דו"ח טכנולוגי: כיצד לזכות בהשפעה בטוויטר

 

מה מוביל להשפעה בטוויטר?

מיהם האנשים המשפיעים בטוויטר? צוות מחקר של HP עבר על 22 מיליארד טוויטים – תשמור האלה ותציל – וניסה להוציא מהמידע הזה מסקנות סטטיסטיות. התוצאות היו מעניינות.

מסתבר שמה שהופך אדם לכותב משפיע בטוויטר הוא לא מספר האנשים שעוקבים אחריו – אם כי זה ודאי עוזר – אלא מספר הפעמים שטקסט שלו מגיע לאנשים אחרים (ב-Retweet). במילים אחרות, מה שחשוב הוא לא מספר המסרים שאתה כותב – החוקרים אומרים שזה מעיד על אנרגיה, לא השפעה – אלא מספר האנשים שנחשפו להם.

לשם כך, הנתון החשוב ביותר (מעבר לכך שרצוי שיהיה לך מה לכתוב וכשרון כתיבה, שני נתונים שלא ניתן לכמת בינתיים) הוא שיהיו לך עוקבים פעילים, שגם יקדמו את מה שאתה כותב הלאה. רוב גדול של משתמשי טוויטר, מצא המחקר, הם פסיביים ומסתפקים בקריאה. הפסיביות הזו היא מחסום, שמונע מהכותב להתקדם ועליו להתגבר עליה – באמצעות יצירת תוכן בעל עניין עד כדי כך שינער את הקוראים מהפסיביות שלהם. פרטים נוספים, כמו גם רשימה של טוויטריסטים בעלי השפעה, אפשר למצוא כאן.

הפרוטוקלים של זקני Digg

Digg, כידוע, הוא אתר שהצליח לבצע סובלימציה ראויה להערצה של דחפי השתלטנות של הזכר האנושי והפנה אותם, במקום למאבק על טריטוריה ועל נקבת השבט, למריבות על מי קידם איזו ידיעה והאם היה טעם לקדם אותה. מטרתו הרשמית, עם זאת, היא קידום ידיעות שיש בהן טעם, על פי הקוד האתי המפוקפק של חוכמת האספסוף. שם מעדיפים לומר "חוכמת ההמונים". ההנחה היא שאם מספיק אנשים חשבו שיש בזה עניין, זה כנראה חשוב. על פי קנה המידה הזה, אין דבר חשוב מבר רפאלי, אבל זה כנראה לא הזמן.

עכשיו מסתבר שזה לא כל כך עובד. משתמשי Digg מ-ז-ו-ע-ז-ע-י-ם מכך שעל פי דיווחים אמינים, קבוצה של קושרים ימנים הצליחה לדפוק את המערכת במשך שנים. האתר "אלטרנט" שלח מישהו כדי לחדור לקבוצה הימנית Digg Patriots ולגלות מה בעצם עושים שם. זה בפני עצמו לא חדש: כפי שניאו נאצים ושאר קבוצות ימין יודעות על בשרן, מדובר בספורט ארוך שנים של עורכי עיתונים בעולם. אין חדשות? בוא נשלח כתב מתחזה לאיזה פורום נאצי ונראה אם יצליח להוציא מהם איזו הצהרה אנטישמית או הכחשת שואה. על פי ההערכות, שליש מהמשתתפים בקבוצות האלה הוא ניאו נאצים אותנטיים – מבחינים בהם לפי האיי קיו הנמוך והנטיה לדבר על בירות ואופנועים, לאכזבת האחרים. השאר נחלקים לסוכני חרש ועיתונאים שעושים אותו דבר בעצם.

העניין הוא שבאלטר הצליחו גם להביא הוכחות. מה שעשו ה"פטריוטים" היה פשוט: כאשר היתה עולה ידיעה עם מה שהיה נראה להם – נזכיר שמדובר באנשים שמבחינתם גם ג'ינגי'ס חאן היה שמאלני – הטיה שמאלנית, הם היו מסתערים עליה בהמוניהם מיד ומסמנים אותה לשלילה. כתוצאה מהפעולה הזריזה, היא היתה צוללת כמטוס רוסי בתערוכה אווירית, ומתרסקת.

