מבחן רכב - ניסאן ג'וק: חרק עירוני עם פיצול אישיות

הנה סוד כמוס של תעשיית הרכב העולמית: הלקוחות באירופה לא באמת רוצים לקנות ג'יפ. מה הם כן רוצים? פוזה של ג'יפ: הם רוצים להסיע את הילדים לחוג אחר הצהריים, כשהם מרגישים שהם יושבים גבוה מעל לכביש, והם לא באמת רוצים לרדת עם הרכב לאבנים ולבוץ, בין השאר מכיוון שבחלק ניכר משטחי אירופה הירידה לשטח אסורה.

בניסאן הבינו את העובדה הזו לפני ארבע שנים כשהציגו את הקשקאי, רכב "כמו שטח" שזכה להצלחה בלתי מבוטלת באירופה. לפי נתוני ניסאן, 80% מרוכשי הקשקאי הם לקוחות חדשים שלא קנו ניסאן מעולם.

הפקת לקחים בניסאן

כעת, מסבירים בניסאן, הגיע הזמן ליישם את הנוסחה שהובילה להצלחתו של הקשקאי על רכב קטן יותר וגם זול יותר: ניסאן ג'וק. לא מדובר כאן בקלישאה שחוקה על שם מעולם החרקים, אלא בשם שהגו אנשי השיווק שהמציאו את הקשקאי. בניסאן מדגישים שהג'וק יוצר סגמנט חדש בעולם הרכב: כזה שבו לראשונה מוצג רכב "כמו שטח" קומפקטי שמיועד לנסיעה עירונית. אך בניסאן, שהציגה את הקשקאי ולאחר מכן היתה צריכה להתמודד עם מבול של מתחרים, למדו את הלקח: אף שהג'וק מיועד למשפחות אירופיות שפויות לחלוטין, הוא מעוצב באופן שיהיה קשה מאוד לחיקוי: מלפנים תזהו את הג'וק מיד, לפי לא פחות משלושה מפלסים שונים שבכל אחד מהם צמד פנסים.

בניסאן מתעלמים לחלוטין מהקונוטציה הישראלית של מחושים ורגליים מרובות, ומסבירים שלמעשה ההשראה למבנה הפנסים היא טפר של נמר. שיהיה. מי שלא אוהב מעשיות על נמרים יכול בהחלט גם לחשוב שמדובר בגרסה מוקטנת של פנס של ניסאן מייקרה. מאחור, לקוחות ניסאן יוכלו לזהות צמד פנסים שנעקרו מדגם הספורט של החברה, ניסאן Z370. העיצוב החיצוני של הג'וק ייחודי: המרכב גבוה, הישבן מזכיר את זה של מכונית ההאצ'בק והשמשה הקדמית משופעת בחדות, כמו במכונית ספורט.

ניסאן ג'וק

עיצוב פנימי ייחודי

בניגוד למכוניות יפניות רבות, שעיצובן החיצוני מרהיב אך משעמם מבפנים, בג'וק הטירוף ממשיך גם כשפותחים את הדלת: כך, הקונסולה המרכזית המקיפה את בלם היד, תיבת ההילוכים ומחזיקי הכוסות מוצעים ללקוח בשני צבעים. שניהם מבריקים: אדום או אפור, מהסוג שמופיע לאחרונה בתוכניות בישול כשהוא מעטר מערבלי מזון ממותגים. ידיות הדלתות עשויות מניקל נוצץ, ומסביבן ריפוד תואם לקונסולה הצבעונית המרכזית. לוח המחוונים מוצע בשחור בוהק בלבד, והכפתורים משנים ייעוד מכפתורים השולטים בבקרת האקלים לכפתורים השולטים בכיול מערכות המנוע, ההיגוי והמתלים של הרכב.

המערכת עובדת היטב ובצורה ידידותית מאוד. מספר הכפתורים מצומצם ולא מכביד על לוח המכוונים מחד, אך מאידך, מספר האופציות רב. חלל המכונית צפוף מעט, אך שני מבוגרים יכולים לשבת גם במושב האחורי בנוחות יחסית עם מרווח ראש וכתפיים סביר. תא המטען סביר בגודלו, אך לא יותר מכך.

מבט מבפנים. הטירוף ממשיך גם כשפותחים את הדלת

מטורפת גם על הכביש

עד כאן העיצוב המטורף, אך האם הג'וק החדשה גם מטורפת על הכביש? ובכן, התשובה היא כן. לרכב המבחן יש מנוע בנפח 1.6 ליטרים בלבד, אך למנוע מחובר מגדש טורבו שמפיח בו 190 כ"ס ותיבת הילוכים אוטומטית רציפה. הכוח המועבר במקרה זה לארבעת הגלגלים מגיע דרך תיבה רציפה, שנראה שהיא מעדיפה יותר לחסוך בדלק ומסרסת מעט את הכוח של המנוע.

למרות ההמתנה הממושכת יותר לכוח, כשזה מגיע, הגו'ק לא מביישת את הנהג ומסוגלת לשייט בכבישי גרמניה במהירויות גבוהות להפליא, כשהיא מפנה מהנתיב השמאלי מכוניות מנהלים מהודרות שנהגיהן חוזים בשישה פנסים מהבהבים במראתם האחורית. גם אחיזה לא חסר לג'וק, הודות למערכת הנעה משוכללת שמסוגלת לחלק את כוח המנוע בין הגלגלים הקדמיים והאחוריים כדי לשפר את אחיזת הכביש.

אך לכל הכוח הזה במכונית קטנה כל כך יש מחיר: המתלים של הג'וק בגרסת הטורבו נוקשים מאוד, ואפילו בכבישיה הכמעט מושלמים של גרמניה אפשר לחוש בכל מהמורה קטנה. כשהג'וק יוצג בישראל באוקטובר הקרוב בגרסה בעלת הנעה קדמית, ללא מגדש הטורבו ועם 117 כ"ס, הוא יצויד במתלים רכים יותר שיתאימו לדרישות הנהג הישראלי.

אז האם שוק הרכב הישראלי, שבו נדמה שהמכוניות המשפחתיות מתחרות זו בזו על תואר "האפרורית ביותר", אכן מוכן להגעתו של הג'וק? ובכן, התשובה היא כן. גם כאשר ניסאן קשקאי הגיע ארצה נשמעו לא מעט קולות של מי שבחר להספיד את רכב השטח שאינו יורד לשטח, אך בסופו של דבר הקשקאי זכה להצלחה נאה בישראל.

במקרה של הג'וק, שיעלה בישראל 125 אלף שקל בגרסה הבסיסית, לבטח ימצאו רוכשים שיוכלו לרכוש אותו כאמירה אישית, כהצהרה אופנתית או אפילו כאמצעי לטיפול באחד ממשברי אמצע החיים במחיר סביר של משפחתית מאובזרת.