דו"ח טכנולוגי: אייפלופ, המהדורה הרשמית

כובע ביד אחת, מלח בשנייה...

שלושה שבועות בלבד לאחר שאפל הוציאה את האייפון 4 היא נאלצת לערוך מחר מסיבת עיתונאים שבה היא הולכת לומר עליו משהו. לא ברור מה – אפל תמיד היתה טובה בערפול – אבל כנראה ששום דבר טוב לא ייצא לה מזה.

השערורייה סביב "אחיזת המוות" יצאה השבוע סופית מתחום מדורי הטכנולוגיה ועברה למיינסטרים של התקשורת האמריקאית. דיווחנו על הדו"ח של Consumer Reports ועל כך שהפרשן הליברלי המוביל קית' אולברמן פתח את התוכנית שלו ב-NBC באייטם שעסק בנושא. קהל הבית של אולברמן חופף במידה רבה את זה של אפל. אתמול הקדיש הבדרן דיוויד לטרמן אייטם – משעשע פחות מניתוח לב פתוח בלי הרדמה, לטעמי – לבעיות של האייפון 4. מזה כבר אי אפשר להתעלם. גם לא מהעובדה שמניית אפל נופלת, כפי שדיווחנו, מאז הדו"ח של Consumer Reports.

אז מה יקרה? אם חשקה נפשכם בהימורים, יש סוכן הימורים בריטי שקבע שהסיכוי שאפל תמשוך את המכשירים מהצרכנים ותמסור אחרים, לא פגומים, במקומם, עומד על 4:5. כלומר, אם תיתנו לו עשרה ליש"ט ואפל תודיע מחר על משיכה, תקבלו 18 ליש"ט. מתגברים הדיווחים על כך שאפל כבר החלה ב"משיכה שקטה": לקוחות שמגיעים לחנויות אפל ומדווחים על התקלה מקבלים בשקט מכשיר אחר, שונה מעט. מטבע הדברים, אין התייחסות רשמית לדיווחים האלה. אבל אם הם נכונים, גדל הסיכוי שאפל תכריז מחר על ריקול. הייתי רוצה להביא לכם דיווחים יותר מדויקים, אבל זה מה יש.

כמה יעלה לאייפון ריקול? 900 מיליון דולר עכשיו ועוד 200 מיליון דולר לכל שבוע שבו אפל לא פועלת, על פי ההערכה האחרונה. את הנזק למוניטין המנוקב גם כך של החברה קשה לשער. במיקרוסופט כבר רוקדים על הדם: הסמנכ"ל התפעולי של מיקרוסופט, קווין טרנר, אמר אתמול ש"נראה שהאייפון 4 עשוי להיות הוויסטה שלהם, ואני חי עם זה טוב".

האמת, הוא הרוויח ביושר את השמחה לאיד הזו. זוכרים את פרסומות המק מול PC? יתר על כן, מי שיש לו זיכרון מספיק ארוך יזכור כיצד הילל סטיב ג'ובס לפני חודשיים בלבד את האנטנה החדשה כמעשה חושב הנדסי, פלא חדש. נו.

וואנדלוקרטיה

כמה וכמה גופים למדו על בשרם שאישור כניסה בלתי מוגבל להמון הבלתי מזוהה של האינטרנט לאתרים שלהם עלול להוביל לתוצאות לא סימפטיות. הפוליטיקאי הרפובליקני הדו פרצופי מיט רומני הזמין בקמפיין של 2008 את הגולשים להשתמש בתמונות שלו ושל בניו כדי ליצור סרטון תעמולה לקמפיין שלו, והבטיח שהסרטון שיזכה לתמיכה הרבה ביותר יהפוך לתשדיר רשמי. הוא נאלץ לחזור בו אחרי שדמוקרט עולץ כלשהו השתמש בתמונות כדי ליצור תשדיר פופולרי במיוחד ששואל מדוע אף אחד מחמשת בניו של רומני, שדיבר גבוהה גבוהה על פטריוטיות, לא התנדב לשרת בצבא. כשנה לאחר מכן, ניסו הרפובליקנים לבקש את עזרת הציבור בניסיון להבין מה הם צריכים לעשות כדי לוודא שהתבוסה של 2008 לא תחזור על עצמה. התוצאה היתה מתקפה משולבת מצד דמוקרטים וליברטריאנים, שהשתלטה על האתר ואילצה את המפלגה לסגור אותו לתגובות.

