אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: בגוגל הכריעו - רווחים עדיפים על עקרונות צילום: בלומברג

דו"ח טכנולוגי: בגוגל הכריעו - רווחים עדיפים על עקרונות

השאלה עד כמה אפשר למכור את המידע של הגולשים עוררה ויכוח בגוגל, שהוכרע לטובת שורת הרווח; ארגוני זכויות אדם נגד אתר ההדלפות וויקיליקס; ה-FBI מפגין קפקאיות חריגה; ומה קורה כשגוררים את מייסד 4chan לדוכן העדים

11.08.2010, 12:56 | יוסי גורביץ
כל העדכונים, הכתבות והמדורים של טכנולוגי - היישר לפייסבוק שלכם

ההידרדות המוסרית של גוגל, שלב אחרי שלב

הוול סטריט ג'ורנל פרסם אתמול (ג') מסמכים שמעידים על מריבה גדולה שפרצה בגוגל לפני כשנתיים. הנושא היה יוזמתה החדשה אז של גוגל להתאים פרסומות לגולשים, יוזמה שמשכה אש כאשר בוצעה, במרץ 2009.

הבעיה היתה גבולות השימוש במידע שגוגל אוספת על המשתמשים. הכמות עצומה והיא גדלה מיום ליום. מה מותר לגוגל לעשות במידע שיש לה? האם היא יכולה למכור אותו לכל דיכפין? מתי מכירה כזו הופכת מעוד מכירת פריט לאירוע שהופך את גוגל לאימפריית רשע?

השאלות האלה הדאיגו את שני מייסדי גוגל, לארי פייג' וסרגיי ברין, והוויכוח התלהט לכדי צעקות זה על זה. באופן מפתיע, ברין – שמקובל לתאר בתור הברנש הרע של גוגל – עמד בצד של המלאכים, ופייג' בצד של מלאכי החבלה.

חצי שנה אחרי שנחצה הרוביקון ההוא – גוגל משתמשת במידע שאספה עליך כדי להציג לך מודעות שלדעתה, בהתבסס על המידע, מתאימות לך, ובכך בעצם הופכת אותך ליזם פרסומות מפולחות ומדויקות נגד עצמך, ואם זה לא הפיתוי בהתגלמותו אני לא יודע מה כן – עשתה גוגל צעד נוסף: היא הפעילה בורסת פרסומים, שבמסגרתה מפרסמים אומרים לה במי הם מעוניינים והיא מאפשרת להם מעקב אחריהם ברשת, ולוקחת אחוזים מכל פרסומת.

שלשום הלכה גוגל צעד אחד נוסף: היא חתמה יחד עם ספקית הסלולר והרשת האמריקאית ורייזון על מסמך משותף, שבמסגרתו המגינה הגדולה על ניטרליות הרשת ויתרה עליה בכל מה שקשור לרשת הסלולרית (עוד על כך, בקצרצרים). כנראה שהרווחים הפוטנציאליים היו חשובים יותר מהעקרונות. הפעם, ככל הנראה, אף אחד כבר לא צעק על אף אחד. כוחו של הרגל.

לארי פייג לארי פייג' (מימין) וסרגיי ברין. כבר לא מתווכחים | צילום: בלומברג לארי פייג

מותקף מכל עבר

 

לפני שבועיים היה אתר ההדלפות וויקיליקס גיבור היום של העיתונות, כשחשף שורה של כשלים (עם אופציה לפשעי מלחמה) של הכוחות המזוינים האמריקאיים באפגניסטן. הפנטגון, בנסיון להפריח איזשהו מסך עשן, האשים את וויקיליקס בכך שיש לו "דם על הידיים", דם של אפגנים. זה היה פאתטי כשהפנטגון – שרק לטאליבן ולצבא האדום יש יותר דם אפגני על הידיים מאשר לו – אמר את זה; זה היה רציני יותר כששורה של ארגוני זכויות אדם עשו את זה, מה שקרה אמש.

