דו"ח טכנולוגי: המלך הוא עירום

הידיעה על הכתרתו היתה מוקדמת

על שער גיליון יוני של מגזין Wired כיכב דניס קראולי, מייסד פורסקוור, בהבעה שחצנית במיוחד, כתר תלוי ברישול אופנתי על ראשו, כשהכותרת מכריזה "המלך החדש של המדיה החברתית". נו. הכותרת הזו יכולה להדגים היטב את הנתק שבין עיתונאי טכנולוגיה ובין רוב הציבור.

פורסקוור, כידוע – או, בעצם, כפי שיתחוור מיד, לא ידוע – הוא שירות מיקום שמאפשר למשתמש להודיע איפה הוא נמצא בכל רגע נתון. השירות חביב במיוחד על פורצים, משום שהוא אינדיקציה מצוינת מתי המשתמש לא נמצא בבית. הוא עשה רעש עצום בשנה האחרונה בקרב מאמצים מוקדמים של טכנולוגיה; אני מודה שעדיין לא הבנתי למה.

אבל כמה אנשים באמת משתמשים בו, ובשירותי מיקום אחרים? מעט מאוד, אומרת חברת המחקר פורסטר. רק 4% מהבגירים המקוונים בארה"ב השתמשו בשירותי מיקום, רק אחוז אחד מבין הנ"ל טורח לעדכן את השירות יותר מפעם בשבוע, והיהלום שבכתר הדמיוני: 84% מהנשאלים לא ידעו על מה, לעזאזל, מדבר הסוקר. לשם השוואה, מספר המשתמשים הכולל בשירותי מיקום דומה לשיעור משתמשי טוויטר שמעדכנים אותו באמצעות הסלולר. בקיצור, ממליצים בפורסטר למפרסמים, חכו עם זה קצת. המלך הבלתי מעורער של המדיה החברתית הוא עדיין מארק צוקרברג מפייסבוק; לעומתו, קראולי – עם שני מיליון המשתמשים של פורסקוור בארה"ב - נראה בקושי כמו יועץ מקומי.

אסון בהתהוות?

 

בפרק ידוע מסדרת הטלוויזיה "משפחת סימפסון" – בתקופה שעוד היה כדאי לצפות בהם – מוצא הומר את אחיו האבוד, שהתקדם בחיים והפך למנהל חברת רכב גדולה. הוא מבקש מהומר לעצב רכב, כדי לייצר סוף סוף כזה שיענה על דרישותיו של הנהג הממוצע. התוצאה, כצפוי, היא אסון.

משהו מעין זה עובר על נוקיה, שמנייתה איבדה לאחרונה 42% מערכה ושמנהלת חיפוש פומבי כמעט אחר מחליף למנכ"ל שלה. היא עדיין יצרנית הסמארטפונים המובילה בעולם, עם 40.3% מנתח השוק, אבל היא מדממת נתח שוק בעקביות.

וכך, החברה הניצבת על סף תהום עשתה את המתבקש - וצעדה קדימה: היא ביקשה מהמשתמשים לסייע לה בעיצוב הסמארטפון הבא שלה. היתה היענות חיובית, והפרויקט מתקדם: הגולשים כבר הסכימו על הדרישות מהגרוטאה – מערכת הפעלה פתוחה שמאפשרת ריבוי משימות, עם תמיכה במערכות הפעלה רבות; מצלמה מרשימה; סוג של צג מגע, ואפילו מידות המכשיר – ועכשיו הם מתבקשים להצביע על הצורה המדויקת של המכשיר.

האמת, נראה לא רע בכלל, אם זה יגיע לשלב ביצוע – דבר שכרגע נתון מאוד בספק: נוקיה לא התחייבה לייצר אותו. אבל אני בספק אם יש למכשיר כזה סיכוי להתחרות במכשירים שנבנו על ידי המהנדסים של RIM, גוגל ואפילו אפל. ברג'יסטר, שמכנים את הפרויקט "גמל" – בהתאם לפתגם הידוע של היינליין, שגמל הוא סוס שתוכנן על ידי ועדה – מציינים באירוניה שכאשר אתה שואל את המשתמשים מה הם רוצים, התשובה היא "אותו דבר, רק יותר טוב".

עדיין בשלב המעבר

 

בעלת הטור קלייר וולף אמרה פעם ש"ארה"ב נמצאת כעת בשלב מעיק: מאוחר מדי מכדי לפעול לשינוי מתוך המערכת, אבל מוקדם מדי לירות בבני זונות". משהו מעין זה אפשר לומר על יחסם של קוראי עיתונים ותיקים לרשת.

על פי סקר של "המרכז לעתיד דיגיטלי" באוניברסיטת דרום קרוליינה, רק רבע מקוראי מהדורת העץ המת יתגעגעו אליה כשתחדל להתקיים, ו-18% מהאמריקאים שפעם שילמו על עץ מעובד באריזות משאריות דינוזאור הפסיקו לעשות זאת, אחרי שגילו שהם יכולים לקבל פחות או יותר את אותו המידע ברשת. יותר מ-75% מהנשאלים אמרו שהרשת היא מרכז ידע חשוב, אבל רק מחציתם אמרו דברים דומים על העיתונות המודפסת.

אבל הם לא סומכים על הרשת: רק 39% אמרו שהמידע שהם קוראים ברשת נכון או נכון ברובו, השיעור הנמוך ביותר מאז שהחלה האוניברסיטה בבדיקה הזו לפני עשור. 14% אמרו שרק חלק קטן מהמידע שהם קוראים מדויק, ואולי אפילו זה לא.

אולי חוסר האמון נובע מכך שהמידע מגיע אליהם בחינם: רוב מוחלט קורא תוכן ברשת בחינם, אבל מחצית הנשאלים לא עשו את חלקם בעסקה הבלתי כתובה ומעולם לא טרחו להקליק על פרסומות, ו-70% מהם אמרו שפרסומות מעצבנות אותם. שוב, בהחלט אפשר להבין, אבל מה ההשלכות לטווח ארוך?

תשלום בשיטה מיושנת, גניבה בשיטה מתקדמת

יש לכם פנקס צ'קים? גם לי, אבל אני כמעט ולא משתמש בו. בשנה האחרונה השתמשתי בו פעמיים, אולי שלוש. פעם הוא היה כלי מרכזי, אבל קלות ההונאה באמצעותו פגעה בפופולריות. עכשיו הגיעה מכה חדשה.

הרבה מאוד עסקים משתמשים בשירותי סריקה של הצ'קים שהם מקבלים ומוציאים; בנקים מאפשרים ללקוחות לראות תמונות של צ'קים שנכנסו ויצאו מהחשבונות שלהם. מטבע הדברים, התמונות הללו מכילות הרבה מאוד מידע על חשבונות הבנקים של הלקוחות.

קבוצה של נוכלים רוסים פרצו לשלוש חברות שההתמחות שלהן היא אירכוב מקוון של צ'קים, וגנבו המון תמונות. השלב הבא היה להדפיס צ'קים זהים לאלה שכבר נגנבו – משום שאלה צ'קים שידוע שהם של לקוחות קיימים ואמינים, הסיכוי שלהם לעבור את הבנק גבוה יחסית. חברת האבטחה שחשפה את ההונאה, SecureWorks, מעריכה שכ-1,200 לקוחות סבלו מפריצה ושכתשעה מיליון דולר נגנבו מהחשבונות שלהם. ה-FBI בעקבות הנוכלים, אבל לא הייתי בונה על זה.

קצרצרים

הכל (כבר לא) נשאר במשפחה: ג'ון מאנטות' רוצה להיות שופט, ולצורך כך הוא צריך לשכנע את הבוחרים במחוז שלו שהוא האיש המתאים לתפקיד. דא עקא, למאנטות' יש בת וחתן, ושני אלה משוכנעים – הם כנראה יודעים למה – שמאנטות' חסר, בואו נאמר, את המזג השיפוטי הנדרש כדי לשמש בתפקיד. אי לכך ובהתאם לזאת, הם יצאו בקמפיין רשת שמיועד לשכנע את הבוחרים להצביע עבור מישהו אחר. הבלוג שלהם נקרא בפשטות "אל תצביעו עבור אבא שלי". מדובר באתגר חריג עבור יועצי קמפיינים. נראה איך יגיבו הבוחרים.

אפל שוברת את שיאי הצנזורה שלה-עצמה: פעם היא הסתפקה בצנזור של יצירות של אחרים, כמו מילונים וגרסאות לקלאסיקות ספרותיות, אבל עכשיו היא מצנזרת את רשימת רבי המכר של חנות הספרים שלה. הסיבה? מסתבר שלקוחות ה-iBooks מעדיפים ספרות אירוטית על פני עולם דיסני שאפל מנסה לקדם.

זה שאתם פרנואידים, אומרת הסיסמה הוותיקה, לא אומר שלא עוקבים אחריכם. למעשה, בעולם החדש והאמיץ שלנו, עוקבים אחריכם גם אם אתם לא פרנואידים, בין השאר כי זה קל יותר. הנה אינפוגרפיקה מרשימה למדי שמסבירה מי עוקב אחרי מי ואיך.

כולם יודעים שקובצי עוגיות עוקבים אחריהם, או על כל פנים צריכים לדעת, ורוב האנשים גם יודעים איך לטפל בחיות הקטנות. אחד הסודות היותר שמורים הוא שיש עוגיות חודרניות הרבה יותר, שגם קשות הרבה יותר להסרה: עוגיות פלאש. עכשיו הגיעה שעת הנקמה: שורה של אתרים פופולריים ברשת חטפו תביעה פדרלית בשל הנוהג הנלוז לתקוע את הקוצים האלה במחשביהם של המשתמשים. על חגורתו של עורך הדין שהגיש את התביעה כבר מתנוססת גולגלתה של פייסבוק, שממנה הוציא יותר מתשעה מיליון דולר בשל תוכנית ביקון החודרנית שלה.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"