העליון: ידועה בציבור לא תחלוק את קצבת השארים של הבעל עם אשתו החוקית

ידועה בציבור תקבל את כל קצבת השארים של בן זוגה שנפטר, ואילו אשתו החוקית תישאר בידיים ריקות. כך קבע היום (ב') בית המשפט העליון. הרכב השופטים הפך החלטה של שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, ברכה בר זיו, שקבעה בינואר 2007 כי הגמלה תחולק בחלקים שווים בין הידועה בציבור לבין אשתו במועד הפטירה.

מצידו אחד של הסכסוך עמדה רחל יזרעאלי, הידועה בציבור מאז 1988 של מרדכי קרצמן ז"ל, ומצידו השני עמליה אריאל, שהיתה אשתו החוקית של קרצמן במותו.

קרצמן המנוח נישא לעמליה בשנת 1950. בשלהי שנות השמונים עלו הנישואים על שרטון, אולם בני הזוג לא התגרשו. הבעל הכיר את רחל והחל להתגורר איתה החל משנת 1991. קרצמן היה חבר בקרן הפנסיוני של של חברי אגד, פרש ב-1976, ונפטר באפריל 2003.

לאחר פטירתו עתרה קרן הפנסיה לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לקבוע שעל פי תקנון הקרן רחל (הידועה בציבור) אינה זכאית לקצבה, ורק אשתו החוקית זכאית לקצבת שארים. העניין הגיע לביהמ"ש העליון לאחר שהשופטת במחוזי החליטה לחלק את הכסף בשווה בין השתיים.

עמליה טענה בבית המשפט, כי התנהלותם של בעלה ושל רחל אינה מאפיינת זוג המקיים חיי משפחה. הדוגמא שהביאה היתה כי כשנשאלה רחל בבית המשפט פרטים שטבעי שידועה בציבור תדע אותם, כגון רמת ההשתכרות של המנוח, לא ידעה רחל כיצד להשיב.

רחל טענה מנגד, כי בין השנים 1988-1991 התהוותה בין השניים מערכת זוגית, בשנת 1991 עבר קרצמן להתגורר בדירתה, שם התגוררו יחדיו במשך 12 שנים עד למועד פטירתו. רחל הדגישה שבין השניים שררה אהבה גדולה והסיבה היחידה לכך שלא התחתנו היא סיבה הלכתית, עגינותו של קרצמן עקב סירובה של עמליה לתת לו גט.

כאמור, לבסוף החליט שופט העליון יורם דנציגר, אליו הצטרפו השופטים אשר גרוניס וסלים גו'בראן, כי הידועה בציבור תהיה זכאית לגימלת שארים במלואם.