כמה ארגונים, ביניהם אמנסטי וארגון זכויות האדם באפגניסטן, שלחו מייל למייסד וויקיליקס ג'וליאן אסאנג' וביקשו ממנו לעבור בקפדנות על כל מסמך שהוא משחרר ולמחוק משם את שמותיהם של אפגנים המופיעים במסמכים. בניגוד לחיילים ששמותיהם מופיעים שם, האפגנים חשופים לנקמתו של הטאליבן. באותה הזדמנות, ציינו ארגוני זכויות האדם שיש לפתוח בחקירה כנגד הנהגת הטאליבן בחשד לביצוע פשעים נגד האנושות. במחצית הראשונה של 2010 עלה בחדות מספר הקורבנות האזרחיים באפגניסטן, רובם ככולם קורבנות של הטליבאן.
אסאנג אסאנג'. מבוקש | צילום: cc-by-sa-New Media Days אסאנג

אם חשבתם שאלה כל הצרות של אסאנג', טעיתם. ארה"ב, שממשלתה עדיין רותחת מזעם על ההדלפה, מפעילה כל לחץ אפשרי על שורה בעלות ברית – בריטניה, גרמניה ועוד – כדי שיעצרו את אסאנג' כאשר הוא נכנס לשטחן ויסגירו אותו. כמובן, כל ממשלה אירופית שתעשה תרגיל כזה תהיה בבעיה רצינית מאד מול האוכלוסיה שלה, שהמלחמה באפגניסטן פופולרית בה בערך כמו מגפת הדבר, אבל אין להתפלא אם אסאנג' יחליט להישאר בקרוב באיסלנד בלבד.

קפקא, מאחוריך

 

שמעתי על צו איסור פרסום. שמעתי גם על התועבה שהיא צו איסור פרסום על צו איסור פרסום. אבל מה שקרה לניקולאס מריל – שנודע עד לאחרונה בכינוי "ג'ון דו" – הוא כבר מעבר לטמטום השושואיסטי הרגיל. אנחנו עמוק בטריטוריית קפקא.

מעשה שהיה כך היה. ב-2004, פנה ה-FBI אל מריל, ששימש אז כמנהל ספקית אינטרנט, בדרישה שיספק לו מידע על אחד מלקוחותיו. מריל סירב ועתר מייד לבית המשפט. המשפט התנהל שנים – למרות שה-FBI ויתר בשלב מוקדם על הדרישה שלו – ובמהלכו, נאסר על מריל לציין בפני אף אדם, בכלל זה ארוסתו, שהוא מעורב במשפט. כאשר העניקה לו האגודה לזכויות האזרח פרס על המאבק שלו בכוחות האופל, שאיכשהו תמיד נראים מטומטמים לגמרי כשמפנים אליהם זרקור, הוא לא יכול היה להגיע לטקס משום שאם היה מודיע שהוא "ג'ון דו", הוא היה עובר על צו בית המשפט וסביר להניח שהיה הולך לכלא לתקופה ארוכה.

בסוף חודש יולי, שש שנים אחרי הבקשה המקורית של ה-FBI, הגיע בית המשפט למסקנה שהוא שיחק יותר מדי לידיהם של מפגרים עם סיווג בטחוני גבוה, וביטל את צו איסור הפרסום. "מכתב הביטחון הלאומי" של ה-FBI, שמאפשר לו לבקש מידע בלי שאפשר יהיה לדווח על כך, הוא מוקד לוויכוח ער, במיוחד לאחר שהסתבר שה-FBI הוציא יותר מ-200,000 (!) מהם מאז 2003 ולאחר שדו"ח פנימי של הסוכנות מצא ש-60% מהמכתבים לא צייתו להנחיות משרד המשפטים בנושא.

בניגוד לרפובליקות מסוימות במזרח התיכון, בארה"ב אנשים הנאבקים על חירויות הפרט מול המשטר נחשבים בדרך כלל לפטריוטים.

ונעבור למשהו קליל.

האם יואיל העד להסביר את משמעות הביטוי "ריקרול"?

לפני כשנתיים, פרץ ילד מהפורום הידוע לשמצה 4chan לחשבון המייל של שרה פיילין. הפריצה הזו הוכיחה שבניגוד לטענותיה, פיילין השתמשה בחשבון מייל פרטי כדי לעקוף את חובתה החוקית לתעד כל פעילות שלה כמושלת, ופעילויות שהשתיקה יפה להן בוצעו שם. כמקובל, מי שהועמד לדין היה ההאקר.

