דו"ח טכנולוגי: נקמה מתוקה במנכ"ל פייסבוק

אכן, הפרטיות המתה

מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג התפרסם בכך שהפשיט את פרטיותם של מיליוני אנשים מעליהם, בכך שהצהיר שזמנה של הפרטיות חלף, ובכך שעובדים שלו הצהירו שהוא "לא מאמין בפרטיות". מקודם יותר היום, אגב, התפרסמה ידיעה על כך שפרטיהם של כמיליון משתמשי פייסבוק אוגדו לקובץ אחד והם מסתובבים כעת בביטורנט. אושר גדול למשתמשים, ללא ספק.

אז אם הוא לא מאמין בפרטיות, הוא ודאי לא יתנגד למה שעשו לו אנשי הבלוג גוקר. הם שיסו בו צלם, ניק סטרן, שהעניק לו את טיפול הפפראצי המלא (טוב, לא כולל התרסקויות במנהרות בפריז): הוא עקב אחריו במשך סופ"ש שלם, וצילם אותו בנוכחות חברים, החברה, ובני משפחה. סטרן עקב אחריו באוניברסיטת סטנפורד, ברחוב, בבילוי בפאב, וצילם גם את ביתו – ואת הנכנסים והיוצאים מהבית.

לזכותו של צוקרברג ייאמר שיחסית למיליארדר-נייר הוא חי חיים צנועים יחסית: הבית שלו אמנם ברובע נחשב, אבל הוא לא מפואר, המכונית שלו לא מושכת מבט שני, וההתרשמות של גוקר היא שצוקרברג "לא מוציא הרבה יותר" משהוציא כשהיה סטודנט. בגוקר אמרו שכפי שצוקרברג לא הוטרד יתר על המידה כשמחק את פרטיותם של משתמשיו, הם לא הטרידו את עצמם כשחשפו את שלו.

מושיע העיתונות?

כשיצא בתחילת השנה "המכשיר המהפכני והקסום" של אפל, האייפד, הוא זכה לבאזז בלתי רגיל בתקשורת, בין השאר משום שאפל פמפמה את התקווה שהוא זה שיציל את העיתונות מהמשבר שהיא שרויה בו: היא הזמינה עיתונאים ועורכים לשורה של הדגמות. היה ברור כבר אז שאם העיתונאים מאמינים להבל הזה – שכביכול אכפת לסטיב ג'ובס מהם, ושהוא מייצר מוצר עבורם – הם ייפלו לאותה מלכודת כמו תעשיית המוזיקה: היא כבר הסגירה את עצמה לידי אפל, ועכשיו היא לא יודעת איך לצאת מכלוב הזהב של אייטיונז.

עכשיו מגלה העיתונות על בשרה שהקסם והמהפכנות עובדים רק בכיוון אחד. בהוצאה לאור של טיים רותחים מזעם: לפני כחודש, הם ניסו להוציא אפליקציות אייפד למגזינים שלהם, ולמכור אותם בשיטת המינויים המקובלת. אפל דחתה את האפליקציות ברגע האחרון. היא לא מוכנה לאשר מינויים. האנשים של טיים צריכים למכור את הגליונות שלהם אחד-אחד. זה יוצא מאד לא רווחי לקונים, והם מצביעים ברגליים.

למה? ובכן, אם טיים תמכור מינויים, היא תצטרך לקבל את פרטי הלקוחות. את זה אפל לא מוכנה לאפשר. הלקוחות הם האוצר שלה, ורק שלה. את המידע היא שומרת לעצמה. טיים, וכמעט כל מגזין אחר, חי על מנויים, לא על קוראים מזדמנים. לא רק משום שזה מעניק למגזין תזרים מזומנים קבוע, אלא בגלל המידע שמספקים על הלקוחות. אפשר להציע להם מבצעים, בהתבסס על מידע מדויק על הדברים שמעניינים אותם. לא אצל אפל.

