רוברטו כבה לי

בתקופת המשבר הכלכלי נסעה תמרה יובל ג'ונס לפירנצה להתייצב לצדו של ידידה הוותיק, חובב הדפסי החיות והגזרות הסקסיות, רוברטו קוואלי. ארבעה עשורים שהם יחד, לסירוגין, וזאת הפעם השלישית שיובל ג'ונס משתלבת בבית האופנה. היא היתה שם בתחילת הדרך, ב־1974, למשך עשר השנים הראשונות. לדבריה, יחד עם קוואלי התוותה את הדנ"א של בית האופנה. בשנות התשעים היא שבה לשם ועבדה עמו במשך כשמונה שנים. הפעם האחרונה, שנמשכה רק כשנה וחצי, הסתיימה לפני שלושה חודשים, ויובל ג'ונס חזרה ארצה.

בראיון ל"כלכליסט" היא מסכמת את התקופה ששהתה בבית האופנה: "קוואלי הרגיש שיש בלגן בסטודיו וקרא לי לעשות סדר. באתי, אך לא ממש הצלחתי לעשות סדר. אמרתי לו שאני יכולה לעשות מה שאני יודעת, אך לא אוכל לשנות דרך עבודה של אנשים". בסופו של דבר, הגעגועים והצורך להיות קרובה לאמה בת ה־89 החזירו אותה לישראל. לדבריה קוואלי הבין, ואף הגיע לביקור באפריל.

המעצב רוברטו קוואלי. ידיד ותיק | צילום: אי פי אי

הפרונט של המותג

בתקופת המיתון נפוצו שמועות שבית האופנה נמצא על סף פשיטת רגל. יובל ג'ונס עושה סדר בעובדות: "גם במיתון נשים אהבו לקנות קוואלי. דולצ'ה וגבאנה וגוצ'י היו בצרות. אף על פי שיש להם כסף רב, המכירות ירדו פלאים בזמן שקוואלי המשיך למכור. לאורך כל המשבר לא היו פיטורים.

העיתונאים בעולם לא ידעו לעשות את ההפרדה בין ג'אסט קוואלי והתמוטטות IT Holding לבין הקו הראשון הנמצא בבעלותו. ג'אסט קוואלי היא חברה בזכיינות הנותנת לקוואלי אחוזי מכירות. החברה שייכת ל־IT Holding, קבוצה שנקלעה לקשיים מאוד גדולים בזמן המשבר הכלכלי. יש להם חברות רבות (ג'יאנפרנקו פררה וגליאנו, למשל), וג'אסט קוואלי היו היחידים שהמשיכו למכור, אבל לא כמו בתקופות הטובות. נוצר חוב גדול של 40–50 מיליון יורו שהם לא הצליחו לשלם, וביקשו מקוואלי לחכות בסבלנות עד אשר יגיעו משקיעים חדשים. בית האופנה קוואלי, שרגיל להרוויח מהם כ־200 מיליון יורו בשנה, נפגע ובפעם הראשונה נאלץ לעבוד עם אשראי מהבנק. עונה אחת ג'אסט קוואלי לא עשו תצוגה (ספטמבר 2009), ובעונה העוקבת קניינים חששו שקוואלי יעזוב את ג'אסט קוואלי ומיאנו להזמין סחורה. קוואלי הבין שרק אם יישאר בעסק הוא יציל אותו, ולכן לא עזב. היום הקו מתאושש".

עד כמה קוואלי מעורב בעסק?

"הוא בנה את בית האופנה בשתי ידיו. זה אינו בית אופנה ותיק עם שושלת ומורשת רבת שנים. בפועל קוואלי בקושי נמצא. הוא נוסע בעולם, הוא בפרונט, מוביל את הצד הפרסומי מול עיתונאים, וכשהוא בסטודיו הוא מתעסק בעיקר עם הדפסים. יש לו צורך בפרויקטים כל הזמן, הוא יוזם הכל".

איך היתה העבודה לצדו?

"הוא מאוד נוסטלגי ומתגעגע לעסק הקטן שיצרנו בשנות השבעים והשמונים. קשה לו עם הגודל הזה, אף שהיום הוא מצליח הרבה יותר. פעם הוא לא היה מוכן לפרסום גם אם היו מתחננים, ואילו היום הפרסום כל כך מסיבי עד שנראה שה'ווג' מפרסם אותנו. בשורה התחתונה הוא רוצה גם וגם וגם. צריך לזכור שגם אצלו העבודה היא רק עבודה, מאוד קשה, שעות־לא־שעות. מעצבים שם שש קולקציות בשנה, עבודה מטורפת סביב השעון בשילוב עם פרויקטים נוספים כדוגמת הקולקציה ל־H&M, שהיתה לפני זמני".

"דיברתי עם אווה קוואלי (אשתו של המעצב) ולשתינו היה ברור שחזרתי לבית האופנה תיצור משחקי כוחות שישנו את הסטטוס קוו" | צילום: אוראל כהן

נטע זר

במערכת המשומנת הכוללת 350 עובדים, יובל ג'ונס וארבעת המתמחים הישראלים שהביאה איתה עברו תהליך ארוך, שלא צלח. המתמחים עזבו מקץ שלושה חודשים, ויובל ג'ונס העדיפה למשוך לסטודיו מתמחים מתוך המערכת עצמה, המבינים את שיטת העבודה שאין סיכוי לשנות.

"חזרתי אחרי עשור ומצאתי מקום אחר, גדול פי עשרה ממה שהכרתי, עם עובדים רבים שעובדים מכוח האינרציה, בלי מנהל אמיתי. לכל קו עיצוב (גברים, נשים, ילדים, אביזרים, ג'אסט קוואלי ועוד) שלושה מעצבים, למעט הקו הראשון. שם עובדים יותר מעצבים, ומספר האסיסטנטים גדול מאוד. אני מגיעה ממקום אחר - של מורה, מנחת סטודנטים ולימודי קואוצ'ינג. דיברתי עם אווה קוואלי (אשתו של המעצב), שמנהלת בפועל את המקום, ולשתינו היה ברור שחזרתי לבית האופנה תיצור משחקי כוחות שישנו את הסטטוס קוו. לא רצינו להפר את האיזון, ולכן החלטנו לפתוח לי סטודיו משלי, שבו אפתח רעיונות חדשים עם סטודנטים צעירים. הסטודנטים פיתחו ואני נתתי פידבק. קוואלי היה מתגאה ואומר: זה בית הספר שלי, ואני הייתי מוסיפה: ואני המורה לזמרה".

בשלושת החודשים שהיא בישראל, יובל ג'ונס בעיקר נחה אבל גם יוזמת. עוד כשלימדה בשנקר שאפה ליצור חממה למעצבים צעירים שיוצאים מהלימודים ומנסים להשתלב בתעשייה. המיזם היה אמור להיות פילנתרופי ולאגד תחת קורת גג אחת סטודיו, מתפרה, חלל תערוכות ואפילו חנות.

מה יהיה עכשיו?

"אני רוצה לייעץ למעצבים צעירים כשהם יוצאים מבית הספר לג'ונגל, ואין מי שייתן תמיכה וייעוץ. יש כאן הרבה כישרון, דמיון ויצירתיות, יותר מאשר בארצות אחרות, אך זה לא מגיע לכדי יישום".