אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: היד שמנענעת את האלגוריתם

דו"ח טכנולוגי: היד שמנענעת את האלגוריתם

גוגל מודה בשקט שעובדיה מתערבים ידנית בתוצאות החיפוש, 70 אלף בלוגים אמריקאיים נעלמו מהרשת ולאף אחד אין מושג למה, עיתונאי רשת נשרפים מהר יותר, והחיים הקשים של מסנני התוכן

19.07.2010, 12:40 | יוסי גורביץ
כל העדכונים, הכתבות והמדורים של טכנולוגי - היישר לפייסבוק שלכם

 

אולי בכל זאת רגולציה

דיווחנו אתמול (א') על מאמר מערכת של הניו יורק טיימס שקרא לרגולציה ממשלתית על האלגוריתם של גוגל, כדי למנוע חשד שגוגל – שלמרות חזותה העליזה ותדמית ה"אל תהיה רע אלא אם זה ממש משתלם" שלה היא תאגיד בין לאומי ענק, חזק, שמחויב רק לבעלי המניות שלו - מפעילה מניפולציות על האלגוריתם הסודי שלה, כדי לקדם את האינטרסים שלה עצמה ולא של הגולשים.

ובכן, מסתבר (ותודה לקורא העירני מוטי ב.) שגוגל כבר הודתה בשקט יחסי שזה מה שהיא עושה ממילא. הבעיה הניצבת בפני גוגל היא כניסתן של כמה חברות גדולות – יאהו, AOL – לתחום התוכן מוכוון גולשים, שעליו כבר כתבנו. מאחר שלחברות האלה יש דירוג גבוה מאוד בגוגל, תוכן שהן מייצרות מזנק מעלה-מעלה במנוע החיפוש שלה. בכיר בגוגל אמר לאחרונה לפייננשייל טיימס שהחברה מעסיקה "מעריכים" אנושיים שבוחנים את האתרים הללו ומעניקים להם ציון על פי שיקול דעתם, כשהם מוסמכים להתגבר על הדירוג שהעניק האלגוריתם. הם יכולים לקלס או להשמיד אתרים, כמעט ללא מעצורים. זו פעם ראשונה שגוגל מצהירה רשמית שמאחורי מסך האלגוריתם שלה עומדים בני אדם.

עכשיו, גוגל תטען שהפונקציה הזו היא הכרחית, כדי למנוע הצפת חומר וכדי למנוע מחברות מסחריות להשתלט על תוצאות החיפוש. בהחלט ייתכן שיש בזה אפילו אמת. מצד שני, החברות הללו הן מתחרות של גוגל, והמשמעות היא שגוגל מרשה לעובדים אנושיים שלה, לא רק לאלגוריתם אוטומטי ונטול עניין, להחליט על גורלם לשבט או לחסד. לתת לעובדים, שקידומם והמשכורת שלהם תלויים ביעילות שבה הם מקדמים את עניינה של גוגל, לשלוט בתוצאות החיפוש של המנוע שהוא לכל דבר ועניין היחיד בסביבה, זה כבר סיפור אחר, שבהחלט ראוי לבחינה סקרנית של רגולטור.

עמוד תוצאות החיפוש בגוגל. לא נטול עניין כמו שחשבנו, צילום מסך: google.com עמוד תוצאות החיפוש בגוגל. לא נטול עניין כמו שחשבנו | צילום מסך: google.com עמוד תוצאות החיפוש בגוגל. לא נטול עניין כמו שחשבנו, צילום מסך: google.com

מה קרה פה?

פלטפורמת בלוגים לא מוכרת במיוחד, Blogetery.com, חוסלה לפני כשבוע על ידי חברת השרת שלה, BurstNet, ועד עכשיו הסיבות לכך לא הובררו. Blogetery הופעלה באמצעות וורדפרס, והיו בה כ-70,000 בלוגים. מה שכן ברור הוא שהמהלך בא בעקבות הנחיה שקיבלה BurstNet מרשות אכיפת חוק כלשהי בארה"ב - אך החברה מתעקשת שלא לנקוב בשמה. גם סיבת הסגירה לא הובהרה.

אתרים המעודדים שיתוף קבצים מיהרו לטעון שמדובר בפעילות אנטי-פיראטית, אבל החשודים הרגילים – איגודי תעשיית המוזיקה והסרטים – מיהרו להכחיש כל קשר לאירוע. המפעיל של Blogetery הכחיש כל מעורבות בפעילות פיראטית ואמר שבכל פעם שקיבל התראה על חומר בלתי חוקי שפורסם אצלו, הוא הסיר אותו מיד.