כרגיל אצל ג'ובס, שום דבר לא מסודר. לאמזון ולוול סטריט ג'ורנל מותר, בינתיים, למכור מנויים ולשמור את המידע לעצמם. האנשים של טיים נשבעים שאפל הסכימה לאפשר גם להם למכור מינויים, אחרת לא היו מתחילים את כל הבלגן הזה. פתאום, מישהו – אף אחד לא יודע מי, אף אחד לא יודע למה – שינה את דעתו.

אפל: דפוק את השותפים שלך אחרת.

אמאל'ה

זה נראה כמו סיפור שיצא מאיזה אתר קונספירציה, אבל זה אמיתי: זרוע השקעות של גוגל (גוגל וונצ'רז) משקיעה יחד עם ה-CIA (דרך זרוע ההשקעות שלה - Q-Tel) בחברה שמתיימרת לנטר את הרשת בזמן אמת. אם חשבתם שאי אפשר לסמוך על גוגל, אז שערוריית סטריט וויו שלה היא אפילו לא קדימון לסיפורי הזוועה שנפוצים על ה-CIA (מוטו בלתי רשמי: "רשלנות פושעת במודיעין ומבצעים חשאיים מאז 1947").

החברה ששני הארגונים משקיעים בה היא Recorded Future, ומה שהיא עושה בחיים – בחיים שלכם, הכוונה – היא לעבור על עשרות אלפי אתרים, בלוגים, חשבונות טוויטר וכו', תוך כוונה למצוא את הקשרים השונים בין אנשים, ארגונים, אירועים, ותקריות. מדובר גם באירועים שהתרחשו בעבר, גם בכאלה שמתרחשים כרגע – וגם בכאלה שיתרחשו בעתיד.

הרעיון הוא לברר, לגבי כל תקרית, מי היה מעורב, היכן היא התרחשה/תתרחש ומתי היא התממשה/תתממש. התוכנה של Recorded Future משרטטת "גל" של האירוע על סמך הדיבורים עליו ברשת – והמנכ"ל שלה אומר בגאווה שיש להם אחוזי הצלחה לא רעים בכלל בחיזוי "גלים" מראש.

יודגש שאין שום ראיה לכך שגוגל וה-CIA משתפים פעולה בפרויקט הזה; שני הצדדים פשוט מממנים את אותו מיזם. צירוף מקרים, זה הכל. הבעיה היא שכלל האצבע במודיעין הוא שאין דבר כזה, צירוף מקרים.

מי שנדפק פעם אחת...

...כבר לא יכול להיגמל מזה, כפי שידע ר' מאיר אריאל זצוק"ל. הדברים נכונים במיוחד באנשים שעושים שימוש בתוכנה שנקראת דופקה.

דופקה, נזכיר, היא סוג של תוכנת-הונאה שמתיימרת להיות אנטי-רוגלה, שבמקרה הטוב פשוט שותה את כספו של המשתמש ולא עושה כלום ובמקרה הרע מתקינה לו רוגלה על המחשב, כדי שגם ציידי-פראיירים אחרים ימצאו אותו בקלות. השיטה המקובלת היא להודיע למשתמש שיש לו וירוס על המחשב, ושיש פתרון – כל שעליו לעשות הוא להוריד את התוכנה, לשלם סכום שבדרך כלל נראה סביר (מבלי לעדכן אותו על חיובים עתידיים, כמובן), והכל יהיה טוב.

בלוגר-אבטחה בשם ברייאן קרבס שם יד על קובץ שהכיל את פרטיהם של קורבנות מזימות דופקה, ויצר איתם קשר. הוא גילה שבחלק גדול מן המקרים, הקורבנות לא ניסו להתלונן או להפסיק את שתיית הכסף מכרטיסי האשראי שלהם. במקרה של הונאה אחת, שפגעה בכ-2,000 קורבנות, רק 367 מהם טרחו ליצור קשר עם חברת האשראי כדי להפסיק את הדליפה; במקרה אחר, היו 1,600 קורבנות ורק עשרה מהם התלוננו.

