אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המשבר הכלכלי מגיע לספורט היווני צילום: אי פי אי

המשבר הכלכלי מגיע לספורט היווני

תעשיית הספורט היוונית חיה על התחרות בין אולימפיאקוס לפנאתינייקוס, אבל המשבר הכלכלי הביא לשינוי בהלך הרוח ולכן גם שחקני כדורסל יוונים כבדי משקל מוצאים עצמם בתל אביב

11.08.2010, 09:06 | ירון ארבל

בכל יום יוצאים ביווון בין שבעה לתשעה עיתוני ספורט יומיים. רובם, אגב, בבעלות של בעלי אימפריות הספורט - פנאתינייקוס ואולימפיאקוס – אבל זה לא מפריע לאף אחד. כמות הדברת ברדיו סביב הספורט פרופורציונלית לכמות הכתבת, וזה מספיק כדי לתת מושג כללי על גודל שוק, כמה עניין וכמות הכסף אשר מסתובבת סביב הספורט היווני אצל האזרח הקטן.

המשבר הגדול שמטריד את המדינה נותן את אותותיו גם בספורט, אבל ההשפעה בשלב זה היא עקיפה. קבוצות הספורט ביוון, גם בכדורסל וגם בכדורגל, נמצאות כמעט באופן מוחלט בבעלות של בעלי הון וטייקונים למיניהם. צמד האימפריות - אולימפיאקוס האדומה ופנאתינייקוס הירוקה - מהוות מחלקה נפרדת ומבודלת משאר העם הן בתקציבים והן ברמת הניהול.

לקבוצות הכדורגל והכדורסל של כל מועדון יש בעלים שונים, והמכנה המשותף הוא המסורת והאוהדים בסופו של דבר. כל אחד מהבעלים מייצג את אחת המשפחות העשירות, שהיווני הממוצע אומר עליהן ש"אין להן מושג אפילו כמה כסף יש להן". כלומר, המשפחות לא ממש מרגישות את ההשפעה של המשבר. עם זאת, קבוצת הכדורגל של אולימפיאקוס נפלה במדרון, וסיימה את הליגה במקום השלישי שהשאיר אותה מחוץ לצ'מפיונס ליג. הנפילה מקורה בירידה בחשק של הבעלים הקודם להשקיע בקבוצה (סוקראטס קוקאליס). לפני כמה שבועות זה נגמר, אחרי לחץ כבד של האוהדים, במכירתה לטייקון הספנות ועוד אלף עסקים אחרים - אבנגלוס מארינאקיס - שרכש כ־70% מהקבוצה עבור 50 מיליון יורו והחל להשקיע מיליונים בסגל. אך אם בעבר כל קפיצה אצל האדומים היתה גורמת לשיגעון דומה בצד הירוק, אצל פנאתינייקוס בכדורגל המצב די יציב, וזה בהחלט סימן לשינוי בהלך הרוח.

בקבוצת הכדורסל של אולימפיאקוס, שהתהדרה בתקציב הכי גדול באירופה בשנים האחרונות, המצב שונה לגמרי. ג'וש צ'ילדרס וליינס קלייזה, שעזבו את ה־NBA בשביל האדומים בגלל שיכלו לקבל שם יותר כסף, חזרו לאמריקה. רוב הכוכבים הגדולים שמחזיקים בחוזה גדול לעונה הבאה התבקשו לקצץ 20%-25% מהמשכורת שלהם. כבר במהלך העונה היו שחקנים שנאלצו לקבל משכורות באיחור.גם בפנאתינייקוס המצב לא קל. מלבד האיחורים במשכורות הציבה הקבוצה במהלך הפגרה גבולות מאוד ברורים במו"מ עם הכוכבים. זה נגמר במעבר בלתי נתפס אל האדומים של ואסיליס ספנוליס, השחקן הטוב בפיינ לפור של היורוליג לפני שנתיים, שלא היה מרוצה מההצעה שקיבל מפנאתינייקוס וחצה את הכביש עבור שדרוג מינימלי. שתי הקבוצות עדיין מחזיקות בתקציבים מהגדולים באירופה, אבל ההשתוללות והפזרנות הגיעו לרגיעה וההנחה היא שהצמצום הוא בגלל שלא ממש "נעים" מהיווני הממוצע.

