צרפתי, בריטי, גרמני, ספרדי ורוסי מתחרים על התואר הנכסף: הגורו של היורו

צרפת 

השחצן

פרנסואה בדלון

פרנסואה בדלון (François Badelon) הוא מנהל השקעות צבעוני, מוחצן, לפרקים שחצן - הסטריאוטיפ הצרפתי במיטבו. מלבד זאת, הוא גם אחד ממנהלי ההשקעות הטובים באירופה, ששואף להיות הטוב מכולם.

ואכן, לבדלון יש סיכוי טוב לזכות בתואר הנכסף אם רק יעשה קצת פחות טעויות קולוסאליות - כמו, למשל, זו שעלתה למשקיעים של הקרן Sextant PEA שבניהולו בהפסד של 60% מכספם וזאת בתקופה שבין אוקטובר 2007 לסוף 2008.

פרנסואה בדלון

"הוא התאושש מהטעות האיומה ההיא", אומר רפאל קהאנה, הכתב הכלכלי של תחנת הטלוויזיה France24. "בדלון הוא טיפוס מיוחד, וככזה יש לו אויבים רבים, אך גם המון מעריצים. הוא לא מנהל בית השקעות ענק. בית ההשקעות שלו, Amiral Gestion, הוא סוג של בוטיק, שמנהל נכסים בהיקף של 300 מיליון יורו בחמש קרנות בלבד. באופן עקרוני, אם שמים בצד את ההפסד ההוא בשנת 2008, הוא נחשב היום לאחד ממנהלי הכספים המבריקים באירופה, והתשואות שהוא מציג נמצאות מדי שנה בעשור האחרון בעשירייה הפותחת".

כל חסכונותיו בקרן

בדלון, כיום בשנות ה־50 לחייו, החל את הקריירה שלו כסוחר מניות בחברת Meeschaert-Rousselle, שם עבד כעשור. את ההשקעה הראשונה שלו עשה באמצעות הלוואת סטודנטים שלקח. "השקעתי בתחום הארביטראז' עוד לפני שידעתי מה זה בכלל", הוא נזכר בנוסטלגיה, כפי שנכתב בדף הבית של Amiral Gestion, בית ההשקעות שהקים בינואר 2002.

"בדלון לא בוחל באזהרות, ומודיע מראש למשקיעים שלו כי הקרנות שהוא מנהל מתאפיינות בתנודתיות גדולה", מסביר קהאנה. "הוא אומר בצורה גלויה וברורה שהסיכון שהוא נוטל בניהול הקרנות גבוה בטווח הקצר, אבל גם הכרחי כדי להשיג את המטרות ארוכות הטווח. אי אפשר להאשים אותו שלא אכפת לו מהסיכון כי מדובר בכספם של אחרים, שכן הוא עצמו השקיע בקרן שלו את כל חסכונותיו. המהלך הזה מסייע לו להבהיר למשקיעים את המחויבות העמוקה שלו להצלחת ההשקעות שהוא עושה".

אלא שהמחויבות של בדלון למשקיעיו לא עזרה לו בסוף 2007. לאחר שלוש שנים מוצלחות שבהן רכב על מניות אנרגיה ונפט, מחיר הנפט צלל. "זה נכון שהוא היה אחד האנשים הראשונים שעוד ב־2004 זיהו את המחיר הלא ריאלי של הנפט", ממשיך קהאנה, "זה עזר לו להפוך את הקרן שלו לאחת המצליחות בצרפת ובאירופה, אבל אז בא המשבר, מחיר הנפט צנח, ואיתו גם כספי המשקיעים של בדלון הגדול.

"לזכותו ייאמר שהוא למד היטב את הלקח - הוא כבר לא משקיע בסקטור אחד כל כך הרבה כסף. הכלל החדש שלו הוא השקעה של עד 35% מנכסי הקרן בסקטור אחד. זה עדיין לא מעט, אבל זה שיפור. מובן שבמקביל הוא לא עזב את מניות האנרגיה לחלוטין, וכיום הוא מושקע במניה של חברת נפט קנדית קטנה יחסית ששמה Bonterra Energy, שמניבה תשואת דיבידנד של 6% לשנה. הוא גם מושקע במניות ברזילאיות, אבל לא ברור בדיוק במה.