ממשלת בריטניה נאלצה ללמוד את הלקח הזה על בשרה. הממשלה החדשה פתחה אתר "וויקי" (שמבוסס על מנוע דומה לזה של ויקיפדיה) למשרד האוצר, ובו ביקשה מהציבור לכתוב מה ההצעות שעל האוצר ליישם כדי להגיע לתקציב טוב יותר, בלי שהממשלה תפעיל משהו דוחה כמו צנזורה או שיקול דעת. כמו שנאמר בחלום למלך הכוזרים, "כוונתך רצויה, אבל מעשך אינו רצוי": דמוקרטיה ישירה היא רעיון נהדר, שלא שורד מגע ראשון עם המציאות.

כפי שאפשר היה לנחש, גיוס חירום נרשם בקרב מטורללי, מפגרי, פסיכי ומיותרי הממלכה המאוחדת, שצרו על האתר האומלל ומילאו אותו בהצעות חסרות שחר. גרוע מכך, האתר משמש במה למסיתים, שקוראים לגירוש הזרים מבריטניה. אחד המגיבים ציין בחוכמה שהדבר הטוב ביותר שיכול האוצר לעשות הוא לסגור את האתר, שהוא לא רק בזבוז של כספי ציבור ללא תועלת, אלא משמש גם להסתה.

משרד האוצר, מצד שני, טוען שהוא קיבל 15,000 הצעות ו-25,000 תגובות, ושרובן הגדול היה מועיל, ושבעצם יש לו צוות שמסיר את מיעוט ההצהרות הלא ראויות. הממ.

חוכמה עסקית נדירה

 

ונעבור לטיפשות חריגה אפילו עוד יותר, זו של תעשיית המוזיקה. כזכור, חברות המוזיקה מנהלות מאבק סיזיפי נגד תופעת הפיראטיות, ואחד האמצעים במאבק הוא שליחת מכתבי התראה. עד כה, רק שני מקרים של הורדת קובצי מוזיקה מהרשת – זה של ג'ואל טננבאום וזה של ג'יימי תומאס-ראסט – הגיעו לבית המשפט, אך חברות המוזיקה יצאו משם עם הרבה פחות מחצי תאוותן בידן.

עורכי דין עולים כסף. הרבה מאוד כסף. מכתב התראה, שגורם לרוב הפיראטים להתהפך על הגב ולהניף את רגליהם באוויר, לא עולה יותר מדי, אבל הכנת החומר הנדרש לו – כלומר, מציאת המואשמים ובדיקה שהמכתב נשלח לאדם הנכון ולא לאיזו סבתא תמימה – דווקא כן.

בשנת 2008 שילמה ה-RIAA, הסוכנות האחראית על זכויות היוצרים של חברות המוזיקה, לכמה פירמות של עורכי דין כ-11.2 מיליון דולר עבור שירותיהן, והללו דיווחו בגאווה שהצליחו לגרום לכמה מאות אנשים לשלם בסך הכל סכום של 391,000 דולר. חדי העין שביניכם עשויים להבחין שההוצאה לא כיסתה את עצמה, בלשון המעטה.

המצב ב-2007 לא היה טוב בהרבה: ההוצאות המשפטיות היו כ-24.5 מיליון דולר, ואילו ההכנסות מקנסות ופיצויים עמדו על 515,929 דולר. ב-2006, הסכומים היו, בהתאמה, 22.6 מיליון דולר מול 455,000 דולר. בסך הכל, בשנים 2008-2006 הוציאה התעשייה 64 מיליון דולר וקיבלה בחזרה 1.36 מיליון דולר. בערך שני אחוז.

אפשר לומר, כמובן, שאי אפשר לאמוד את אפקט ההפחדה שהיה לעורכי הדין על גנבים פוטנציאליים. זו בדיוק הבעיה: אי אפשר לאמוד.

גבולות מטושטשים

הטור הזה עסק כמה וכמה פעמים בבעיית הסקסטינג - שליחה ברשת או בסלולר של תמונות עירום, לרוב מצד קטינים ששולחים אותם זה לזה. התופעה גררה כמה תוצאות טראגיות, משום שבחלק מהמדינות בארה"ב התנהגות כזו נחשבת לסחר או העברה של פורנוגרפיית ילדים, והקטינים המעורבים מועמדים לדין כסוטי מין. למרבה השמחה, נראה שמדינות רבות מתחילות לחזור לשפיות בנושא.

נייר עמדה חדש טוען שהגבול בין פורנוגרפיית ילדים ובין סקסטינג מטושטש משנהוג לחשוב. על פי הדו"ח, הסקסטינג היא תופעה נפוצה כל כך – נפוצה מספיק כדי שבבריטניה, למשל, יפורסמו תשדירי טלוויזיה שיזהירו את הצעירים מהשלכות המעשה – עד כדי כך שהיא משפיעה על הסחר בפורנוגרפיית ילדים. אחרי הכל, אי אפשר כמעט להבדיל בין פורנוגרפיית ילדים – כזו שמיוצרת תוך ניצול הקטין בניגוד לרצונו – ובין תמונות שהקטין מספק מרצונו ושלאחר מכן נעשה בהן שימוש נלוז על ידי המקבל, למשל הפצתן ברשת.

ישנן מדינות שמתחילות ליצור הבחנה חוקית בין פורנוגרפיית ילדים וסקסטינג, והקריטריון המרכזי בהבחנה הזו הוא שיקול הרצון החופשי. גישה אחרת היא להגדיר כל תמונת עירום של קטין כפורנוגרפיית ילדים - אבל להעניק בחוק הגנות מיוחדות לקטינים שצילמו את עצמם והפיצו את התמונות בין חברים. מי שמעביר אותן הלאה, מצד שני, יחטוף את כל מה שהחוק יכול לזרוק עליו. נראה לאן זה יילך.

קצרצרים

מילה טובה, לשם שינוי, על פייסבוק: האתר מאפשר למשתמשים למצוא מורים אהובים מהעבר ולומר להם, ממרחק השנים, כמה הם עזרו להם וכמה הם השפיעו על חייהם. כמה מורים נדהמו לגלות תלמידים ותיקים שפתחו להם עמודי הערצה. הוראה היא מקצוע מתסכל ושוחק, שסובל מיחסי ציבור גרועים ומשכורת בינונית במקרה הטוב. התרגלנו כבר לעמודי פייסבוק שלועגים למורים ומגדפים אותם – בארה"ב דנים כעת בתי המשפט אם לתלמיד עומדת זכות הדיבור במקרים כאלה, או שהמשמעת של בתי הספר גוברת – וטוב לראות שאפשר לעשות את זה גם אחרת.

מילה רעה, לשם שינוי, לספרים אלקטרוניים: האותיות פורחות באוויר. משוררים מתאוננים שאפילו כאשר הפונט קטן במיוחד, הטקסט חורג מהשורה המיועדת לו. למשל, בית שאמור להיות בן שלוש שורות, מקבל שורה רביעית. המצב מחמיר, כמובן, כאשר מגדילים את הגופן והפואמה הופכת ליצור בלתי מזוהה. שינוי קל בטקסט, כולל במיקומו של פסיק, עשוי לשנות את משמעותו של השיר. התוצאה היא העדפה ברורה של פרוזה על שירה בספרים אלקטרוניים.

איכס. בחירות מתנהלות כעת באוסטרליה, ומפלגת הלייבור מצאה שיטה, אה, מקורית לתקוף את מנהיג מפלגת הליברלים, טוני אבוט: משחק פלאש שבו שוכב אבוט על מיטת בית חולים בעוד השחקנים עוקרים את איבריו. הסיב... העיל... התואנה למעשה התועבה הזה היא שאבוט שימש בעבר כשר הבריאות בשעה שתקציב הבריאות קוצץ, דבר שהלייבור רוצים מאוד להזכיר לבוחרים.

בעקבות המונדיאל שעבר עלינו לרעה, הוציא מישהו את אפליקציית פול התמנון. האפליקציה, ששמה הרשמי הוא "שאל את התמנון", מאפשרת למשתמש להעלות שאלה ולהציב שתי תשובות אפשריות. מיד לאחר מכן מגיע איור של תמנון ובוחר את התשובה. לידיעת הפלח המצומצם של טכנו-פטישיסטים עם אמונות תפלות.

אבן דרך: בסוף חודש יוני האחרון, המריא מסוק אמריקאי למשימה שגרתית. הסיבה שאתם קוראים על כך היא שהמסוק היה נטול טייס, אבל גם לא הונחה על ידי מפעיל מרחוק. המסוק חישב לעצמו את מסלולו, חיישנים איפשרו לו להתחמק ממכשולים ולשנות את הגובה והמהירות על פי הצורך. בעתיד, מקווים בפנטגון, רובוטים כאלה יוכלו לחלץ חיילים משדות קרב מסוכנים מבלי הצורך לסכן צוות אוויר. לא כל כך מדברים על זה שם, אבל פיתוח אפשרי לא פחות הוא מסוק חמוש שבוחר לעצמו את מטרותיו. DARPA, סוכנות המדענים המטורפים של הפנטגון, נזכיר, עובדת כבר שנים על פיתוח טנק חכם, ככל הנראה לאחר ייאוש מהרעיון של שריונר חכם.

   

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"