הפראיירים של עידו סמואל

עם פנים חביבות, פוני קצר המתעגל כלפי מעלה, קסם אישי רב וכושר רטורי מכוונן היטב, הצליח הברוקר עידו סמואל לרכוש פעם אחר פעם את אמונם של האנשים. כתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבוע שעבר מגלה כי גם לאחר שאמינותו נפגעה קשות המשיכו משקיעים לתת בו אמון ולתת לו כספים. שוב התברר שהרצון "לעשות מכה" חזק לעתים קרובות מכל מחשבה רציונלית.

השקעה כושלת עולם הדימויים של עידו סמואל "לקוחות זה כמו טחינה - כמה שלא תסגור את הלאפה , תמיד חלק נשפך ולא כולם יהיו מרוצים" הדס שפר, תגובה אחתלכתבה המלאה

כבר בשנות ה־20 לחייו הצליח סמואל למתג את עצמו כמומחה לשוק ההון: הוא כתב מאמרים בעיתונים כלכליים, פיתח אתרי אינטרנט מושקעים, העביר קורסים, נתן הרצאות לארגונים גדולים, התראיין וייצר לעצמו כתבות אוהדות. באמצעות תדמית נקייה הוא רכש פעם אחר פעם לקוחות, שהשקיעו באמצעותו כספים שעל פי החשדות לא הגיעו תמיד אל יעדם. גם תחקיר טלוויזיוני שבו הוא נראה צורח על לקוחות (ר' מסגרת) לא מנע ממנו להמשיך לפעול תחת כסות של מומחה השקעות חביב ומעודכן.

עכשיו, עם הגשת כתב האישום נגדו, יורדת ממנו שוב המסכה. בשבוע שעבר בבית המשפט, סינן באיום לעבר לקוח לא מרוצה: "אנחנו עוד ניפגש".

"הקרן בטוחה יותר ממניות"

כתב האישום, המונה 28 עמודים, מתייחס לשתי פרשות עיקריות. הפרשה החדשה יותר, שהתרחשה על פי החשד בשנים 2009–2010, מכונה "בי ברוקר" (BE Broker), כשם החברה שהקימו סמואל ושותפו יוסי שובל. השניים נאשמים בהונאת משקיעים, בזיוף מסמכים ובגניבת כספים. בפרשה השנייה, המכונה "ברוקרטוב", כשם החברה הקודמת של סמואל, הוא נאשם לבדו בהונאת משקיעים בשנים 2007–2008.

על פי האישומים, בשתי הפרשיות נקט סמואל שיטה דומה שעיקרה גיוס כסף ממשקיעים, הודעה על רווחים נאים בגיבוי דו"חות כוזבים ובהמשך גיוסים נוספים, או לחלופין הודעה פתאומית על הפסד הכסף או רובו. בבסיס פעולותיו של סמואל עמדה על פי החשד ההנחה כי ברגע שרכשת אמון באמצעות דיווח על רווחים, נפתח הפתח להשקעות נוספות. קריאה בכתב האישום מעלה את הרושם שמדובר בשכפול של כתב אישום ישן על הונאת משקיעים. זאת כמעט תמיד אותה שיטה: גם הקורבנות מזכירים את פרופיל הקורבנות בתיקים אחרים, ומרביתם מבוגרים לקראת או בעיצומן של שנות הפנסיה.

עידו סמואל, בהארכת מעצר. "כסף זה לא הכל בחיים", כתב בבלוג שלו | צילום: אוראל כהן

ההונאה הגדולה יותר המיוחסת לסמואל התרחשה לפני כשלוש שנים, ובמסגרתה הוא קיבל על פי החשד 5.3 מיליון שקל מלקוחות. באוקטובר 2007 נפגש איתו צבי לוריא, בן 65, במשרדי "ברוקרטוב", שמה של חברה, אתר אינטרנט ומכללה ללימודי שוק הון שהקים סמואל. העובדה שהוא אינו מחזיק ברישיון ייעוץ בשוק ההון לא מנעה ממנו להציג את עצמו בפני תלמידיו ומשקיעים פוטנציאליים כמוביל בתחום. לוריא, שהתרשם מכך, ביקש להיעזר בו כדי להשקיע מאות אלפי שקלים שחסך לקראת הפנסיה.