בקיצור, הפטריוטים הוכיחו שאת השיטה של Digg אפשר גם אפשר לנצח, ובמספר קטן יחסית של אנשים – הכתב של אלטרנט זיהה כ-70. יתר על כן, מאחר והגלישה ב-Digg היא אנונימית, כאשר המפעילים היו מבחינים בפעילות המנוגדת לנהלים הזו והיו מרחיקים את הגולש, הוא פשוט היה יוצר לעצמו משתמש חדש.

מן הראוי לציין שגם קבוצות שמאל לא טמנו את ידיהן בצלחת בעבר. ככה זה: במקום שיש אנונימיות, אין אחריות ואין אמינות.

סוף לסאגה העלובה של מנהל הרשת

 

טרי צ'יילדס התפרסם לפני כשנתיים, כשלקח את כל שירותי העיריה של סאן פרנסיסקו כבני ערובה, ושיתק את העיריה.

זה לא היה מסובך מדי: צ'יילדס לא היה האקר מתוחכם, הוא היה מנהל הרשת (System Admin) של העיריה, עם עבר מפוקפק – שוד מזוין – שאיכשהו לא התגלה. הוא שתל מודמים בארונות מחשבים ברחבי העיר, ובקצת מאמץ הפך את הרשת הרשמית שלה לרשת הפרטית שלו – ונעל החוצה את כל שאר המשתמשים.

התוצאה היתה כאוס שנמשך זמן ארוך יחסית ושהיה מי שייחס אותו לפעולת טרור. המשטרה עצרה את צ'יילדס כעבור זמן מה, אבל הוא סירב לתת את הסיסמאות שיאפשרו למחשבי העיר לחזור לפעולה סדירה. בסופו של דבר, אחרי פגישה אישית עם ראש העיר הכריזמטי גייבין ניוסום, הוא מסר לו חלק מהם, והעיריה התחילה להתאושש. כל הבלגאן עלה למשלמי המיסים משהו כמו מיליון דולרים.

לציילדס – שמשום מה הפך לגיבור בחלקים מסוימים של הרשת – טען בעקשנות במהלך משפטו שהוא סירב להעביר את הסיסמאות משום שהגיע למסקנה שהבוס הישיר שלו הוא אידיוט. בית המשפט לא קיבל את הטענה, מוצדקת ככל שהיא עשויה להיות, ושלח אתמול את צ'יילדס לארבע שנות מאסר, מה שנשמע כמו הגזמה לא קלה.

בסוף, כנראה, זה יהיה ספר.

הציבור, עינו פקוחה

אחת התוצאות המשמחות ביותר של הרשת היא פיקוח הדוק הרבה יותר אחרי נבחרי הציבור. פעם, היה מספר גדול של נבחרי ציבור, מספר עצום של הודעות שהם הוציאו ונאומים שהם השמיעו, ומספר קטן של עיתונאים שניסו, במה שנראה כדומה לאוגר על גלגל, לעמוד בעומס. התוצאה היתה שפוליטיקאים יכלו לדבר שטויות ואף אחד לא ישים לב.

זה עדיין קורה, אבל הרבה פחות. יש עכשיו הרבה בלוגרים עם זמן פנוי על הידיים, וגם מציאת המידע קלה הרבה, הרבה יותר מבעבר. הילארי קלינטון היא הדוגמא הקלאסית לפוליטיקאי שלא חשב יותר מדי: ההערה שלה על כך שנחתה בבוסניה תחת אש צלפים חוסלה תוך ימים על ידי בלוגרים עירניים, ולקחה איתה גם את סיכויי הנצחון שלה בפריימריז.

דיונים במליאה, במיוחד דיוני חקיקה, הם אחד הדברים המשמימים ביותר שקיימים. למרבה הצער, צריך לעבור עליהם. למרבה השמחה, לפחות בארה"ב יש מי שעושה את זה. האתר Washington Watch טרח לעבור על רישומי הסנאט ולגלות שהוא הקצה לאחרונה 26 מיליארדי דולרים – סכום מכובד אפילו במונחי וושינגטון – לכמה פרויקטים שקרובים לליבה של המפלגה הדמוקרטית השלטת, אבל לא טרח אפילו לתת שם לחוק.