"בנוסף, בדלון גם מושקע גם בחברות אינטרנט כמו גוגל ובחברת משחקים בשם Gameloft, שהסבה לו בשנתיים האחרונות הרבה קורת רוח. הוא גם משקיע נלהב בסקטור הבריאות, וטוען שהחברות בסקטור הזה יציגו צמיחה משמעותית בעשור או שניים הקרובים, שיש להן שקיפות טובה ושמחיריהן נמוכים במידה משמעותית מהפוטנציאל שלהן", אמר קהאנה.

מכתבים צבעוניים

הסוד של בדלון הוא הדור הצעיר. "הוא מנהל מבריק, כריזמטי, עם אמונה גדולה בטיפוח כישרונות. החברה שלו מעסיקה מספר מצומצם ביותר של אנליסטים, אבל כולם נחשבים לכישרונות בולטים מאוד בשוק ההון", ציין קהאנה.

ואכן, הכישרון הזה שעליו קהאנה מדבר כבר הצליח לכפר על ההפסדים שהקרן שלו ספגה מסקטור הנפט. מי שנמלט כל עוד נפשו בו מהקרן התנודתית אמנם הצטער על כך, אבל המשקיעים לטווח ארוך מרוצים מאוד כיום. הקרן של בדלון הצליחה לטפס ברבעון הראשון של 2009 ב־32%, ומאז הקמתה בחודש ינואר 2002 ועד סוף שנת 2009 הצליחה הקרן לרשום - למרות המשבר וההשקעה הכושלת - תשואה של 216%.

לפי קהאנה, המשקיעים אוהבים במיוחד את המכתבים שבדלון כותב להם. באחד מהם, שעסק בתנודתיות בשוק, הוא הזכיר למשקיעיו שאפילו כשצרפת היתה כבושה על ידי הנאצים, במלחמת העולם השנייה, הבורסה הפריזאית עבדה ומדד המניות שלה אפילו עלה. בדלון נוהג לצטט למשקיעים מספרי היסטוריה, פילוסופיה ושירה. "אצל בדלון זה שניים במחיר של אחד", אומר קהאנה. "גם תשואה נהדרת וגם מנהל כספים שמבדר את לקוחותיו".

בריטניה

הקפדן

אנתוני בלוטון

העיתון "טלגרף" האנגלי כינה את אנתוני בולטון "וורן באפט האנגלי" בזכות היכולת המדהימה של הקרן שבניהולו להכות את המדדים מדי שנה בשנה.

מי שהשקיע 1,000 ליש"ט בקרן של בולטון - Fidelity Special Situations fund - שנוסדה לפני 28 שנה, קיבל בסוף שנת 2009 סכום מדהים של 147 אלף ליש"ט. עם ממוצע תשואה של 19.5% לשנה, בולטון הצליח להכות (ובגדול) את התשואה השנתית הממוצעת של מדד הפוטסי הבריטי באותה תקופה, שהסתכמה ב־13.5%.

אנתוני בולטון | צילום: בלומברג

"היכולת המדהימה של בולטון לנתח במדויק את המגמות בשוק ולהצליח להציג תשואה עודפת לאורך תקופה כל כך ארוכה הפכה אותו לאחד ממנהלי הקרנות המובילים בבריטניה", אומרת פאולין סקייפלה, עורכת בכירה ב"פייננשל טיימס".

"במושגים של ראיית שוק, בולטון הוא ללא ספק הדמות הדומיננטית באנגליה. כלומר הוא לפחות היה כזה, שכן כרגע הוא החליט להעביר את עיקר הפוקוס שלו לסין - צעד שכפרויקט MAIN STREET אמור לקום בלב בודפשט על 10.5 אלף מ"ר שטחי מסחר ו־11.5 אלף מ"ר משרדים שמעליהם 3,000 מ"ר של פארק עילי עם בתי קפה ומקומות בילוי, ומעל לפארק מלון בוטיק של 120 חדרים, בצורת ספינת אווירלעצמו השפיע מהותית על השוק. נתקלתי כבר בהרבה משקיעים ואנליסטים ששאלו: אם אנתוני בולטון לוקח את הרגליים הפיננסיות שלו לסין, אולי גם לנו כבר אין מה לחפש בשווקים המקומיים?", סיכמה סקייפלה.

בעקבות המזרח

כשבולטון (60) הודיע בתחילת 2010 שהוא דוחה את הפרישה שלו ועובר להונג קונג, שם ינהל את קרן Fidelity China Special Situations, הוא הסביר למשקיעים באופן ברור: "מרכז הכובד נוטה היום בבירור לחלק הזה של העולם, ואני רוצה לקחת בזה חלק כל עוד אני יכול. ההזדמנויות להשקעה פשוט גדולות מכדי להתעלם מהן".

"לא כולם התרשמו מהמהלך שלו ורצו להשקיע את הכסף שלהם אצלו", אומרת סקייפלה. "יש לא מעט משקיעים, אנליסטים ומנהלי קרנות שהרימו גבה ושאלו ממתי בדיוק הוא התחיל להיות מומחה בשווקים הסיניים. גם העובדה שהוא אינו דובר את השפה המקומית משחקת נגדו. עניין נוסף שקשה להתעלם ממנו הוא שהמומחיות של בולטון היא זיהוי הנהלה מבריקה של חברה וחיזוק שלה. אלא שמומחיות זו פחות תקפה בסין, שם הממשל עדיין מתערב בהנהלת חברות. עם זאת ולמרות כל אלה, אם בולטון יצליח, זה כנראה יקרה באופן מהיר יותר מאשר עם הקרן של פידליטי שניהל עד לאחרונה. אני הייתי משקיעה היום 1,000 ליש"ט בקרן החדשה שלו", הוסיפה.

על פי סקייפלה - וכן לפי עשרות כתבות שנכתבו על בולטון במשך הקריירה היציבה שלו - מדובר באשף לאיתור חברות שמתומחרות בפחות משוויין האמיתי. במשך השנים הצליח בולטון לזהות את החברות הנכונות באופן עקבי ויציב, עם השקעות קטנות יחסית, אבל כאלה שהוכיחו שאם יש מישהו שיודע את המלאכה - זה הוא.

"הוא מוערך גם בקרב עובדיו בשל סגנון הניהול הלא פורמלי שלו, וההתרחקות שלו מאגו", אומרת סקייפלה. "הוא ממשיך בסגנון הניהול הזה גם ב־Fidelity China Special Situations שהצליחה לגייס עד כה סכום מכובד, בעיקר בזמנים כמו היום - כ־460 מיליון ליש"ט. עבורו, כמי שאמר בעבר שכסף מזומן חשוב מצמיחה, זה חשוב.

"חייבים לציין כי סגנון ההשקעה של בולטון מאוד מוקפד. הוא בוחן את החברות לפי קריטריונים מסוימים, שחשובים לו. הרווחיות של החברה, למשל, חשובה יותר מהדיבידנדים שהיא מחלקת. כמו כן, הוא תמיד יבחן את הרכב מחזיקי המניות בחברה, ויכוון לכזו שיש בה בעלי מניות רבים, מצב שמאפשר לו לרכוש מניות בקלות רבה יותר.

"בנוסף, בולטון תמיד דואג לבדוק את ההיסטוריה של היזם - אם הוא מזהה יזם שנכשל פעם אחת בעבר, הוא לא ישקיע בו לעולם. לצד היזם, חשובה לבולטון גם זהות ההנהלה בחברה, וכיצד היא מתוגמלת. נקודה נוספת היא השוואה ביקורתית. בולטון תמיד ינסה למצוא שתי חברות דומות, הפועלות באותו ענף, ולהשוות ביניהן, כך שבסופו של דבר ישקיע רק בזו שטובה יותר בעיניו, אף פעם לא בשתיהן.

"דבר מעניין נוסף שהוא עושה הוא הערכה מחדש, מדי חודש, של כל המניות שבידיו. הוא פשוט יושב פעם בחודש ושואל את עצמו: האם הייתי קונה את אותה מניה שוב במחיר הנוכחי? זה מדד חשוב מאוד עבורו".

להשקיע באמצעות חוזים עתידיים

תוכניותיו של בולטון לקרן הנאמנות החדשה שלו ברורות. לפני שהשיק את הקרן הודיע בולטון רשמית למשקיעים כי לא יתמהמה בהשקעותיו: "הכוונה שלי היא להשקיע את הכסף בשווקים במהירות רבה יחסית, ולעשות זאת באמצעות חוזים עתידיים".

באותה התבטאות העריך בולטון כי רמת חשיפת היתר לשוק צפויה להיות סביב 20%, נמוך יותר מהרמה המקסימלית האפשרית על פי תשקיף הקרן - 30%.

ספרד

האופטימי

פרנסואה גרסיה פארמאס

"הכוכב בשמי ניהול ההשקעות בספרד כיום הוא ללא ספק פרנסיסקו גרסיה פאראמס (Francisco Garcia Paramés)", פוסק מיגל חימנז, עורך דסק הפיננסים של העיתון הכלכלי הספרדי "EXPANSIÓN". "בעשור האחרון שבע הקרנות שבניהולו השיגו את התשואה הטובה ביותר בספרד - 298%. גם בשנים הקשות של המשבר, כשהן רשמו הפסדים, הם היו בהיקף נמוך יותר משל 83% מהקרנות באירופה. הקרנות של פאראמס מתברגות בין עשר הקרנות הטובות באירופה (מבחינת תשואה) בעשור האחרון, והוא אחראי לכך אישית, בעיקר בזכות אידיאולוגיית ההשקעה שהנחיל בחברה".

פרנסיסקו גרסיה פאראמס | צילום: בלומברג

זאת בדיוק הסיבה שבדומה לעוד כמה פיננסיירים ברחבי אירופה, גם פאראמס קיבל את הכינוי "וורן באפט הספרדי". כמו גורו ההשקעות הנערץ מארצות הברית, פאראמס (47) מאמין בהשקעה ארוכת טווח בחברות המתומחרות נמוך משוויין. "פאראמס מחפש חברות באיכות גבוהה מאוד, עם הנהלה סולידית, שנמכרות בהנחה גדולה ביחס לערכן. הוא מנצל את אי־היעילות של השוק בעזרת הגישה ארוכת הטווח שלו. בעזרת הפילוסופיה הזאת הצליח להתחמק גם ממשבר בועת ההייטק ב־2000 וגם ממשבר הסאב פריים ב־2007. 3 מיליארד היורו שהוא מנהל כיום מושקעים היטב", אומר חימנז.

אדם יוצא דופן

ומה לגבי השקעה בספרד, שכלכלתה נמצאת במשבר עמוק? "פאראמס מגלה חשש רב מהשוק המקומי, ובתחילת השנה החליט לצאת מכל המניות שבהן היה מושקע כאן", מציין חימנז. "אבל הוא גם יודע שהשוק הספרדי, כמו השוק האירופי כולו, מציע כיום הזדמנויות חד־פעמיות לקנות ולהשקיע בדיוק במה שהוא אוהב — חברות שערכן הנוכחי נמוך כרגע מערכן האמיתי".

