מאבק נגד הרגולטורים

למדינת הרגולטורים יהיה מעתה רגולטור־על. בהצעת החוק להמלכת הרשות להגבלים עסקיים יש משום הודאה עקיפה בכישלון הרגולטורים, אלא שספק רב אם הצעת החוק החדשה תפתח את הפקקים ותשחרר לתחרות את שוק האוליגופולים החמקמק. נגד מונופולים וקרטלים, מתווה המאבק החוקי די ברור. נגד "קבוצות הריכוז" קשה יותר להיאבק, מכיוון שהיעדר החוקיות בהתנהלותן אינו תמיד ברור - חיקוי התנהגות אינו בהכרח תיאום.

אלא שרשות ההגבלים העסקיים עלולה למצוא את עצמה במאבק לא רק נגד האוליגופולים אלא גם נגד הרגולטורים, מכיוון שהיא, למשל, ממוקדת בהגברת התחרות, בעוד שהרגולטור הענפי עשוי להעדיף את היציבות. משרד הבריאות, לדוגמה, עשוי להעדיף איכות בשירות הרפואי על פני תחרות שתוזיל מחירים ואיכות.

היציבות חשובה לא פחות מהתחרות גם בשווקים כגון ביטוח ובנקאות, ולכן החוק הניב פשרה: כאשר הרשות תרצה למנוע פגיעה בתחרות, היא לא תזדקק להסכמת הרגולטור הענפי. כאשר היא תרצה להגביר תחרות - למשל, לכפות מכירת נכסים - היא תצטרך הסכמה. הפשרה נועדה לשמור על כבוד הרגולטור, אבל אולי היא נסמכת גם על הניסיון. ועדת בכר החליטה, בשם התחרות, להוציא מהבנקים את הביטוח הפנסיוני וקופות הגמל. המהלך הקפיץ את דמי הניהול בכאחוז אחד לשנה, וחשף את ההשקעות הסולידיות - בשם התחרות כמובן - לשווקים הרפתקניים ומסוכנים.

מה שלא הולך בכוח

כוחה של הרשות להגבלים עסקיים יגבר מעתה. היא לא תצטמצם רק לבדיקת חוקיות, אלא תתערב ממש, בין השאר בהסרת חסמי כניסה לשוק, בהסרת חסמי מעבר לקוחות מחברה לחברה ובהגדלת שקיפות החוזים עם הצרכנים, בשיתוף מתחרים במידע, בהוראות למכירת אחזקות במתחרה או באחזקות משותפות של מתחרים. אל מול הכוח הגובר הזה הושמו מנגנוני בקרה בדמות הפשרות עם הרגולטורים, וגם באפשרות הערר לבית הדין להגבלים עסקיים, שהוא מכשיר חזק יותר מעתירה מינהלית רגילה.

אין ספק שתחומים רבים ראויים לניעור. חלקם חוגגים על חשבון רגולטור רדום מדי, או בגלל כוח תאגידי רב מדי שצברו. רגולטור־על יהיה חייב לפתח ריבוי התמחויות להתמודדות עם מגוון התחומים, ולהיכנס לעימותים עם רגולטורים ענפיים מסיבות של סמכויות חופפות או סתם אגו. הכבדת היד על השוק תרבה מן הסתם עררים ועתירות. תוספת הרגולציה מחקה במידה רבה את התפיסה הביטחונית הישראלית - מה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח. נחיה ונראה.