צילום: דרור כץ
אחרי שאמא נפטרה, אבא אמר לי: "גם מהמוות של אמא נדע להוציא את הדברים היפים"
עדי קייזמן, מנכ"ל איי.די.או, מספר על אביו, שלימד אותו להסתכל על חצי הכוס המלאה: "כעס עובר לידי, לא עובר אותי"
עדי קייזמן, מנכ"ל איי.די.או
בן 38, נשוי ואב לילדה, גר בתל אביב
אבי, אברהם קייזמן, תעשיין בתחום היהלומים, אינו אבי הביולוגי. הוריי התגרשו כשהייתי בן פחות משנה ואמי פגשה את אברהם, שהיה חבר ילדות שלה, כשטיילה איתי בעגלה בפתח תקווה. מאז הם יחד.
"כילד נהגתי לבלות סוף שבוע אחד בחודש עם אבי הביולוגי, דן זיסמנוביץ', סוף שבוע נוסף אצל הוריו, סבי וסבתי, ואת שני סופי השבוע הנותרים בבית בסביון. אבל בגיל העשרה הקשר עם אבי הביולוגי הלך ודעך, עד שלא נשמר יותר בסופו של דבר, כנראה משום שגם אני וגם אבי לא עשינו מספיק כדי לשמור עליו. אין לי שום משקעים מהנושא, זו מציאות שלמדתי לקבל מהיום הראשון. בגיל 16 נסעתי למשרד הפנים בפתח תקווה, ובאותו יום חזרתי עם תעודת זהות שבה החלפתי את שמי מעדי זיסמנוביץ' לעדי אברהם קייזמן. אבי הוא אדם מופנם, אבל כשחזרתי הביתה עם תעודת הזהות ראיתי שהוא התרגש מאוד. פגשתי שוב את הנושא כשבתי דניאל נולדה, והבנתי את המשמעות של הורות, שיש לך ילד שהוא חלק ממך, בשר מבשרך.
"המשפחה של אמי רעיה הגיעה מאיטליה. סבתי היתה איטלקייה נוצרייה שהכירה את סבי כחייל בצבא הבריטי. הם התחתנו, וכשהגיעו לארץ סבתי עברה תהליך גיור. אני זוכר את עצמי כילד עוזר לסבתא לקרוא ולכתוב בעברית ולומד ממנה איטלקית. מאז שאמי נפטרה, לפני 14 שנה, איבדתי את הביטחון באיטלקית, אבל אחרי יומיים באיטליה השפה חוזרת אליי.
מאמא קיבלתי את האהבה לאסתטיקה, לעיצוב, לאירוח ולמטבח האיטלקי - אני בשלן לא קטן. כילד אני זוכר הרבה ארוחות משפחתיות, שבגדולות שבהן סבתא היתה מגיעה לעזור לאמא בהכנת הלזניה, הפיצות והספגטי.
"אחד מזיכרונות הילדות החזקים שלי הוא שחזרתי פעם הביתה לאחר קטטה בבית הספר וחששתי מאוד מהתגובה של
הוריי. הרבצתי לאחד הילדים כהוגן וכבר ציפיתי לעונש, אבל במקום זה קיבלתי מאבי טפיחה על השכם, ואז הוא אמר לי: 'אוקיי, יש לך כוח, ראית שאתה יכול. עכשיו תדע שאי אפשר לעשות בזה שימוש'. זאת היתה הקטטה האחרונה שהשתתפתי בה. זה משפט שהיה בו מסר חזק מאוד והוא עדיין רלבנטי לחיים העסקיים: דע לנווט את הכוח שלך למקומות טובים, להפעיל שיקול דעת ולהשתמש בכוח רק בצורה מבוקרת.
"עוד משפט שאבי אמר, והיה אבן דרך משמעותית בחיי, היה לאחר שאמי נפטרה: 'גם מהמוות של אמא נדע להוציא את הדברים היפים'. זה אומר להסתכל על חצי הכוס המלאה, לא לקבל דבר כמובן מאליו, לא לכעוס ולא לשנוא. מעולם לא היו בי הדברים האלה, אבל מאז זה התחזק. כעס עובר לידי, לא עובר אותי. חברים תמיד צוחקים שאם אני כבר מצליח לכעוס, זה לא מחזיק יותר מרגע".
11 תגובות לכתיבת תגובה