ואכן, פאראמס אינו מתרגש מהתנודתיות בשוקי אירופה. בראיון שהעניק לאחרונה ל־Citywire הוא אמר: "השוק אולי לא יעיל בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך הוא נוטה ליעילות. זאת הנחת היסוד שעליה אנו מבססים את אסטרטגיית ההשקעות שלנו". את המדיניות הזאת מיישם פאראמס בכל רבעון, כשהצוות שלו בוחן מחדש את האחזקות בחברות. מי שעומדת בקריטריונים של צמיחה והערכת שוק טובה נשארת, ואלו שכבר לא מתאימות נחתכות. "השנה הם הגדילו בתיק הפאן־אירופי את האחזקות שלהם בחברת מידע הולנדית מצליחה ששמה Wolters Kluwer, ונפטרו מהאחזקות שלהם בחברת Leoni, שהיא ספקית בתעשיית הרכב הגרמנית", אומר חימנז.

עוד ניתן למצוא כיום בפורטפוליו המניות של פאראמס את מניות חברת הרכב הגרמנית ב.מ.וו; מניות חברת Oce ההולנדית העוסקת בפתרונות הדפסה מתקדמים; החברה הצרפתית Sperian שמתמחה בציוד הגנה; וחברת Thales שמייצרת מערכות אלקטרוניות למגזרי האבטחה והתעופה.

לפאראמס אוהבים גם להדביק הילה של אדם יוצא דופן. הוא שרד תאונת מטוס מנהלים שבה נהרגו שני קולגות שלו, הוא אוטודידקט בניהול השקעות, ונחשב לאחד האנשים שמחזיקים בידע עצום על השווקים והאופן שבו הם פועלים. אנחנו כאן צופים לו עתיד ורוד.

גרמניה

השמרן

קלאוס קלדמורגן

קלאוס קלדמורגן, המנהל בפועל של DWS, חברת ההשקעות הגדולה בגרמניה, הוא אדם יציב. הקריירה שלו יציבה, ההתבטאויות שלו מבוקרות וסגנון ההשקעה שלו שמרני. את הקריירה רבת המוניטין שלו הוא התחיל ב־DWS לפני 30 שנה כסוחר איגרות חוב, ומאז הוא שם. "קלדמורגן הוא מנהל משפיע בעיקר משום ש־DWS מנהלת כרגע נכסים של 270 מיליארד יורו", אומר אלכסנדר גלוקן, העורך הראשי של מדור הפיננסים בעיתון "זידויטשה צייטונג".

"זאת אחת מחמש הקרנות הגדולות באירופה, לכן אפשר להבין למה כל שיעול של קלדמורגן גורם לפעמים להתרגשות בשווקים, אלא שקלדמורגן הוא אדם שממעט להשתעל. מה שמיוחד אצלו הוא ששום לכלוך לא הצליח לדבוק בו. זאת גם הסיבה שאפילו יריביו מביעים הערכה רבה לדעותיו ופועלו", מספר גלוקן.

קלאוס קלדמורגן | צילום: בלומברג

"סגנון ההשקעה שלו מבוסס על התחושות שפיתח עם השנים לגבי התזוזות בשוק", ממשיך גלוקן. אף שהוא עומד כיום בראש DWS, קלדמורגן עדיין מנהל בפועל שתי קרנות ותיקות של החברה. בגלל כמות הכסף הגדולה שמושקעת בשתי הקרנות הללו, קלדמורגן מנהל אותן כמו קברניט של מכלית ענק. הוא לא יכול לקנות או למכור במהירות - מה שהיה הופך אותו למישהו שמזיז שווקים. למרות זאת, הוא הצליח לגוון את ההשקעות שלו. "הוא לא רואה את עצמו כבעל סירת מירוץ, אלא כקפטן של ספינת ענק", אומר גלוקן, "ואתה לא יכול לנווט היטב ספינה כזו אם אתה לא מצליח לדעת היכן הזרמים של השוק ולאן הם הולכים".

קלדמורגן לא נח. מלבד חופשה קצרה שנטל השנה כדי לטפל באשתו החולה, בחודשים האחרונים הוא מנווט את DWS להשקעה במניות שקשורות לצמיחה. "הוא משקיע הרבה כסף במניות של חברות מחזוריות, אבל גם מגדר את הסיכונים שלו עם מניות ממגזרי הרפואה והתקשורת. הוא מתרחק מאג"ח, בעיקר כי המניות היום זולות באופן משמעותי ביחס לאג"ח ממשלתיות", אומר גלוקן.