חלק מהקורבנות לא ידעו שהם רכשו דופקה עד שקרבס עדכן אותם. אחרים הודו שפשוט התביישו. הדבר המדהים באמת הוא שהמיעוט בקרב הקורבנות שניסה לפתור את הבעיה באמצעות חברת האשראי שלהם נכשל, בלי יוצא מן הכלל. השיטה היחידה היתה להתקשר למספר הטלפון שסיפקה הדופקה עצמה – מה שכנראה הפחיד את ההאקרים.

קצרצרים

שירות חדש, Google Alarms שמו, מיועד להגן על פרטיותם של הגולשים, והוא מעדכן אותם בכל פעם שמידע שלהם נשלח לשרתים של גוגל. השירות – שקיים כתוסף לפיירפוקס ואירונית גם לכרום של גוגל – מעדכן את המשתמש באמצעות שליחת הודעות, סימון אתרים מסוכנים במיוחד, וצפירה דמוית וו-וו-זלה. השימוש בו בכרום צריך, אם כן, להיות תענוג נדיר.

בנסיון לשכנע את הפנטגון לא להפציץ את השרתים של אתר ההדלפות וויקיליקס (ג'ורג' בוש רצה, בשעתו, להפציץ את אל ג'אזירה, ונראה לי שוויקיליקס מעצבן את הפנטגון אפילו יותר) הודיע עורך האתר ג'וליאן אסאנג' שזה נכון שהוא הטביע את העולם במידע סודי של ארה"ב, אבל אין לו מושג מי הדליף אותו - והוא גם לא רוצה לדעת. אסאנג' אמר שהמערכת של וויקיליקס בנויה כך שהוא לא יידע מי המדליף, כדי שלא יצטרך להסתבך בהגנה עליו. וויקיליקס והפנטגון מנהלים מלחמה פסיכולוגית זה מול זה, כך שיש להתייחס להצהרה בזהירות השמורה להודעות דובר צה"ל.

מפעלי פוקסקון בסין, המייצרים עבור אפל, דל ואחרים, הצליחה להביא להתאבדותם של כתריסר מעובדיה ולמותו של עוד אחד מהם מתשישות. קצב ההתאבדויות הואט לאחרונה, לאחר שהחברה הודיעה שלא תשלם יותר פיצויים למשפחות המתאבדים, אבל אם חשבו בפוקסקון שהבעיות שלהם נגמרו,הם טעו: לאחרונה רוססו בטעות כ-250 עובדי פוקסקון בחומר רעיל במהלך עבודתם, והם נמצאים כעת בטיפול רפואי.

קצת חדשות חיוביות: הניסיון לגרום לכותבי טוויטר לקדם מותגים של אנשים אחרים נכשל. האנשים הטובים כותבים על כל דבר אפשרי, אבל הם מתעקשים שלא לכתוב על מותגים. משווקים מתקשים לקלוט את זה, כותב Wired, אבל אנשים יכולים להשתמש בקלינקס גם בלי לקדם את המותג. כמו שצריך.

נוסטלגיטק: היום לפני שנתיים נכתב הטור הראשון של "דו"ח טכנולוגי", שנקרא אז "RSS על הבוקר" וששינה את שמו ל"טכנולוגי על הבוקר" כעבור יומיים. כפי שאפשר לראות, הוא היה מאוד רזה אז, וקצת נטול אופי. בשנתיים שמאז נכתבו מאות טורים, התלקחו אלפי מוצרים של אפל, התמכרו לטור מאות פנאפלים, גוגל חדרה לפרטיות של מיליוני אנשים, פייסבוק הסתבכה ב-1,247 שערוריות (נכון לשעת כתיבת הטור), האפסטור צינזר יותר מ-5,000 אפליקציות, נטבעו כמה וכמה מונחים, ונכתבו אלפי תגובות. נקווה שהעונה השלישית לא תבייש את הפירמה.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"