אז, לסיכום, במולדת האמיצים וארץ החופשיים נעלמו 70,000 בלוגים ואף אחד לא יודע למה, וגם לא ברור מתי נקבל תשובה. אפילו המשטר הסיני מחסל אותם בקבוצות של 60, לא 60,000. עדכון, יש לקוות, יבוא.

עיתונאי רשת נשרפים מהר יותר

כל עיתונאי ותיק, כזה ששרץ בבארים של סייגון בימים שלפני הגעת הוויאטקונג ושהתהלך ברחובות ביירות תוך איום מתמיד של מכוניות תופת, יודע שזה מקצוע ששורף אותך, שזה לא מקרה שאבירי מסדר מכונת הכתיבה החזיקו תמיד, במגירה התחתונה, בקבוק שהכיל נוזל מפוקפק עם אחוזי אלכוהול גבוהים מדי. עיתונאים מתאבדים פחות משוטרים ופסיכיאטרים, אבל מוצאים עצמם מבוססים בביצת ציניות עמוקה מוקדם יותר, או סובלים ממשברי כתיבה, כי מה כבר נשאר לומר.

עיתונאי עידן האינטרנט, כך מסתבר, נשרפים הרבה יותר מהר. החלק המעניין של העבודה – זה שבו אתה מדדה בעקבות מ"פ כריזמטי בג'ונגל, או, במקרה סביר יותר, מנסה לראיין איזה נוכל הייטק שניות ספורות לפני שהבועה שלו פוקעת – הופך ליותר ויותר נדיר. לשלוח כתב לשטח עולה בכסף ובמאמץ ולא בטוח כלל שזה יביא קליקים. הרבה יותר קל לשרוץ על מקלדת מול הרשת, לשתות בקשית את הידיעות שמגיעות, להרים כמה טלפונים, לערבב עם פרשנות ארסית, ולהגיש חם. רצוי 0.038 שניות לפני המתחרים. התפיסה שסקופ מתמצה בכך שהוא פורסם קודם, לא בכך שהגשת אותו אפוי כראוי, משאירה את הכותבים כבולים למקלדת. לתפוס מונית לעיר לוקח זמן. העובדה שקל כל כך לברר כמה אנשים בדיוק קראו את הכתבה שלך, כמה זמן הם נשארו בה ומה הם חשבו עליה, הופכת את העיתונאים למדידים מאוד. איכות היא דבר מדיד פחות. זה מוסיף המון, המון לחץ על הכתבים הצעירים.

התוצאה היא דרישה מהעובדים לקום מוקדם, לעבוד קשה, לספק תוצרת לפי כמות אבל כזו שגם תהיה איכותית מספיק כדי למשוך את הקוראים, אולי אפילו לגרום להם ללחוץ "לייק". נכון, זו לא עבודת מכרה בזימבאבוואה, אבל זה יוצר לחץ עצום על המשתתפים במירוץ העכברושים, וחלק ניכר מהם - שפעם היה לו זמן לרכוש ניסיון ולהתמקצע – נושר. השורדים, מחושלים, ממשיכים הלאה – ובהרבה מקרים מאבדים מגע עם מה שבעצם היו אמורים לעשות. זה לא טוב עושה לאף אחד. מה שאמור היה להיות בדיחת אחד באפריל ברורה מאליה בפוליטיקו – מזכר שאמר לכל העיתונאים שהם צריכים מעכשיו להתחיל לעבוד בחמש בבוקר – התקבל על ידי חלק ניכר מהצוות באמון מלא, שלווה בהלם, בכי והתמוטטויות.

אבל לא טראומות. את זה אנחנו משאירים לפלח התחתון של פרולטריון תעשיית המידע.

האימה, האימה

יחד עם עליית הדרישה לתוכן מיידי באתרי החדשות, עלתה מגיפה חדשה: תוכן גולשים. אפשר לומר דברים שליליים מאוד על עורכי העיתונות בימים קדומים יותר – שהם היו סנובים אליטיסטיים, שחיו בבועה ושהיו להם דעות סטריאוטיפיות על נשים – אבל הם אף פעם לא לקו באשליה שלאספסוף יש משהו ראוי לומר. טוקבקים ותוכן גולשים תמיד היו איתנו - פעם קראו לזה גרפיטי, לעתים קרובות הוא שורטט בשירותים הציבוריים, ולא במקרה רוב העיריות מחקו אותו מיד.