בראיון שהעניק לאחרונה אמר קלדמורגן שמניות הפיננסים האירופיות מהוות כעת הזדמנות השקעה. עוד חברות שנהנות, לדבריו, ממצב גוש היורו הן חברות תשתיות וטכנולוגיה סביבתית, שירוויחו הרבה מהסיוע הממשלתי האירופי.

הצעד הכי דרסטי שעשה קלדמורגן בזמן האחרון היה למכור את כל מניות BP ביום שבו פורסם שאסדה של החברה התפוצצה במפרץ מקסיקו.

רוסיה

האינטראקטיבי

יורי מילנר

"אם יש מגזר ברוסיה שהוא היום הכי מעניין מבחינת השפעה, ומקבל את האזכורים הרבים ביותר בתקשורת, זה מגזר ההייטק", אומר מיכאל גורביץ' מחברת המדיה הרוסית RBC. "ואם זה המגזר המעניין ביותר, הרי האיש שמוביל אותו בעזרת קרן ההשקעות שלו הוא ללא ספק יורי מילנר".

מילנר הוא איש רב פעלים. אחרי שב־1999 קרא מחקר של אנליסטית האינטרנט מרי מיקר ממורגן סטנלי, הוא החליט שמישהו צריך להיכנס לשוק האינטרנט הרוסי ולעשות בו סדר. מילנר ידע שמה שהצליח במערב יצליח בסופו של דבר גם ברוסיה, אף שרק 30% ממשקי הבית במדינה מחוברים לאינטרנט, ושוק הפרסום המקוון מגלגל רק 600 מיליון דולר בשנה.

יורי מילנר | צילום: בלומברג

במונחים מערביים השוק הרוסי עדיין בתולי - ואכן, מי שהשקיע בקרן של מילנר עם הקמתה ב־1999 הכפיל פי עשרה את כספו בסוף 2009. השותפים המרכזיים בקרן הם כרגע מילנר וגרגורי פינגר, יחד עם המיליארדר הרוסי אלישר אוסמנוב.

מילנר מחזיק למעשה בתשתית האינטרנט הרוסית. הוא מחזיק במקבילה הרוסית לג'ימייל, Mail.ru, בשני אתרי הרשת החברתית הגדולים ברוסיה, במנוע החיפוש הגדול ברוסיה ובעוד כ־20 חברות טכנולוגיה ואינטרנט ברוסיה ובמזרח אירופה. אבל אולי ההשקעות האחרונות שלו מלמדות על הכוונות הבומבסטיות של הפיזיקאי לשעבר שנהפך למשקיע: בשנה שעברה הוא רכש 3% מפייסבוק תמורת 300 מיליון דולר, ואז הוסיף ורכש מ־AOL את ICQ הכושלת תמורת 188 מיליון דולר. הוא גם רכש נתח לא ידוע בגודלו בחברת פיתוח המשחקים המקוונים זינגה, ואינו פוסל השקעה בטוויטר ובעוד עשרות חברות אינטרנט.

"למילנר יש כוונות ברורות מאוד", ממשיך גורביץ'. "יש לו יותר ממיליארד דולר ואיתם הוא מתכוון להיהפך לשחקן מרכזי בשוק האינטרנט העולמי.

הוא קונה חברות אינטרנט מקומיות במחיר נמוך, ואיש אינו יודע לאן יגיע ערכן העתידי. מובן שביחס לקרנות שמשקיעות בנפט ובגז הקרן שלו עדיין קטנה יחסית, אבל מגזר ההייטק יכול בהחלט להיהפך למגזר חזק מאוד כאן - ומילנר יהיה ללא ספק השחקן הראשי בו. הוא גם יודע איך לגבות מהמשתמשים שלו כסף במודלים מתוחכמים, כמו למנוע מהם לקבל דואר זבל תמורת תשלום".