פינג פונג פוליטי

"לא. אמרתי לבוז'י הרצוג - אני לא מאמין בכם, אין לי במה".

הבעיה היא אהוד ברק?

"ברק הוא אדם שצריך להתייחס לבעייתיות ולמבנה האישי שלו בצורה שונה מלכל אחד אחר".

למה אתה מתכוון? לאטימות? ליוהרה?

"אתם אמרתם".

ובכל זאת?

"אני אתן דוגמה. אחרי הבחירות האחרונות הוא הזמין אותי לפגישה במשרד הביטחון. הגעתי, הוא חיבק אותי חזק חזק, ודיבר על כך שאין מנוס וצריך ללכת לאופוזיציה. הוא ביקש ממני לעזור בעניין, ואמרתי 'ברצון'. אבל הסברתי לו שלמפלגה אין זכות קיום ללא חזון, ושהגיע הזמן לבוא לציבור ולומר לו את האמת. אמרתי שלא ברור לי למה אנחנו לא יכולים לדבר על משא ומתן על בסיס ההצעה הסעודית. המלצתי לו להגיד 'אני מוכן לנהל משא ומתן אבל הביצוע ייקח 15 שנה'. זמן במזרח התיכון אינו שעון, הוא המלצה, ואת זה אני אומר על סמך שיחות עם חלק מהצמרות. אחר כך אהוד התקשר באחת בלילה, דיבר עם אשתי, ביקש שאכין תוכנית להליכה לאופוזיציה. ואז נפגשתי איתו שוב, וגם פואד התקשר, ולמחרת קראתי בעיתון שהוא נכנס לממשלה. אחרי שיום קודם אמר לי שילך לאופוזיציה! ואז רוצים שאני אכבד אותו. זה לא רק מאכזב, זה מעבר לזה, אין במה להאמין".

עופר עיני יכול להנהיג את מפלגת העבודה?

"אחרי שהמפלגה איבדה את כל נכסיה, המפתח הארגוני שלה נמצא בידי ההסתדרות. מבחינה חברתית עיני בהחלט מייצג זרם שאני תומך בו, אבל בלי חזון אמיתי גם ברמה המדינית ובלי קבוצת מנהיגות - אין סיכוי. זה ניסיון הנשמה שלא יחזיק מעמד. הטרגדיה היא שמה שהעבודה ייצגה עדיין דרוש, הערכים שלה. הרי התפיסה הרוויזיוניסטית לא מציאותית, חייבים לתת לה אלטרנטיבה. יש שם רעיונות הזויים - בני בגין הוא אדם הגון אבל הוא הזוי, הוא לא חי את המציאות ומדבר דברי הבל".

ומה עם קדימה?

"קדימה אינה מגובשת. ציפי לבני לא פוליטיקאית. היא החמיצה את ההזדמנות שלה להקים ממשלה".

ממשלת נתניהו?

"ביבי מבין שאנחנו במבוי סתום במישור הביטחוני ומשחק את המשחק הפוליטי. גם ברק מבין, אבל נוח לו, הוא המשענת הכי חזקה של ביבי. ולמנות את ליברמן לשר החוץ זה לא אחראי ולא הגיוני. לכן אני אומר שהפוליטיקה איננה מה שהיתה. הכל היום זה חשבונות אישיים נטו. לפוליטיקאים תמיד היתה גם אג'נדה אישית, אבל הפרופורציות השתנו לגמרי".