דרך המשי של סין לאפגניסטן

יי וו שבמזרח סין היא הבירה העולמית של הסוחרים הקטנים. מאות אלפי בעלי עסקים מכל העולם באים לעיירה כדי לפשפש בסחורות בשוק הסיטונאי הגדול בעולם, למלא קונטיינרים בבגדים, בצעצועים ובמוצרי אלקטרוניקה זולים, ולשלוח היישר אל הצרכנים בבית. כך עובדת הכלכלה העולמית, ולאחרונה גם אפגניסטן, שכנראה תיקשר בתודעה לנצח עם מלחמות, קיצוניות דתית וסחר בסמים, מנסה להשתלב. עשרות אלפי אפגנים מגיעים ליי וו ולערי סחר נוספות במזרח סין בכל שנה ולוקחים עמם סחורות רבות בחזרה לקאבול. הם חיל החלוץ ביחסים ההולכים ומתפתחים בין שתי המדינות, יחסים שמציבים אפשרויות חדשות בפני אפגניסטן, כמו גם שאלות לא פשוטות לארצות הברית, שעדיין נלחמת שם.

הגילוי לפני כמה שבועות שמתחת לפני הקרקע האפגנית מסתתרים מחצבים בשווי טריליון דולר הפך באחת את המדינה השסועה ממוקד של מלחמה וטרור לפוטנציאל כלכלי עצום. אף אחת מהבעיות של אפגניסטן אמנם לא נפתרה בעקבות התגליות, אבל פתאום העולם מתעניין בה הרבה יותר. אחת המתעניינות היא השכנה של אפגניסטן ממזרח, סין. ובעוד הצבא האמריקאי ממשיך להילחם בתנאי שטח קשים והממשלה שלו מזרימה מיליארדים בכספי סיוע לאפגניסטן, הסינים משחקים משחק אחר לגמרי, כזה של סחר והשקעות. לפני נתונים סיניים רשמיים, הסחר בין המדינות עמד על 215 מיליון דולר בלבד ב־2009, אך ככל הנראה היקפו האמיתי גדול בהרבה. גם הסכום הרשמי מהווה עלייה של פי עשרה מאז תחילת העשור.

מחסור תמידי בחומרי גלם

כבר ב־2007 נהפכה סין למשקיעה הזרה הגדולה ביותר באפגניסטן, כשהביסה חברות רוסיות ואמריקאיות וזכתה במכרז לפיתוח מכרה הנחושת אניאק במדינה. סין שילמה על הזיכיון ועל פיתוח המכרה 3.5 מיליארד דולר, ההשקעה הזרה הגדולה ביותר בהיסטוריה של אפגניסטן, והיא מעסיקה במקום כ־20 אלף איש, מה שהופך אותה לאחת המעסיקות הגדולות במדינה. הפרויקט בדרום מזרח אפגניסטן זכה באופן רשמי לעידוד של הממשל האמריקאי, שמעוניין מאוד לעודד השקעות זרות כדרך לפתוח את הכלכלה האפגנית ולצמצם את תלותה בסחר בסמים. למרות מה שנראה כמצב שבו כולם מנצחים, נשמעו מצד כוחות הברית באפגניסטן טענות על שחיתות בתהליך המכרז, טענות שהממשלה האפגנית מכחישה.

הגילוי של מחצבים עשירים במדינה צפוי ללא ספק למשוך תשומת לב נוספת מצד סין. הכלכלה הצומחת שלה, אחרי הכל, סובלת ממחסור תמידי בחומרי גלם, וחלק עיקרי מהפעילות הבינלאומית של בייג'ינג נועד להבטיח אספקה סדירה של משאבים טבעיים לתעשיות שלה. זה ההסבר העיקרי למעורבות הגדולה של סין עם ממשלות מפוקפקות כמו אלה של איראן ושל סודן למשל, שמספקות חלק גדול מיבוא הנפט הסיני. באפגניסטן יש מרבצי נפט וגז משמעותיים ובלתי מנוצלים, מרבצי זהב ועפרות ברזל, וכן מאגרים גדולים של ליתיום וניוביום (מתכת שמשמשת בייצור מוליכי־על) שהתגלו לאחרונה והובילו גורמים בפנטגון לכנות את אפגניסטן "סעודיה של הליתיום".

אבל משאבים אינם כל הסיפור. חברות תקשורת סיניות נטלו חלק בפיתוח תשתיות תקשורת באפגניסטן, ואפילו בפרויקטים רבים במימון האיחוד האירופי, כמו סלילת כבישים, נשכרות חברות סיניות לבצע את העבודה. סין גם מעבירה כספי סיוע לאפגניסטן, אף כי בהיקף קטן ביחס לסיוע האמריקאי. רק 180 מיליון דולר נתרמו מסין לעומת 12 מיליארד דולר שארה"ב העבירה בשמונה השנים האחרונות. אבל הסיוע הסיני מושקע בפרויקטים בעלי נראות גבוהה במיוחד שעוזרים בפני עצמם לקידום תדמיתה באפגניסטן. כך למשל, סין הקימה בתי חולים בקאבול ובקנדהאר. הסינים מסייעים גם בהכשרת כוח אדם בשלל תחומים, כולל כוחות משטרה. מספר בקשות לוויזות לסין מצד אפגנים גדל במאות אחוזים בכל שנה, מה שהוביל להסכם על טיסות ישירות בין בייג'ינג לקאבול, שיחלו לפני סוף השנה.