יותם הלפרין - אולימפיאקוס. התבקש להוריד 25% משכרו, צילום: אי פי איי יותם הלפרין - אולימפיאקוס. התבקש להוריד 25% משכרו | צילום: אי פי איי יותם הלפרין - אולימפיאקוס. התבקש להוריד 25% משכרו, צילום: אי פי איי

כאבי מס

 

מתחת לצמד הגדולות נמצאות קבוצות בעלות מסורת ארוכה, אשר חלקן מחזיקות בתמיכה מסיבית מקהל אוהדים גדול למי שלא נמצאת במועדון האימפריות (אריס ופאוק סלוניקי, א.א.ק אתונה) וחלקן בנויות על ניהול טוב לפחות ברמה היוונית (פניוניוס לדוגמה). בצמד הענפים לקבוצות הללו יש הרבה פחות כסף מבעבר, וזה אומר כי מי שתחת חוזה התבקש לקצץ והפעילות בשוק השחקנים מועטה, אבל עדיין מתקיימת בכבוד.

בתחתית הרשימה אפשר למצוא שאר מועדונים ששמותיהם לא יגידו לרובכם דבר וגם מחזיקים בבסיס אוהדים קטן ומאופיינים לרוב בניהול חובבני בעליל ומרובה בבעיות כלכליות. מפעם לפעם קבוצות בעלות מסורת מדרג הביניים נופלות לתהום הדרג התחתון בשל בעיות כלכליות וניהוליות, אבל ממשיכות להסתובב בשטח בזכות המסורת והתמיכה מסביב. במקרה של מועדון הכדורגל של אריס זה הוביל לשינוי שבו הקבוצה היא כיום בבעלות וניהול האוהדים, אבל זו דוגמה נדירה בהחלט כאמור.

ההשפעה המהותית והגדולה ביותר על עתיד הספורט ביוון היא של ההחלטה להגדיל את שיעורי המס על ספורטאים מקצוענים. עד ימי המשבר שילמה קבוצה יוונית על כל שחקן, מקומי או זר, מס בשווי של כ־23% בלבד. זה נגמר. שיעור המס הוכפל וקפץ אל אזור ה־45%. השחקנים כמובן לא מרגישים בכך, כי הם מסכמים על נטו, אבל למי ששולח את היד לכיס מדובר בצמיחה משמעותית בסעיף ההוצאות, בלי שום השפעה חיובית על סעיף ההכנסות.

ענייני מס נמצאים בכותרות המשבר בהקשר אחר, שקשור כמובן גם לספורט. אחת הסיבות למשבר נעוצה בספורט לאומי של היוונים - דיווח שקרי לרשויות המסים. מעבר לצורך של כל יווני לבחון את עצמו, הזעם והזרקורים מופנים כמובן אל גופים גדולים אשר העלמות המס מצדם גרמו לנזקים הגדולים. גם קבוצות ספורט אשר מגלגלות ביחד מאות מיליוני יורו בשנה אשמות בכך. הידוק הפיקוח עליהן מעתה והלאה יקטין בטווח הקרוב את יכולות התמרון שלהן, בוודאי במועדונים הקטנים אשר מקוששים יורו ליורו כדי לתחזק קבוצה, אך בטווח הרחוק עשוי להביא להתייעלות המערכת.

דניס רומדהאל מאולימפיאקוס. השקעות גדולות לצד ירידה בהכנסות, צילום: רויטרס דניס רומדהאל מאולימפיאקוס. השקעות גדולות לצד ירידה בהכנסות | צילום: רויטרס דניס רומדהאל מאולימפיאקוס. השקעות גדולות לצד ירידה בהכנסות, צילום: רויטרס

לגרד תקציב

אותן קבוצות ביניים ובוודאי קבוצות הדרג הנמוך יותר יושפעו מהמשבר גם מתוקף מבנה התקציב. ראשית, מדובר בתמיכה מסורתית של העיריות והמדינה (דרך חברת ההימורים הלאומית), אבל כמובן שהסכומים צפויים לרדת. צניחה נוספת היא בזכויות השידור, שבכדורגל נכנסות לשנתן האחרונה ובכדורסל עוד לא חודשו, רק ששם לא נגמרות הצרות.

בעוד האימפריות יושבות טוב ודרג הביניים מסתמך גם על הכנסות ממכירת כרטיסים וכיוצ''ב, הקבוצות הקטנות חייבות לאסוף כסף והפתרון נמצא בדמות עסקים מקומיים קטנים. לחלק מקבוצות הספורט ביוון יש עשרות ספונסרים, וכשאוספים 15 אלף יורו מבעל מוסך מקומי שאוהב את הקבוצה ועוד עשירייה מבעל דוכן בשוק שהבן שלו משחק במחלקת הנוער, אפשר בסופו של דבר לגרד תקציבים על גבול הסביר. הבעיה היא שבזמני משבר יש לאותם עסקים קטנים פתאום הרבה פחות מרווח נשימה לתת את אותן אקסטרות קטנות, בתקווה בכלל שהעסק ימשיך להתקיים בהצלחה. ההשפעה על תקציבי הקבוצות הקטנות וחלק מהבינוניות ברורה. העתיד קצת פחות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות