 7,000 שקל, מצנח זהב בגובה 12 משכורות חודשיות ומענק של 7.5% על כל רווח שמעל 7.2 מיליון שקל.

אף שהחברה שבשליטתו הפסידה עשרות מיליוני שקלים בשנתיים האחרונות, תיא וגניגר מסרבים לנוסחת בונוס על בסיס ביצועי העבר. הפעם זוכה ההסכם להסתייגות גדולה יותר בקרב בעלי המניות העיקריים של החברה, ובהם מנורה (15%) והראל (9%). בין בעלי המניות הקטנים יותר ניתן למצוא גם את מיטב, בית ההשקעות מילניום ובעל מניות פרטי בשם יצחק זאוברמן, שמתנגד להסכם.

התנגדות המוסדיים נסמכת בין היתר על דו"ח של פועלים סהר, שבחנה את סבירות תנאי העסקתו של גניגר והמליצה לבעלי המניות בתיא שלא לאשרם.

בדו"ח שהגיע לידי "כלכליסט" נכתב: "עלות שכרו הנה מעל הממוצע... כמו כן אנו רואים פסול בעובדה כי על החברה לשאת בעלות שכרו של גניגר עקב התנגדות בעלי המניות בחברה־הבת (תיק תקשורת שנמחקה מהמסחר) לאשר את שכרו (תיא תקשורת נשאה בעבר בשליש משכרו) בנוסף, הוא מכהן כיו"ר וכמנכ"ל וזאת בניגוד לעמדתנו בדבר מינוי כפול כאמור". בפועלים סהר גם כותבים כי מנגנון הבונוס של גניגר "מבוסס יעדים אך אינו כולל קיזוז הפסדים והתייחסות להתאמות נדרשות של ההון העצמי לאירועים שאינם קשורים לפעילותה העסקית של החברה".

למעשה חוזרת פועלים סהר על עיקר הטענות שעוררו את זעמם של בעלי המניות - העובדה שגניגר ביקש שכר גבוה על כפל תפקידיו כיו"ר וכמנכ"ל גם אם יחדל לכהן באחד התפקידים, והעובדה שחזר בו והודיע כי לבסוף יתנדב בתור יו"ר ויקבל שכר רק כמנכ"ל.

"שכר לא סביר"

חלק מבעלי המניות גם טוענים כי נפלו כשלים בחוות הדעת לאישור חבילת השכר שסיפקה תיא לדירקטוריון. הטענה היא כי קבוצת ההשוואה שנבחרה על ידי מחברת הדו"ח, רו"ח עליזה שרון, אינה מייצגת די חברות בסדר הגודל של תיא עם שכר מנהלים נמוך יותר, ולכן לא ניתן לקבוע כי השכר שמבקש גניגר סביר. פועלים סהר מספקת תימוך חיובי גם לטענה זו, ומביאה שש חברות בתחום ושווי דומים, שבהשוואה אליהן מושך גניגר את השכר הגבוה ביותר.

דובר תיא השקעות מסר: "מדובר בהליך תקין. ההסכם דווח לציבור ואושר על ידי האסיפה הכללית בשנת 1992".