הכלכלה הפלסטינית: ליטרת הבשר של השוק הפלסטיני

בראשית השנה פורסמה הוראה של הממשלה האוסרת להכניס מוצרים מהחי מהגדה המערבית למזרח ירושלים ולישראל. מדובר במוצרי חלב ובשר המיוצרים בגדה המערבית ומשווקים בעיקר במזרח ירושלים, ומשם יכולים לעבור לחנויות בכל שטח ישראל. הרקע להוראה הוא החשש בישראל מרמת הפיקוח על המוצרים שעלולים להיות מזוהמים.

פרטים על ההוראה שמעתי בסוף השבוע שעבר מאבי נודלמן, מנכ"ל לשכת המסחר ישראל־פלסטין, וממוחמד אבו־עין, איש עסקים מרמאללה הפעיל באגודת היבואנים הפלסטינים. השניים ארגנו ביקור ראשון מסוגו בשנים האחרונות של אנשי עסקים ישראלים ברמאללה. נלוויתי לקבוצה הקטנה של הישראלים שסיירה ביריד בשם "בזאר פלסטין", וטעמתי שם גם את תוצרת המפעלים האסורה לשיווק בישראל. מדובר בעיקר בגבינות וביוגורטים של מחלבות ג'ניידי ואל־ג'בריני מחברון, ובנקניקים של מפעלי סניורה מבית לחם שהיו חביבים פעם על ירושלמים שלא דאגו לכשרות.

הפוליטיקה של התוצרת

הסיור בשוק מתעתע. הוא משכיח לרגע את הפער העצום הקיים ביחסי הסחר בין ישראל לרשות הפלסטינית: אנחנו מוכרים לפלסטינים סחורות בהיקף של כ־3.5 מיליארד דולר בשנה, אך קונים מהם ב־300 מיליון דולר בלבד. השוק הפלסטיני הוא השני בגודלו ליצוא ישראלי לאחר ארה"ב (אם לא מחשיבים את השוק האירופי כיחידה אחת), וכשנכנסים לחנויות פלסטיניות בגדה, מגלים שכמעט כל מה שנמכר בהן מקורו מישראל. בחנויות ישראליות, לעומת זאת, כמעט אי אפשר למצוא מוצרים פלסטיניים. מה שאנחנו קונים מהפלסטינים זה פירות וירקות (בעיקר בשנת שמיטה), מעט טקסטיל, הרבה שמן זית (שמוצג פעמים רבות תחת מותג ישראלי), רהיטים ומוצרי נוי וכמובן אבני בניין בכמויות גדולות. קשה למצוא מוצר פלסטיני שנהפך למותג בישראל.

השוק בג'נין. יצרני בשר מקומיים לא יכולים להעביר את התוצרת לישראל | צילום: גיל נחושתן

על רקע זה, יצרני הבשר והחלב הפלסטינים התרעמו בראשית השנה בעת שפורסמה ההוראה האוסרת עליהם למכור את התוצרת שלהם במזרח ירושלים. מי שעוד הרגישו לא נוח מהאיסור הם בכירים ישראלים במשרד החוץ ובמשרד הביטחון. מה שהדאיג אותם הוא החשש שלפיו פרסום האיסור יעורר מיד תגובה בינ"ל נגד ישראל: מיום הקמתה נלחמת ישראל נגד חרמות ונידויים של ערבים - והנה אנחנו בעצמנו מחרימים סחורות ערביות ומענישים בכך יצרנים פלסטינים. לפיכך הודיעו בראשית השנה הרשויות בישראל למפעלים הפלסטינים שהן דוחות את יישום האיסור, ונותנות להם ארכה של שישה חדשים להסדיר פיקוח מתאים על המוצרים; למשל, כדי להכניס מפקחים ערבים־ישראלים שיבואו למפעלים הפלסטיניים ויפעילו שם את התקן הישראלי. אבל זה לא הסתדר. היו קשיים ביורוקרטיים. מלבד זאת חסרים בגדה מתקנים מתאימים; אין למשל מכונים המתאימים לפסטור.

כתוצאה מכך, לפני חודש הסתיימה הארכה של ששת החודשים שניתנה לפלסטינים, והממשל הישראלי הודיע ליצרנים שאסור להם להכניס תוצרת למזרח ירושלים. לדברי אבו־עין, בכך נוצר עוול גדול - מוצרי חלב מישראל נמכרים בגדה בהיקף של כמיליון שקל ביום, ואילו למפעלים הפלסטיניים לא נותנים עכשיו לשווק אפילו את המעט שהם מכרו עד כה לערביי ירושלים, רק ב־70 אלף שקל ביום.