תיק מזרחי: הפער הגדול בין השופטים והציבור

ההליך המשפטי הפלילי מתרכז לעתים באירוע המתרחש בתוך דקות או שניות. העדויות בביהמ"ש עשויות להישמע במשך שעות ארוכות. המשפט מקפיד שלא לעסוק בעובדות שאינן רלבנטיות להוכחת העבירה. עובדות שלפעמים הציבור רואה באמצעותן את האירוע באור שונה לחלוטין. פסק דינו של העליון בעניין השוטר שחר מזרחי ממחיש פער זה בצורה שאין חדה ממנה. למשל, לפני זמן מה דקר גנב את השוטר שלומי אסולין בגבו. אסולין נפצע קשה ולא שב להכרה עד היום.

מבחינה משפטית אין לסיפור זה אזכור בפסק הדין, ובצדק: הוא אינו רלבנטי. הטרגדיה של אסולין ידועה לשחר מזרחי ולחבריו השוטרים והיא ידועה היטב גם לציבור הרחב. עובדות נוספות, ש"אינן רלבנטיות": מספר גניבות הרכב מגיע לעשרות אלפים בשנה ופגיעתן בחיי האזרחים קשה וחמורה. עבירה זו מלווה לא פעם באלימות ופעמים מגיעה אף לרצח. כל העובדות "הלא רלבנטיות" הללו הן חלק ממציאות חיינו. בית המשפט פטור מלהרחיב עליהן את הדיבור, הוא אמור להיות מודע להן.

פרשה נפרדת היא ההתמודדות ביהמ"ש העליון עם תופעת גניבות הרכב. לפני כ־15 שנה סיפר גנב רכב בשם עימאד גנימאת שפעל לפרנסת משפחתו. שופט השלום ציין, ובצדק, שבעיית פרנסה "אינה נפסקת עם גניבת הרכב הראשון, והנה באה לנו... עילת המעצר משום ההגנה על הציבור". היגיון זה לא שכנע את ביהמ"ש העליון. שופטי הרוב, דליה דורנר ואהרן ברק, פסקו (נגד דעתו הסבירה של השופט חשין) שאין מקום למעצר והורו על שחרור הנאשם. היסוד המשותף שיש לפסק דין תמוה זה עם הפרשה הנוכחית הוא הניתוק ממציאות החיים. בתפקידי כשר משפטים פעלתי לתיקון החוק באמצעות קביעת "חזקת התחמקות מהדין", שתחול על מי שנכנס לישראל שלא כדין או שוהה שלא כדין ונאשם בפשע, וכן באמצעות "חזקת מסוכנות" שתחול על עבירות גניבת רכב והתפרצות לבית מגורים. חזקות אלו יובילו למעצר עד תום ההליכים, אלא אם הוכיח הנאשם אחרת. הצעת החוק נמצאת כיום בוועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת.

פרשה נוספת של גניבת רכב, שהתבררה בעליון בתחילת שנה זו, היתה בעניינו של ראפת טויל, שהורשע בגניבת משאית ובמהלך המרדף אחריו עבר סדרת עבירות חמורות ביותר, שעליהן נידון ל־18 חודשי מאסר בלבד. למרבה התדהמה הנאשם ערער. העליון, שדחה את הערעור, ציין שהעונש קל מדי. הפרקליטות, שערערה על קולת עונשו של שחר מזרחי, לא ערערה על קולת עונשו של טויל. השאלה המתעוררת היא האם יש לפרקליטות בכלל מדיניות תביעה. מזרחי שייך לאותה קבוצה המעניקה שירות אמיתי לציבור. אין הוא נמנה עם החוקרים המרובים שעסקו בעבירה של מינויים פוליטיים, פרי המצאת היועץ המשפטי הקודם. החשודים שמזרחי נתקל בהם הם לא פעם אלימים ומסוכנים, עבודתו קשה ושכרו צנוע.

השופט פינקלשטיין, בביהמ"ש המחוזי, שקל את כל הנסיבות, והחליט שהעונש הראוי הוא 15 חודשי מאסר. שוטר שנידון למאסר - עולמו חרב עליו. בניגוד לגנב הרכב המשתחרר ועשוי לחזור לעיסוק במקצועו, השוטר לא יוכל לעשות זאת. הקלישאה, שעליה חזר בית המשפט בתגובתו המיותרת על הסערה הציבורית שפרצה בעקבות פסיקתו, ולפיה "שוטרים אינם מעל החוק", לא מוסיפה דבר. גם עונש של 15 חודשי מאסר מבהיר זאת היטב. היכן היה שיקול הדעת של הפרקליטות שבחרה לערער על פסק הדין המחוזי? ולשם מה נדרשה הכפלת העונש בבית המשפט העליון?

במהלך עבודתו תרם בוודאי מזרחי לא מעט לאזרחי מדינת ישראל, עד לרגע הקשה שבו אירע מה שאירע, אך אם פרשת ערעורו תסייע להחזיר את בית המשפט לקרקע המציאות, יתברר שאולי, בלי משים, תרם בכך למדינת ישראל תרומה גדולה בהרבה.