זה לא המצב כעת, כידוע, ויש אתרים שלמים שמוקדשים לתוכן גולשים. חלק ניכר מהם מעסיקים מסננים, כי יש להם חבות חוקית להסיר תוכן אסור. המסננים האלה הם המסכנים האמיתיים של עולם התוכן.

מסנני התוכן באתרים נאלצים להתמודד עם תמונות קשות, וזו לא הגזמה. פורנוגרפיה מהסוג שאפילו פוליטיקאים היו מסרבים לצפות בו. תמונות של אלימות מזעזעת, מהסוג שעורכים יודעים לא להציג לקוראים שלהם (נסו, אם תרצו בנדודי שינה על חשבונה של סוכנות ידיעות, לצפות בתמונות הראשונות שהיא מעבירה מאתרי פיגוע).

התוצאה היא עובדים בני 20 ומשהו שבתוך כמה חודשים ראו מספיק זוועות שיגרמו לבוגר מלחמת וייטנאם להחוויר ולהגדיל את מינון המורפיום שלו. רבים מהם סובלים מבעיות נפשיות כתוצאה מכך. המשכורת, כמובן, נמוכה מאוד – סינון זבל אף פעם לא היתה דרך טובה לבנות קריירה – ועל ייעוץ פסיכולוגי אין כמובן מה לדבר. זה מה שקורה כשנותנים לכל חולה נפש גישה למקלדת וחיבור רשת: מישהו אחר צריך לשלם את המחיר.

קצרצרים

עובדי סדנאות היזע של מפעלי פוקסקון בסין אינם מרוויחים, כידוע, די הצורך כדי לרכוש את הגאדג'טים שהם מייצרים. זו בעיה, כמסתבר, לא רק שלהם אלא של הסינים בכלל: באופן עקום במיוחד, מוצרים – בעיקר מוצרי טכנולוגיה, אבל לא רק – שמיוצרים בסין עולים שם 20% יותר מכפי שהם עולים במדינות אחרות. מסיבות שטרם הובררו, מחשבי מק שמיוצרים בסין נשלחים להונג קונג לפני שהם מוכנסים חזרה לסין, וזה מוסיף מיסי יבוא של 20%. כתוצאה מכך, יש סינים שמפעילים עסקים רווחיים למדי על ידי נסיעה לארה"ב או מדינות אחרות, קנייה שם של מוצרים שיוצרו בסין, והחדרה חשאית של המוצרים חזרה לארץ האם. מנפלאות הגלובליזציה.  

פול אלן, צילום: בלומברג פול אלן | צילום: בלומברג פול אלן, צילום: בלומברג

פול אלן, ממייסדי מיקרוסופט, הודיע שהוא מצטרף למסע ההתרמה של וורן באפט וביל גייטס, והתחייב שיתרום את רוב הונו לצדקה לאחר מותו. הונו של אלן, שכבר תרם לצדקה יותר ממיליארד דולר, מוערך בכ-13 מיליארד דולר. לדבריו, הוא רצה להבהיר שפעילותו הפילנתרופית תימשך לאחר מותו, שעלול להיות קרוב: אלן בן ה-57 מתמודד עם סרטן.

במהלך מסיבת העיתונאים האחרונה שלו, כשניסה ג'ובס להסביר מדוע העיתונאים לא הצליחו לשחזר את "אחיזת המוות" שלטענתו קיימת במכשירים אחרים, הוא אמר שבקמפוס של אפל יש אות חזק במיוחד כי יש שם מגדלי סלולר של AT&T – ו-וורייזון. בהתחשב בכך שהשמועה על כך שאפל תעביר את האייפון מ-AT&T, שפוטתה הקבועה, לוורייזון, שפוטתה העתידית, רצה כבר ארבע שנים, כרגיל, פליטת הפה של ג'ובס הולידה גל של שמועות. 

ואם כבר סטיב ג'ובס, הנה תמצות כל פרשת האייפון 4 (והפיכתה של אפל לאימפריית רשע) בסרטון אנימציה ממוחשבת אחד, מהדברים הגאוניים והמצחיקים ביותר שנעשו לאחרונה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות