אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הקולוניאליזם החדש צילום: רויטרס

הקולוניאליזם החדש

הספורט משמש סוכן מרכזי של התרבות המערבית והערכים הקפיטליסטיים. זה לא מקרי שהספורט משתמש במונחים מעולם הבורסה: עלייה וירידה, רווח והפסד, קנייה ומכירה

08.08.2010, 16:58 | ד"ר אילן תמיר

טורנירי ספורט גדולים, כדוגמת אליפות העולם בכדורגל שזה עתה הסתיימה, מדגישים את הפיכתם של המשחק וגיבוריו למצרך בינלאומי חוצה גבולות ראשון במעלה. עשרות מיליארדי צופים ברחבי העולם חזו במקביל בנבחרות כדורגל אירופיות, המורכבות בחלקן משילוב של מהגרים וילידי המדינות שאותן הן מייצגות, משחקות נגד נבחרות אסייתיות על אדמת אפריקה במונדיאל האחרון. גמר ליגת האלופות האירופית - כמה שבועות קודם לכן - הפגיש שתי קבוצות שבהרכביהן שחקנים מתשע מדינות שונות (אף לא איטלקי אחד שיחק בהרכב הקבוצה האיטלקית שזכתה לבסוף בגביע), ושמודרכות על ידי שני מאמנים שאינם בני מדינות המוצא של השתיים.

כך מהווים אירועי הספורט הגדולים, דרך קבע, נקודת מפגש המייצרת מרחב משותף לאוכלוסיות בכל קצות הגלובוס.

במובן הזה אי אפשר להתעלם מתפקידו המרכזי של הספורט בכיווץ העולם, במיזוג תרבויות וביצירת שפה משותפת בינלאומית. לא בכדי משמש הספורט עבור רבים כלי מרכזי לשבירת הקרח בעת מפגש עם זרים. די להעיף מבט חטוף על היציעים במשחקיהן הביתיים של קבוצות הכדורגל מנצ'סטר יונייטד או ברצלונה כדי להבחין במגוון האתני ולהבין כי מדובר באחד המוסדות העיקריים בשירותה של הגלובליזציה. הגידול השיטתי במספרן של המדינות והקבוצות המשתתפות באירועי ספורט יכול להעיד אף הוא על המגמה. יתרה מכך, יש אפילו הטוענים כי מדינות מסוימות, כדוגמת סורינאם, טרינידד וחוף השנהב, חייבות לספורט בכלל את ההיכרות של חלקים גדולים בעולם עמן, בדיוק כשם ששמן של ערים שונות ברחבי העולם לא היו בני זיהוי אלמלא הספורט. די להזכיר את אנסחדה ההולנדית, לימוז' הצרפתית, בילפלד הגרמנית או סופוט הפולנית כדוגמאות לתופעה.

ועם זאת, בחינה עמוקה יותר של ארגון תחרויות הספורט, מבנה הליגות וכל המעטפת התקשורתית סביבן מצביעה על זרימה חד־כיוונית, מהמערב והלאה, של תרבות וערכים קפיטליסטיים דרך עולם הספורט, בחסותה של הגלובליזציה. כלומר, יותר מאשר חיבור בין תרבויות או גישור על פני מרחבים גיאוגרפיים, מבטאת הגלובליזציה בכלל, ובעיקר הספורט שמשמש כסוכן מרכזי שלה, האחדה תרבותית של חברות מגוונות לנקודת המרכז המערבית־קפיטליסטית.

שחקני ארסנל חוגגים. הספורט משמש כסוכן קפיטליסטי, צילום: אי פי אי שחקני ארסנל חוגגים. הספורט משמש כסוכן קפיטליסטי | צילום: אי פי אי שחקני ארסנל חוגגים. הספורט משמש כסוכן קפיטליסטי, צילום: אי פי אי

ממש כמו מפעלים

ברמה התפיסתית, ההיסטוריה מצביעה על הפיכתם של אירועי ספורט ממשחקים ספונטניים למערכות סדורות של חוקים אשר נושאות על כתפיהן את האידיאולוגיה הקפטיליסטית ומפיצות אותה אל ההמון שגודש את יציעי האצטדיונים. באופן משוכלל חינך הספורט את ההמונים לאימוץ עקרונותיו, שפתו וערכיו של העולם התחרותי. כך, למשל, מיסודו של הספורט והכפפתו למערכות חוקים נוקשה תחמו את המשחקים בזמן, הגדירו, ממש בדומה למפעלי הייצור, חלוקת עבודה ברורה, על המגרש ומחוצה לו, וקבעו כללים ברורים לרווח והפסד. בסופו של יום חייב להיות מנצח אחד. לא יכולים להיות כמה טובים, מוכרח להיות אחד הכי טוב, ובהתאם, מתגבר יצר התחרותיות ועמו התשוקה הנלווית אליו לרכישה וצבירת הון. המשחק איננו עוד הנאה לשם ההנאה, אלא תחרות שמהווה תעתיק מרוכז של החשיבה הקפיטליסטית המשוגרת למסות הקהלים במסגרת, לכאורה, בידורית.

