בנק הפועלים עשה שימוש במידע שקיבל מלקוח נגד לקוח אחר

בנק הפועלים, המנסה לגבות חוב של 900 אלף שקל שלטענתו חייב לו רו"ח קובי בן גור, עשה שימוש במידע פרטי שהגיע אליו מלקוח אחר של הבנק, לאחר שזה ביקש להעביר כספים לחשבון שמחזיק בן גור בחברת מגדל. תוך שימוש במידע הפרטי הוציא הבנק צו עיקול על חשבונו במגדל. הצדדים מנהלים סביב צו העיקול מאבק משפטי עיקש, שעומד בימים אלו לפתחו של בית המשפט המחוזי.

את הצו הוציא הבנק במקור, במעמד צד אחד, בבימ"ש השלום בתל אביב. בן גור הגיש לבית המשפט בקשה לביטול הצו בטענה כי מדובר במידע שהתקבל באופן המנוגד לחוק ובניגוד לפסיקה מפורשת של בית המשפט העליון, אולם בית המשפט סירב לבקשה והותיר את הצו על כנו. בעקבות זאת, ערער בן גור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב - וזה יצטרך להכריע בקרוב בסוגיה, אשר עשויה להשליך על כל לקוח החייב לבנק כספים.

עיקול בהפתעה

הפרשה החלה ביולי 2009, אז הגיש בנק הפועלים, באמצעות עו"ד דוד סופר, תביעה בסדר דין מקוצר על סך 917 אלף שקל נגד חברת ינוע החזקות ונגד בן גור ועמי מנור, שנתנו לבנק ערבות אישית להבטחת חובות החברה. הערבות ניתנה, בין היתר, להלוואה שנתן הבנק לחברה בסך של כ־1.5 מיליון שקל. בן גור, המיוצג ע"י עו"ד גד מינא, הגיב לתביעה במסגרת בקשת רשות להתגונן. אולם כעבור חצי שנה, בפברואר 2010, הגיש הבנק באופן מפתיע בקשה במעמד צד אחד למתן צו עיקול זמני על כספי בן גור ורעייתו אירית בחשבון הנמצא בבעלותם במגדל שירותי בורסה בע"מ ורשום בנאמנות אצל עו"ד משה ישראל.

מהבקשה עלה כי לבנק התברר שבן גור מנהל את החשבון במגדל, לאחר שניתנה לו הוראה להעביר כספים לחשבון ע"י לקוח אחר. הבנק טען כי אם לא יוטל עיקול זמני על החשבון, קיים חשש ממשי שלפיו יעשה בן גור שימוש בכספים באופן שלא יאפשר לגבות ממנו את החוב, ככל שיינתן נגד בן גור פסק דין בתביעה שהגיש נגדו הבנק.

שופטת השלום בת"א יעל אחימן נענתה לבקשת הבנק והוציאה את צו העיקול הזמני, בלי לייחס משמעות לשאלה כיצד הגיע המידע לידי הבנק. כך נתפסו כ־900 אלף שקל של בן גור ורעייתו המוחזקים בחשבונם במגדל.

"שערורייה חמורה"

בן גור מיהר להגיש בקשה דחופה לביטול צו העיקול וטען כי בקשת הבנק מבוססת על ראיה פסולה. "מדובר בשערורייה", נכתב בבקשתו, "הבנק מנצל לטובתו מידע שקיבל מלקוח אחר כדי לפעול נגד המשיבים". בן גור טען כי חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות פסול מלשמש כראיה. הוא הסתמך על הלכה של העליון (בנק לאומי נגד דני אלחדף), שבה נקבע כי פתיחת האפשרות בפני בנק לנצל את מאגרי המידע המצויים ברשותו בתביעות נגד לקוחותיו עלולה להקנות לו "יתרון בלתי הוגן, והיא מעוררת שאלות קשות בסוגיית הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט".

בתגובה לבקשה לביטול הצו שהגיש בן גור פירט הבנק את זהות הלקוח שביקש להעביר את הכספים לחשבונו של בן גור - חברת א.ד.ן ברק פרויקטים. הבנק ציין כי מאחר שהלקוח האחר הנו חברה - ולא אדם פרטי - חוק הגנת הפרטיות אינו חל עליו. עוד טען הבנק כי אם לא יתאפשר לו לעקל כספים בנסיבות כאלה, שקול הדבר ל"חטא כלפי כל האוכלוסייה במדינת ישראל... לאור החשיבות הכללית והציבורית של מתן אשראי על ידי הבנק ללקוחותיו, תוך שלבנק תעמוד זכות לנקוט אמצעים לצורך גביית החוב".

הבנק חשף עוד כי שבועיים לפני שביקש להטיל את העיקול, שיגר אליו בן גור מכתב ובו הצעה לפשרה שבמסגרתה ישלם לבנק 300 אלף שקל בתמורה לוויתור על הערבות. במכתב כתב בן גור כי בשנתיים האחרונות הידרדר מצבו הכספי עקב השקעותיו בחברות שהפסידו 6 מיליון שקל. הוא הוסיף גם כי כתב האישום נגדו בפרשת רשות המסים גרם להפסקת עבודתו כרואה חשבון.

השופטת אחימן הותירה את העיקול על כנו, וקבעה כי אמנם העליון קבע ששימוש במידע שהגיע לבנק מצד ג' שלא למטרה שלשמה נמסר מהווה שימוש שלא כדין במידע פרטי, אך כאן הנסיבות אחרות - בשונה מפרשת אלחדף, במקרה זה צו העיקול אינו בעל מאפיינים קנייניים, כך שמדובר בזכות דיונית ולא בזכות מהותית. טרם ניתנה החלטה בבקשת הערעור למחוזי. עד לסגירת המדור לא התקבלה תגובת הבנק.