כמה אתם מוכנים לשלם על המים הכי יקרים בעולם?

כמה אתם מוכנים לשלם תמורת המים שאתם שותים? מי ברז, גם לאחר ההתייקרות הדרסטית שלהם בשנה האחרונה, הם עדיין מוצר זול  מאד יחסית - בערך 10 אגורות לליטר. אם אתם מרגישים שלמי הברז שלכם יש טעם לוואי או שהם אינם מספיק נקיים, אתם שותים מן הסתם מים מסוננים ממתקן ביתי או מים מינרליים בבקבוק או במיכל ביתי, אבל אז המחיר של המשקה הכי זול שיש מזנק לשמיים.

במקרה שאתם שותים בבית מים מינרליים אתם משלמים עבור בקבוק משפחתי בערך 1.3-1.1 שקל לליטר (12-10 שקל לשישיית בקבוקים של ליטר וחצי), ואם תבקשו במסעדה לשתות מים מינרליים תקבלו ברוב המקרים בקבוק של חצי ליטר שמחירו נע סביב 12 שקלים, או 24 שקל לליטר.

אבל כמו בכל מוצר גם בקטגוריה של מים מינרליים יש מוצרי יוקרה שמחירם גבוה פי כמה. בארץ תוכלו לשתות את מי evian, במחיר הגבוה כמעט ב-50% ממחיר מים מינרליים רגילים - סביב 32 שקל לבקבוק של ליטר במסעדות.

וגם זה לא השיא. מסתבר שבעולם יש שוק של בקבוקי מים מינרליים עוד יותר יוקרתי, השמור לאלה שכבר ממש אין להם מה לעשות עם הכסף. הנה לפניכם ארבעת מותגי המים המינרליים היקרים ביותר בעולם (המחירים, בדולרים, הם לבקבוק של 750 מ"ל).

Cloud Juice 

Cloud Juice. מי גשמים טהורים

המחיר - 11.36 דולר

היצרן האוסטרלי אומר שכל בקבוק של "מיץ עננים" מכיל 9,750 טיפות של גשם. קצת קיטשי אבל יכול להיות שזה אמיתי? בכל מקרה, החברה מתחייבת כי מי הגשם שבבקבוקים שלה לא פגעו מעולם באדמה וכי הם נאספו בקינג איילנד שבאוסטרליה שבו "האוויר הנקי ביותר בעולם" ולכן אלו הם, לדברי החברה שהקומה ב-1997, מי הגשמים הנקיים ביותר בעולם. 

המים נאספים במתקן מיוחד שיכול לאגור מי גשמים המספיקים למלא 500 אלף בקבוקים. ומה קורה בימים יבשים? אין כאלה כמעט בקינג איילנד - בממוצע יש באזור 180 ימים גשומים בשנה ועוד לא נרשמו בו יותר מ-7 ימים יבשים ברציפות.

להשיג במעדניות היוקרתיות (דין אנד דלוקה בניו יורק למשל) וברשתות המלון היוקרתיות ביותר בעולם כמו מנדרין אוריינטל, ריץ קרלטון ו-Four Seasons.

Berg

ברג. מי קרחונים מקנדה

המחיר - 11.67 דולר

מקור המים באי ניו-פאונדלנד שבצפון מזרח קנדה.  לדברי החברה היא משתמשת בפילטר העתיק והטוב ביותר שקיים - הטבע עצמו. מקור המים בקרחונים עתיקים שנוצרו בתקופת הקרח, לפני כ-15 אלף שנה, באזור גרינלנד והקוטב הצפוני. חלקי קרחונים הניתקים מהיבשה צפים לכיוון דרום ומגיעים לאזור ניו-פאונדלנד בצפון קנדה. שם עולים עליהם אנשי החברה וחוצבים את המים מן הקרח. "הייצור"  מתבצע רק בתקופת הקיץ שבה ניתן בכלל להגיע אל הקרחונים ולעבוד עליהם.

למרות שאנו קוראים להם מים מינרליים טוענת החברה כי המים הנשמרים בעומק הקרחונים הם הנקיים והזכים ביותר שניתן למצוא בעולם. "אלו המים הכי טהורים ובתוליים, ואין בהם זכר למינרלים כל שהם", אומרת ברג.

קנדה, אגב טוענת שיש לה את המים השניים הטעימים ביותר בעולם (אחרי שוויץ), אבל בתואר הזה אוחזות גם אוסטרליה, שבדיה ודרום אפריקה, אז לך תדע.

Ten Thousand BC

Thousand BC 10. המקור - אי שם בצפון קנדה

המחיר - 12.5 דולר

שם החברה הקנדית - 10,000 לפני הספירה - מרמז על מקור המים שלה - מי קרחונים שמקורם בתקופת הקרח הקדומה.

מיכלית מיוחדת שדפנות מיכליה עשויים זכוכית, משיטטת במשך  3 ימים מרחק של 320 ק"מ צפונית לוואנוקבר במערב קנדה, עד שהיא מגיעה למקור המים  "הטהורים והרכים ביותר בנמצא". המים נאספים ממפלים של מי קרחונים שנמסו באזור תלול שבני אדם וגם חיות אינם יכולים להגיע אליו, ועל כן המים בן נחשבים לטהורים ונקיים במיוחד. 

החברה מתגאה במבחן טעימה שערכה תוכנית הבוקר של רשת ABC האמריקאית, אשר נתנה ל-16 טועמים לטעום במבחן טעימה עיוור את מי הקרחון של החברה, מים מסוננים בבקבוק ומי ברז. 13 מתוך 16 הטועמים הצביעו על מי הקרחונים  של 10 Thousand BC כמים הטעימים ביותר. "יש בהם משהו מיוחד שאין במים האחרים", אמר אחד הטועמים.

Finé

המחיר - 20 דולר

Finé. מים מיפן עם תכונות מרפאות

יפן נחשבת בכל העולם כ"בית גידול" למים מעולים. מקורם של מי Finé באקוויפר שבבעלות חברה משפחתית יפנית שמאמינה שהוא מייצג באופן מושלם את המים הטהורים של יפן. החברה מתגאה כי המים שלה עברו  סינון טבעי של אלפי שנים בין סלעי הבזלת הוולקאניים של צפון יפן והם רכים במיוחד ולא ספגו את החומרים המזהמים מעשי ידי אדם של מאות השנים האחרונות. בניגוד לחברות המים היוקרתיות האחרות, Finé דווקא גאה במינרלים שבמים שלה וטוענת כי הם מוסיפים לא רק טעם אלא שיש להם גם תכונות מרפא.

החברה המשפחתית החלה לשווק רק ב-2005 את המים שלה מחוץ לגבולות יפן ועד מהרה, קצת בגלל המחיר וקצת בגלל העיצוב היפני, הפכו מי Finé למים הכי יקרים בעולם, הנמכרים מחוץ ליפן רק במלונות יוקרה ובמספר מצומצם של מסעדות. ב-80 שקל לבקבוק של 750 מ"ל - אחרי הכל, כמה אנשים באמת היו מרשים לעצמם את הפלצנות הזאת?