סמואל המליץ ללוריא להשקיע בקרן "בי גידור" שפתח. "השם גידור הוא הרבה בטחונות. הכסף בטוח והתשואות גבוהות", הבטיח. "הקרן הזו בטוחה יותר ממניות". לוריא האמין, והעביר 250 אלף שקלים. לאחר שקיבל דיווחים על תשואה חיובית העביר 100 אלף שקלים נוספים, ובעקבות עוד דיווחים המשיך לטפטף כספים: 50 אלף, 90 אלף, עוד 200 אלף. ביוני 2008 העביר לוריא במכה חצי מיליון שקל לחשבון בנק של "עידו פיננסים בע"מ".

אלא שעל פי כתב האישום הכסף הזה לא הושקע מעולם, אלא שימש לכיסוי חובות של סמואל. לוריא גילה זאת בספטמבר 2008, כאשר חברו שהשקיע אצל סמואל 1.65 מיליון שקל, התקשר לספר לו שכספו ירד לטימיון. לוריא התקשר אל סמואל שאישר את הדברים: "זה היה במסחר באופציות ושם נמחקים סכומים במכה", אמר. למעלה מ־1.3 מיליון שקלים של לוריא נעלמו.

בשורה דומה קיבלה מסמואל בשנת 2008 גם סיגל עדי־מרקוביץ, אלמנה שהשקיעה בקרן הגידור שהקים 350 אלף שקל, מכספי ביטוח החיים של בעלה. "התמוטטנו והתרסקנו. אין כלום בקרן", אמר לה סמואל.

"הבן אדם הוא תעלומה"

כאשר פעל סמואל באמצעות חברת "בי ברוקר", שעסקה לכאורה בשוק ההון, בנדל"ן ובניכיון שיקים, כבר היו באינטרנט אזכורים המטילים צל כבד על אמינותו. לפי כתב האישום שימשה החברה צינור שבאמצעותו גייסו סמואל ושובל 1.2 מיליון שקל מארבעה משקיעים.

לפי האישום, סמואל ושובל הבטיחו למשקיעים כי יפעלו בסולידיות, יגבילו את עצמם להפסד של עד 20%, ובמקרה של תשואה שלילית יחזירו להם את כספם במלואו. למרות זאת, על פי החשד, הושקע הכסף באופציות מעו"ף מסוכנות, ואבד. לדברי עו"ד שנכח בחקירה נגדית באחת התביעות נגד סמואל, "הבן אדם הוא תעלומה. אי אפשר לשבור אותו. הוא לא מתבלבל. אנשים שמו אצלו מיליונים. זה מדהים. הוא הצליח להפיל אנשים לא טיפשים בכלל".

אחת מאלה היא אילנה ינובסקי, שרצתה להגשים חלום ולהקים מיזם שיעודד נשים להשקיע בשוק ההון. היה לה אפילו כבר שם למיזם: "משקיענית". ינובסקי התרשמה מסמואל, אף שידעה על הכתבה השלילית עליו. על פי כתב האישום, לאחר שקראה בנובמבר 2009 כתבה על פנייתה של "בי ברוקר" לנשים להשקיע בשוק ההון, יצרה ינובסקי קשר ונפגשה עם שובל, שהסכים להצטרף למיזם תמורת השקעה שלה בחברה.

ההצעה נראתה לינובסקי הוגנת והיא ביקשה רק שההשקעה תהיה סולידית. שובל נענה, וכדי לשוות לחברה אמינות הוסיף כי ההשקעות נעשות באמצעות בית ההשקעות מיטב. בדצמבר העבירה ינובסקי 100 אלף שקל להשקעה. באחת הפגישות בין השניים הציג לה שובל את סמואל ואמר: "עידו הוא 'אס' עולמי שבתי ההשקעות פתוחים בפניו. הוא לא עשה שום דבר פלילי ואמנון לוי עשה עליו תוכנית ושחט אותו".