חשוב להדגיש כי הספורט, כמובן, אינו היחיד שעושה כן, אלא שתפקידו משמעותי ביותר על רקע הפופולריות העצומה של המשחק והבסיס הקבוע של התנהלותו הרצופה. ישנם חוקרים (פרופ' דני גוטווין, למשל) שאף משווים את מבנה המשחקים וארגונם בשיטת הליגות לעולם המסחרי בבורסה, שבו מתנהל מסחר במסגרת זמן תחומה ומלאכותית, אף שהמפעל עובד עוד הרבה מעבר לשעות המסחר. כך, הספורט מתנהל באותן התבניות (מחזורי ליגה כהקבלה למחזורי המסחר בבורסה) וממש מייצר שיח הלקוח מתוך העולם המסחרי: עלייה וירידה, רווח והפסד, קנייה ומכירה וכו'.

שלטון מערבי

ברמה הממשית ניתן להבחין בנקל בזרימה המגמתית של עולם הספורט מערבה. מכל זווית שמביטים, ניתן לזהות בבירור את התנועה הספורטיבית במסלול חד־כיווני. קבלת ההחלטות של ארגוני הספורט, ובראשם הכדורגל, נעשית באוריינטציה מערבית ברורה. פיפ"א, שבתחילת דרכה הורכבה ממדינות אירופיות בלבד, שמרה באדיקות על ההגמוניה היבשתית. יותר מ־40% מן המקומות במונדיאל עדיין שמורים לנבחרות אירופיות, כששאר ההקצאות מחולקות לארבע היבשות הנוספות. על אותו המשקל, שלוש מכל ארבע אולימפיאדות שנערכו בעת החדשה התקיימו באירופה או באמריקה הצפונית. זרימת כוח האדם בעולם הספורטיבי ממחישה אף היא את הרעיון כשהיא מתבצעת דרך קבע מהפריפריה למרכז המערבי, שבו מצויים הידע והאמצעים.

ספורטאים אשר מעוניינים לשפר את תנאי האימון, השכר או ההכרה נוהרים מערבה ומקבלים על עצמם את ההיררכיה הספורטיבית. שחיינים, כדורסלנים ואתלטים מכל העולם מרחיקים למכללות האמריקאיות במטרה לרכוש את הידע הנדרש להפיכתם למקצוענים, כשם שכדורגלנים צעירים מגיעים ממקומות רחוקים לאקדמיות הכדורגל האירופיות. העובדה כי ארבע מתוך שש נבחרות הכדורגל האפריקאיות במונדיאל האחרון שכרו את שירותיהם של מאמנים אירופים (בניגוד לנבחרות האירופיות שאומנו כולן על ידי מאמנים מהיבשת) מהווה עדות לשלטון המערבי בעולם הספורט, במעטה של הרמוניה כלל־עולמית. אפילו מוצרי הצריכה הספורטיביים, חרף העובדה שמיוצרים ברובם במזרח, מסופקים לכל העולם, ואפילו לנבחרות אסייתיות, על ידי מספר מצומצם של חברות מערביות, כך אפשר להבין גם טוב יותר את באמת מי משרתת התפיסה בדבר ההרמוניה הגלובלית של הספורט.

חגיגות בספרד בעקבות הזכייה במונדיאל. מעבירים ערכים בצורה מתוחכמת, צילום: רויטרס חגיגות בספרד בעקבות הזכייה במונדיאל. מעבירים ערכים בצורה מתוחכמת | צילום: רויטרס חגיגות בספרד בעקבות הזכייה במונדיאל. מעבירים ערכים בצורה מתוחכמת, צילום: רויטרס

מחפשים זהות

ואף על פי כן, קיימת הסכמה רחבה בקרב חוקרים כי דווקא בעידן של גלובליזציה, שבו לכאורה מתכווצת אוכלוסיית העולם לכדי שפה משותפת, מחפשים אנשים וקהילות את זהותם המקורית שהיתה במשך שנים הבסיס לקיומם, מעין שורש שנעקר מתוך אישיותם ומפר את יציבותם.

במסגרת החיפוש אחר עוגני הזהות ניתן לזהות תחייה של סמלים לאומיים ומנהגים אתניים כאשר הספורט, כמוסד, משמש בפני עצמו מכשיר מרכזי להשבת הזהות והגאווה הלאומיים. על אותו המשקל, בדומה לתחייתה של הלאומיות בעידן הגלובליזציה, יצר תהליך המסחור המסחרר שעבר הספורט צורך להשיב את המשחק להמון. השתלטות כוחות השוק על המשחק הרחיקו אותו מההמונים (ממחירי כרטיסים שאינם בני השגה לאוכלוסיות רבות, דרך צפייה טלוויזיונית בתשלום ועד אובדן זהות של קבוצות שמצויות בבעלות זרה, או שמאוישות על ידי שחקנים זרים ועוד), ועתה נשמעים כוחות נגד, שמבקשים להשיב את הזהות הקהילתית שאבדה.

כך, למשל, קבוצות אוהדים מבקשות להעביר מועדוני ספורט בבעלותן, קבוצות אחרות משוועות לחזרתם של שחקני בית למועדון, וקבוצות לחץ רבות מופעלות במטרה להפחית את מחירי הכרטיסים או את זליגת תוכני הספורט לערוצים בתשלום. האם אותן קבוצות יוכלו לעמוד מול גלי הענק הגלובליים שמתנפצים מולן? הצצה חטופה לעולם התקשורתי, המסחרי והפוליטי מלמדת שהסיכוי לכך קלוש.

ד"ר אילן תמיר מומחה לתקשורת ספורט ומרצה במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון ובאוניברסיטת בר־אילן

תגיות