הון אנושי: אקססוריז להמונים. שיגידו תודה

יומרה לפתוח חנות אקססוריז של טולמנ'ס בלב המוזיאון לעיצוב בחולון יש משהו אירוני ומגוחך. כמה מתושבי רבי־הקומות השיכוניים שעוטפים את ספירלת החלודה של המעצב רון ארד יקנו ולו פריט אחד, יהיה זה הקטן והזול ביותר, בחנות האקססוריז הזאת? מצד שני אפשר לבוא ולומר: הנה, תראו, הבאנו את הזוהר, הפיינשמקריות והיומרה העיצובית דווקא לחולון. אנחנו חברתיים, אנחנו מזניקים את הפרברים ומעשירים אותם.

כששאלתי את שוקי שוורץ, המנכ"ל והבעלים של טולמנ'ס שקיבל אותי בלבביות בפתח החנות החדשה, מי קהל היעד, הוא אמר: "תשמע, מגיעים לכאן הרבה תיירים ואנשים אמידים שמעריכים עיצוב". הצעתי לו להוריד את המחירים, כמו באיקאה, והתשובה היתה חד־משמעית: "מה פתאום, אנחנו מתמחים בעיצוב עילית. זה המיצוב שלנו. אנחנו פונים לחתך מאוד מסוים". הבטתי סביבי על מתחם המוזיאון שלצורך האירוע נחסם בגדר נגד תושבי חולון. המקום היה מלא במקורבים, מעצבים ושחקני כדורסל, כי הרי שוורץ הוא כדורסלן לשעבר. היו שם אולסי פרי, מיקי ברקוביץ', כל החמישייה שהביאה לנו את גביע אירופה ב־77', וגם, כמובן, בכירי המשק. הבטתי בשוורץ ושאלתי: "ומה איתנו, פשוטי העם? גם אנחנו רוצים טולמנ'ס". "מה הבעיה?", חייך שוורץ חיוך של כדורסלן נצחי. "בגלל זה פתחנו לך פה חנות אקססוריז. אם אתה רוצה אתה מוזמן לקנות מלחייה ב־500 שקל".

מימין צביקה גיור, שוקי שוורץ ומשה אדרי

ראש עיריית חולון מוטי ששון דווקא הקשיב לי, ואז אמר: "מה אכפת לי מהביקורת שלך ושל האחרים? מה בסך הכל אתם יכולים לעשות? לכתוב? אז תכתבו, לי זה לא מפריע. וחוץ מזה אני מוכרח לברוח מכאן עכשיו לתל אביב, יש לי שם איזה אירוע".

את מנכ"ל ניופאן צביקה גיור פגשתי כשניסה לדלג מעל הטריבונות המעוקלות שגובהן כ־40 ס"מ. מישהו אמר לו: "לא צריך לקפוץ, יש מדרגות". "איפה המדרגות?" תהה גיור, "אני מחפש ולא מוצא". הסברתי לו שככה זה עיצוב, צריך לסבול בסטייל.

מוטי ששון

לניר ברונשטיין, לשעבר מנכ"ל פועלים שוקי הון הנחשד במסירת מידע פנים, המליץ שוורץ לנסות לשבת על ספה מתנפחת בסגנון צ'סטרפילד.

שוורץ אמר: "זה הלהיט של הקיץ אצל כל מי שיש לו בריכה". ברונשטיין ניסה, והודה: "בינינו, זה ממש, אבל ממש לא נוח". נו טוב, אמרתי, מי אמר שהכל בחיים מוכרח להיות נוח? זה המעמד שמחייב. רואה החשבון פרופ' יצחק סוארי, לעומת זאת, התמלא כולו צחוק כששאלתי אם יש לו רהיטים של טולמנ'ס בבית. "מה אתה חושב? אתה הרי יודע שאני אחד השותפים במשרד, אבל האמן לי, אין לי טולמנ'ס בבית. או כמו שאומרים, הסנדלר הולך יחף", אמר וצבט לי בלחי.

שני אורחי הכבוד באירוע היו האיטלקים קלאודיו למברטיני ואלסנדרו בוליפיליולי מחברת אלסי, שמייצרת את רוב האקססוריז שנמכרים בחנות. "העיצוב בישראל מתפתח", הם אמרו לי, "אבל הדבר שאתם הכי טובים בו באמת הוא הנשים. הנשים שלכם יפות ואקזוטיות". מכאן הפליגו בעשרות הגדרות ותיאורים ליופי של הישראליות, וסיכמו: "אצלנו כל בחורה יפה מרימה את האף. אבל אצלכם הן מסתכלות על גברים בגובה העיניים". אמרתי להם שאולי זה כי הם הגברים היחידים במזרח התיכון שהולכים עם חליפת ארמני גם בלחות המהבילה של יולי, אבל הם סירבו להאמין. אחר כך שוחחו האיטלקים עם טובה וסמי סגול, שלבש חולצה סגולה עם מעוינים בסגנון קובי אוז. הסגולים סיפרו שיש להם בית קיץ בלוגאנו, והם מאוד נהנים ממנו. "מה אתם עושים בלוגאנו?" תמהו האיטלקים, "גשום שם, ומשעמם, ויש לכם ארץ כל כך יפה". וטובה סגול השיבה: "אחרי שבוע בישראל גם אתם תרצו לברוח מפה". ואז נגמר האירוע, וכולם ברחו מחולון.