"כל ההחלטות היו שלי"

לאחר השקעתה הציגו שובל וסמואל רווחים לכאורה בפני ינובסקי. בפברואר 2010 אמרו לה כי השקעת המינימום עלתה ל־250 אלף שקל, העבירה ינובסקי 150 אלף שקלים נוספים. במשך כמה חודשים המשיכו השניים להציג בפניה מצגים של רווח, אלא שלפי כתב האישום כספה לא הושקע מעולם, אלא הועבר לצרכים שונים: לכיסיהם, לניהול החברה, לצדדים שלישיים, ולצרכים נוספים. בחודש יוני התקשר סמואל אל ינובסקי ואמר לה בפשטות: "הכסף הלך". כאשר ביקשה הסברים אמר: "כל ההחלטות היו שלי. השוק נפל ב־50% בארצות הברית וזה השפיע עלינו".

אותו תסריט חזר גם במקרה של סוניה בקר בת ה־68, חברתה של אילנה. בקר, המקבלת מביטוח לאומי 2,100 שקל בחודש, חסכה כל חייה לפנסיה. את ההשקעה ב"בי ברוקר" ביצעה כדי ליהנות מריבית חודשית סולידית. היא החלה בהשקעה של 100 אלף שקל, ולאחר דו"חות כוזבים על רווחים העבירה עוד כספים ובסך הכל 400 אלף שקל. במשך חמישה חודשים הועברו אליה 12 אלף שקל כרווחים, אך ב־2 ביוני התקשר אליה סמואל כדי לבשר על אובדן הכסף. סמואל הבטיח להחזיר את הכספים, אך על פי החשד גם במקרה זה שימש הכסף את הצרכים הפרטיים שלו ושל שובל.

אחיה של ינובסקי, ד"ר דוד פלד, נפל גם הוא בפח ובדצמבר 2009 השקיע כספים על סמך דו"חות המציגים רווח. פלד דרש מסמואל ושובל דו"ח יומי על השקעותיו, ובשלב מסוים ביקש להפסיק את ההתקשרות איתם. אלא שהתנצלות שלהם ודו"חות רווח נוספים הביאו אותו להמשיך בהשקעות כספים — 355 אלף שקל בסך הכל, שעל פי החשד הופנו גם הם לצרכים פרטיים במקום להשקעה.

לפי כתב האישום הונה סמואל גם את קרוב משפחתו שחר אלמליח, שביקש ייעוץ לגבי כספים שחסך במהלך שירותו הצבאי. אלמליח השקיע באמצעות סמואל, אך גם הכסף שלו אבד.

כל המקרים האלה הם רק מדגם מכתב האישום. על רקע ההאשמות האלה, נקראים דברים שציטט סמואל בבלוג האישי שלו לפני כחצי שנה: "כסף זה לא הכל בחיים. הוא יקנה לך מיטה - אבל לא שינה; הוא יקנה לך שעון - אבל לא זמן; הוא יקנה לך ספרים - אבל לא ידע; הוא יקנה לך עמדה - אבל לא כבוד; הוא יקנה לך תרופות - אבל לא בריאות; הוא יקנה לך דם - אבל לא חיים; הוא יקנה לך סקס - אבל לא אהבה.

"אז כפי שאתה רואה, כסף הוא לא הכל בחיים. במקרים רבים הוא הגורם לכאב וסבל. אני אומר לך את זה בגלל שאני חבר שלך, ובתור חבר אני לא רוצה לראות אותך כואב וסובל. אז שלח לי את הכסף שלך, ואני אסבול בשבילך. אחרי הכל, בשביל מה יש חברים".

בסיום הפוסט הוסיף סמואל התייחסות משלו עם קריצה וכתב "מקווה שחייכתם...".