לסין יש אינטרס חזק ביציבות באפגניסטן ובפקיסטן. שתיהן גובלות ממערב במחוז הסיני שינג'יאנג, אזור עצום ואסטרטגי, עתיר משאבים טבעיים ומאוכלס ברובו במוסלמים, שרבים מהם מתנגדים לשלטון הסיני. לפני שנה היחסים בין הסינים למיעוט האויגורי הכבוש שבמחוז הגיעו לפיצוץ, שהתבטא במהומות דמים בבירת המחוז, אורומצ'י, עם כמעט 200 הרוגים ואלפי פצועים. שינג'יאנג נמצאת מאז תחת משטר צבאי, ואמצעי הביטחון בה הודקו עוד יותר החודש, לרגל יום השנה לאירועי הדמים. הגבול הקצר וההררי בין המחוז לאפגניסטן מאובטח בכבדות על ידי הצבא הסיני.

המצב הנפיץ באזור מסביר את החשש הגדול של סין מפני קיצוניים מוסלמים באפגניסטן, ואת הרצון שלה לראות ממשלה יציבה שולטת במדינה. באפגניסטן, במקביל, רבים רואים בסין חלופה מסוימת ליחסים הבלתי נוחים עם ארה"ב.

במרץ ביקר נשיא אפגניסטן חמיד קראזי בבייג'ינג בראש משלחת של אנשי עסקים. זה היה ביקורו הרביעי בבירה הסינית מאז נבחר בסוף 2004. הוא חזר לקאבול עם הסכם סחר שיאפשר הורדת מכסים על סחורות אפגניות מיובאות לסין - אלה כוללות בעיקר שטיחים ופירות - וכן התחייבות של בייג'ינג לסיוע טכני לאפגניסטן בתחומים שונים. קראזי גם השתתף לראשונה כמשקיף בפגישה של ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה, ברית של מדינות מרכז אסיה בהנהגת סין ורוסיה שהולכת וצוברת מעמד והשפעה באזור.

עבור הנשיא האפגני, שנאבק בביקורת מבית ומחוץ, סין נראית כמו שותף עסקי אידיאלי שמספק את הסחורה ולא שואל יותר מדי שאלות. באפגניסטן רבים רואים בקראזי "נשיא בובה" מטעם האמריקאים, בעוד שבמערב מוטחת בו ביקורת קשה על שחיתות וחשדות להונאת בחירות. הידוק היחסים עם סין מאפשר לממשלו להיראות עצמאי יותר, וגם להימנע מביקורת. זאת משום שסין, באופן עקבי, נוקטת גישה שמוכנה לעשות עסקים עם כל מדינה, בלי קשר לטיב המשטר שלה.

משאית אספקה מקומית | צילום: בלומברג

שותפות אידיאלית

בראיון ל"רויטרס" אומר האנליסט הביטחוני כריסטיאן לה־מייר כי לאפגניסטן ברור שמשום הריחוק הגיאוגרפי "ארה"ב היא בעלת ברית זמנית". לדבריו, "אפגניסטן מחפשת שותף לטווח הארוך וסין היא האופציה הברורה ביותר".

גם בפקיסטן השכנה רואים בסין כוח שיוכל להזניק כלכלית את האזור ולסייע בעצירת ההקצנה האסלאמית בשתי המדינות. ראש ממשלת פקיסטן, סייד ראזה גילאני, אמר החודש באיסלמבאד כי הדרך לפיתוח של האזור כולו עוברת דרך מה שהוא מכנה "קשרים טרי־לטרליים" בין פקיסטן, אפגניסטן וסין. גילאני מצפה מהסינים לסיוע בפיתוח תשתיות התחבורה באזור, כולל רשת כבישים ומסילות ברזל, פרויקט שצפוי לעלות מיליארדי דולרים ולהחזיר לחיים את "דרכי המשי" - נתיבי המסחר העתיקים בין סין למרכז אסיה.

למרות הדאגה מהתפשטות האסלאם הקיצוני אל גבולותיה, לא נראה כי לסין יש כוונה או רצון כלשהם להתערב בלוחמה באפגניסטן. גם הפעילות הכלכלית שלה מתמקדת בעיקר בדרום המדינה השקט יחסית ונמנעת מאזורי העימות. האסטרטגיה הזאת של הסינים מחבבת אותם על האפגנים, אולם מציבה אותם באור מאוד לא מחמיא במערב, כמי ש"תופסים טרמפ" על המאמצים האמריקאים לייצב את האזור.

רשמית, כאמור, ארה"ב מעודדת השקעות שיכולות לסייע לכלכלת אפגניסטן, גם אם הן מגיעות מהמעצמה המזרחית הצומחת. בפועל, התחרות הגוברת על שליטה במשאבי הטבע המידלדלים של העולם עלולה להפוך את אפגניסטן, שוב, למוקד סכסוך בין מעצמות.