במסגרת המשפט, זומן לעדות גם כריס פּוּל, מייסד פורצ'אן. והתובעת שאלה אותו שורה של שאלות, כשהיא מתמקדת בשפה הפנימית של פורצ'אן. פול, שהאנגלית שלו משובחת להפליא, ענה בנימוס ובדיוק על השאלות, וסיפק הגדרות משפטיות למונחים Lurker (קורא לא פעיל, מונח ותיק מאוד), ריקרולינג (אם עוד לא הבנתם מה זה, הקישור הבא יסביר הכל), טרול, 404, ועוד.

הקריאה מהנה ומשעשעת, במיוחד בכל מה שקשור לריקרולינג. התובעת: אמרת שהמונח "ריקרולינג" מטרתו לגרום לאנשים ללכת לאתר שהם חושבים שיהיה בו דבר אחד, אבל בפועל יש בו סרטון של ריק אסטלי. האם זה נכון?

פול: כן.

התובעת: הוא היה סוג של זמר?

פול: כן.

התובעת: זו בדיחה?

פול: כן.

קצרצרים

סדקים בשדה עיוות המציאות: מחקר שנערך לאחרונה מגלה כי אפל היא המותג המבוקר והמושמץ ביותר בבלוגוספירה ובטוויטרספירה. 1,204 טוויטים בחודש האחרון התייחסו לאפל תוך שימוש בהאשתג #fail. מאות של אזכורים של אפל בבלוגוספירה היו יבבות על איכות הקליטה באייפון 4. רוב האזכורים האלה הגיעו מבלוגים העוסקים בטכנולוגיה ותקשורת. במקום השני ברשימת הכשל נמצאת פייסבוק, ואחריה נוקיה.

גוגל פרסמה שלשום מניפסט משותף לה ולחברת הטלקום ורייזון, שבו היא מתנערת בקלילות מדוקטרינת ניטרליות הרשת בכל מה שקשור לרשת הסלולרית. הזעם היה רב, במיוחד לאור טענותיה של החברה שהיא לא בגדה בעקרונותיה, מה שבעליל עשתה. אי לכך ובהתאם לזאת, הכתיר בלוגר התקשורת ג'ף ג'ארוויס את הרשת על פי גוגל בתואר, שפשה כאש בשדה קוצים באוגוסט: "שמינטרנט", על שמו של מנכ"ל גוגל, אריק שמידט.

מדי פעם מישהו מצליח להגיע עם שטיק חדש ומדהים, שגורם ללסת שלך להישמט. חוקרים הצליחו להשתמש בהקלטות של מדפסות ישנות – אתם יודעים, ההן עם הסיכות בצד – כדי לפענח מתוך צליל ההקלטה את התוכן של המסמך. אם היה להם מושג במה מדובר – למשל, מדפסת של רופא תדפיס כנראה מרשמי תרופות וכדומה – שיעור ההצלחה היה 95%. כשלא היה להם מושג, התוצאה היתה בכל זאת מרשימה: 72%. החוק במדינות גרמניות מחייב רופאים להשתמש במדפסות סיכה המסוגלות להדפיס גם העתק-פחם של המרשם, ובהתאם כ-60% מהם עדיין משתמשים בהן. יש פתרון – להקיף את המדפסת בקלקר.

לחבר הפרלמנט הבריטי דומיניק ראאב נמאס מהצקות של לוביסטים וספאמרים אחרים, ועל כן הוא הסיר את כתובת המייל שלו מהבלוג שלו וממספר אתרים אחרים. הוא התלונן על כך שהוא ואנשי הצוות שלו מוצפים בזבל, ושהוא ישמח לקבל מהדוור שלו מכתב אמיתי מתושב אמיתי לא פחות מהמחוז שלו. הלוביסטים, כמובן, מיהרו להשמיע זעקה שהוא מתעלם מבוחריו, וראאב נאלץ להבטיח אפשרות לשליחת מייל דרך הבלוג שלו, שתסנן לוביסטים ושאר מרעין בישין. מתי כתבתם לאחרונה לחבר הפרלמנט שלכם? מה, אין לכם?

סקר שביצע האתר OKCupid בקרב משתמשיו הגיע למסקנה חד משמעית: האייפון מספק לך יותר שותפים למין, במיוחד אם את משתמשת אייפון ולא משתמש, מאשר סמארטפוני בלקברי ואנדרואיד. הנתון הזה הדהד הבוקר ברחבי הרשת. מצד שני, ראוי להזכיר שהוא נשען על מה שמשתמשי אייפון מספרים על עצמם, ואלה אנשים שידוע שהקשר שלהם למציאות מעורער יחסית.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות