בדיקת "כלכליסט": בטווח הארוך הישראליות בנאסד"ק לא מספקות את הסחורה

אם לשפוט לפי נתוני שמונת הימים הראשונים, הרי שעונת הדו"חות הכספיים לרבעון השני אצל חברות ההייטק הישראליות שנסחרות בארה"ב מתקשה להתרומם ומתאפיינת עד כה בתחושה מעורבת. מצד אחד, ניצבות החברות הצומחות ובראשן צ'ק פוינט (סימול: CHKP), שאותן המשקיעים נהנים לחבק רבעון אחרי רבעון. אולם מהצד השני, קיימת גם קבוצת החברות המפסידות, שמתקשות לחזור לפסי הרווחיות ושנסחרות בשל כך קרוב לשווי המזומן שבקופתן.

ההייטק הישראלי נוטה להלהיב את דמיונם של המשקיעים המקומיים, אולם בד בבד לספק להם לא מעט אכזבות. את עונת הדו"חות הנוכחית פתחה ענקית אבטחת המידע צ'ק פוינט עם מפגן צמיחה מרשים, שהיווה המשך ישיר לביצועים החזקים שמציגה החברה מאז השקת סל מוצרי החומרה לפני יותר משלוש שנים.

גיל שויד, נשיא ומנכ"ל צ'ק פוינט | צילום: אביגיל עוזי

לחצו כאן לביצועי הישראליות בוול סטריט

צ'ק פוינט, ספינת הדגל של ההייטק הישראלי, נסחרת כיום לפי שווי של יותר מ־7 מיליארד דולר, לאחר שכמעט והכפילה את ערכה מאז ימי השפל של נובמבר 2008. מבדיקת "כלכליסט" עולה כי צ'ק פוינט היא גם המניה שהשיגה למשקיעיה את התשואה הגבוהה ביותר מאז ההנפקה ב־1996 - 1,346%.

מאז 2007 מציגה צ'ק פוינט צמיחה מרשימה בכל הפרמטרים הפיננסיים, הודות לשיפור בסל המוצרים שלה ולהשקת קו מוצרי החומרה. רכישת יחידת המתגים של נוקיה אשתקד רק חיזקה מגמה זו.

אלא שצ'ק פוינט יש רק אחת, גם בביצועים הכספיים, גם בשווי החברה וגם במונחי תשואה למשקיעים. למעשה, הבאה אחריה ברשימה, נייס, שהונפקה גם היא ב־2006, הציגה באותה התקופה רק שליש מהתשואה של צ'ק פוינט, בעוד שאמדוקס הסתפקה  בהכפלת שווייה בתוך 12 שנה.

למעשה, רוב החברות הישראליות שהונפקו בימי בועת הייטק של סוף העשור הקודם, רחוקות עד מאוד מרמות השווי המפלצתיות שסיפקו להן האנליסטים באותה התקופה. הבעיה העיקרית שהיא שבחלק נכבד מהמקרים, מדובר באותן חברות שממשיכות להציג תוצאות מאכזבות מדי רבעון, ולכן גם התשואה שהניבו למשקיעים לאורך השנים היא אפסית במקרה טוב.

אלווריון (סימול: ALVR), למשל, נסחרה אתמול לפי שווי של כ־140 מיליון דולר בלבד, לאחר שאיבדה מאז הנפקתה ב־2000 כמעט 90% מערכה.

חברה נוספת שאכזבה השבוע עם ביצועים גרועים ברבעון השני היא יצרנית השבבים צורן, שדיווחה על ירידה במכירות ועל הפסד של כ־7 מיליון דולר. צורן, שמפתחת שבבים למצלמות וטלוויזיות דיגיטליות, נסחרת כיום במחיר זהה לזה שבו הונפקה ב־1995 - 9 דולרים למניה.

גם מהנציגות החדשות יותר של ישראל בנאסד"ק לא רוו בינתיים המשקיעים הרבה נחת. מלאנוקס (סימול: MLNX), למשל, שמתמחה בפיתוח רכיבים ומתגים לתקשורת מהירה בין שרתים ומערכות אחסון בתוך רשת המחשוב הארגונית, הציגה צמיחה חזקה  של 58% בהכנסות ל־40 מיליון דולר בהשוואה לביצועיה ברבעון השני אשתקד. אבל החברה מיקנעם גם הפתיעה את השוק עם תחזית לירידה במכירות ברבעון השלישי עקב שינוי במודל העסקי שלה והמשקיעים שלחו את מנייתה לנפילה של כ־30%. כעת נסחרת מלאנוקס במחיר זהה לזה שבו הונפקה בתחילת 2007.

עם זאת, המשותף למרבית חברות ההייטק הישראלית הוא ההון העצום שהצליחו המנהלים והדירקטורים שלהן לייצר לעצמם בעשור וחצי האחרונים, הודות להדפסה כמעט אינסופית של אופציות. למעשה, אותן אופציות הגדילו את בסיס ההון של החברות והביאו לכך שמחירי המניות התקשו להתרומם גם כאשר חלה עלייה בשווי החברות.

הרווח (אם היה) הלך ברובו לכיסי המנהלים והדירקטורים, ואילו המשקיעים נותרו עם ההבטחות בלבד. במצב כזה ברור כיום לחלוטין מדוע גופי ההשקעות המוסדיים בישראל מעדיפים להדיר את רגליהם מהשקעה ממרבית חברות ההייטק הישראליות.