חוק התקצוב הזה נקרא פשוט "חוק _____ של _____", ובמקרים אחרים "חוק XXXXX של XXXXX". זה שמו הרשמי, וזה לא הפריע ל-61 סנאטורים לאשר אותו בלי לחשוב על זה יותר מדי.

עכשיו יהיו הרבה מאד פרצופים סמוקים מבושה, ואולי – אני מחזיק באמונה המיושנת שהמין האנושי מסוגל להשתפר – הקטע הזה לא יחזור על עצמו יותר.

קצרצרים

נצחון לתומכי הרשת החופשית באוסטרליה: הקואליציה האוסטרלית, שצפתה תבוסה בהצבעה, לא העלתה את נושא מסנן הרשת שלה בפני הסנאט, וכעת הולכת אוסטרליה לבחירות ולא יהיו עוד הצבעות. ספק אם התועבה הזו תשוב ותעלה בסנאט הבא.

רוחו של יוליוס קיסר, אומר מרקוס אנטוניוס של שייקספיר, "תשחרר את כלבי המלחמה", ביטוי שהפך במשך השנים לציון אימתה של המלחמה. בקומנדו הימי של ארה"ב לקחו את הרעיון של "כלבי מלחמה" צעד אחד קדימה והפכו אותו ממטאפורה למציאות: הם נערכים לצאת לקרבות בלוויית כלבי-מלחמה משוריינים, המצוידים בציוד ראיית לילה, שמסוגלים גם להשתתף בצניחות במידת הצורך. אתנה תשמור ותציל.

ולנבואת החורבן של יום שני: המדען הידוע סטיבן הוקינג התריע לפני מספר חודשים שאם נמשיך לנסות למשוך את תשומת לבם של חיזרים, נגמור כמו האצטקים. אפשר היה להתרשם מדבריו כאילו היה משהו לא בסדר בהכחדת האצטקים. עכשיו הוא מתריע שהמין האנושי נמצא לפני מאתיים שנים של סכנות קיומיות, שאם בסופן לא יצליח להעביר חלקים ממנו לפלנטות אחרות, אז הלך עליו. בהתחשב בעובדה שאף אחד לא מצליח לנחש מה יקרה פה עוד שנתיים, ובהתחשב בקצב הפיתוח של הטכנולוגיה, צריך הרבה מאד יומרה כדי לנסות לנחש מה יקרה במאתיים השנים הקרובות. להוקינג יש.

במשך שנים, נהוג היה לחשוב ששחקניות מחשב הן זן נכחד. מסתבר שזה לא בדיוק המצב: יש פלח אוכלוסיה של שחקניות שלא מושך תשומת לב, זה של בנות 55 ומעלה, ומסתבר שהן משחקות בממוצע 214 דקות בחודש במשחקים מקוונים, הרבה יותר ממשך הזמן הממוצע (92 דקות) שמקדישים לתחום שחקנים זכרים בפלח הגיל הנפוץ הרבה יותר, זה של 15 עד 24.

נוסטלגיק: היום לפני 156 שנים פרסם הנרי דיוויד תורו את ספרו המונומנטלי "וואלדן" (Walden), שבו תיאר את חייו בכפר קטן ומתויר, לא הרחק מבוסטון. עבדכם הנאמן נשבר אחרי פחות מעשרים עמודים, אבל "וואלדן" הפך לתנ"ך של הלודיטים ושונאי הטכנולוגיה למיניהם; הטרוריסט הירוק טד קז'ינסקי, המוכר יותר לעולם בשם-המלחמה שלו Unabomber, היה קורא נלהב. יצוין, עם זאת, שתורו על כל הסתייגויותיו מהעולם המודרני (הוא היה רחוק מלהתרשם מהרכבת והטלגרף, שיצרו אותו), היה גם מהנדס, שבין השאר שכלל שיטות לייצור עפרונות וגם יישם אותן. גם לודיסטים צריכים לחיות ממשהו, אחרי הכל.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"