אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
גם בהודו בונים מגדלים: גורדי שחקים יוקרתיים יוקמו בשכונות העוני של מומביי צילום: בלומברג

גם בהודו בונים מגדלים: גורדי שחקים יוקרתיים יוקמו בשכונות העוני של מומביי

המגדלים יוקמו על שכונות פחונים, כאשר דיירי השכונות העניים ישוכנו על ידי הקבלנים בדירות חדשות שגודלן של חניה למכונית

13.08.2010, 09:17 | בלומברג

קבלנים במומביי, העיר בעלת צפיפות האוכלוסין הגדולה בעולם, מקימים גורדי שחקים יוקרתיים לעשירים בשכונות עוני לשעבר בסמוך לתושבים המקוריים של האזור.

מגדלי התאומים איפריאל, שמתנשאים לגובה של 60 הקומות ומכילים דירות בשווי 14 מיליון דולר, נבנו בסמטה צרה המוקפת צריפי פח שבעבר שיכנו 10 אלף מתושבי שכונות העוני. ואילו מגדל לודהא בליסימו שמתנוסס לגובה 50 קומות, נבנה מטרים ספורים מבית הכלא שבו מרצה את עונשו המחבל היחידי שנתפס לאחר מתקפת הטרור על מלון הטאג' מאהל ב-2008.

"מומביי היא עיר שסובלת מצפיפות רבה, וכדי לפתור את הצפיפות הזו וליהנות משטחים פתוחים יותר עלינו לצמוח אנכית", אמר אמיט ת'אקר, מנהל בחברת הנדל"ן CD שאחראית לבניית האיפריאל, מתחם הדירות הגבוה ביותר בהודו. "זה אפשרי רק אחרי שמפנים את שטחי האדמה התפוסים על ידי שיקום האזרחים."

הקבלנים בהודו מוגבלים על ידי חוק בן 4 עשורים שאינו מאפשר בנייה לגובה באזורי מגורים בבירה הפיננסית של הודו, ולפיכך הם בונים מגדלי יוקרה בשכונות העוני, וממקמים מחדש את התושבים בדירות חדשות בגודל של חניה למכונית. ממשלת הודו תלויה בפרויקטים מסוג זה כדי לפנות את כל שכונות העוני עד 2015, כחלק מניסיונותיה להתכונן לזרימה של כ-250 מיליון אנשים שצפויים לעבור לאזורים אורבניים ב-20 השנים הבאות.

הביקוש לדירות יוקרה בהודו נמצא במגמת עלייה, על רקע הראלי הגדול ביותר מזה 18 שנים במניות שמחזק את שורות העשירים באחת הכלכלות המתעוררות הגדולות בעולם. למדינה 84 אלף מיליונרים, אך מספרם צפוי לצמוח פי 3 בין 2008-2018. כ-40% מ-52 המיליארדרים של הודו מתגוררים במומבי.

"הגבולות של שוק הנדל"ן של מומבי מתרחבים כל הזמן לאזורים חדשים," מסביר אנוז' פורי, יו"ר הסניף ההודי של חברת הנדל"ן ג'ונס לאנג להסאל. מומבי מתפרשת על פני 440 קמ"ר.

תגיות

4 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
בלה בלה
רוב האזור מעבר לקו הירוק מקומט משהו , ערים יהיה קשה לבנות שמה , ירושליים דוגמה אחת ללמה זה ככה , פשוט לעלות ולרדת דורש אנרגייה שגל פעילות בעיר עוברת דרך הדרישה זה מקשה על החיים באופן משמעותי ביותר. המקום אם כי מתאים להתיישבות מסוג אחר , בכל אופן הבעייה היא שלוותר על זה או לנהל את זה לא נכון יגרום לנו לבעיות גם בתוך קווי 1967... והמבין יבין למה את שני הפעולות האלה מקדמים הן האדיוטים שלנו או המושחתים שלנו , ומצד שני אוייבינו. ומצד אחר בעצם , אין ברירה מליישם חוקי פינוי בינוי דרקוניים למדי הן לתושבים שמסרבים והן לקבלנים . זה בצעם יעשה טוב לקבלנים כי זה עתודות בנייה בטוחות , בכל אופן צריך גם לסדר את העסק באופן קומפקטי , חוק שנותן מיסוי לבנייה מפוזרת עם מלא פארקים וחניות קרקע באמצע של ערים לפי איזה דירוג פשוט של צפיפות (אני מניח שלא צריך להתאמץ בפינוי בינוי ממשי שכן זה מילא קשה) וככה אפשר לבנות יותר במחירים נורמליים , לא להתקע בתחרות שהורגת את כולם ולשמור על גידול האוכלוסייה. עוד דבר הוא שכמובן יש את הנגב , שהוא ריק , ואפשר לבנות שמה , אם יש תשתית אז אפשר , המרחקים לא גכדולים , מים אפשר להעביר , דסלינציה זולה בערך יש למרות שזה שום דבר שמס מסויים ועדיף מקומי שיפתח את האפשרויות לבנייה זולה שבעצם מנכה את המס נטו לא תאפשר. בכל אופן הרבה כתבתי אבל הנקודה העיקרית היא זה כמה מטר מרובע זה חנייה הודית? 10?
אחד , בת-ים  |  14.08.10
1.
כל נושא הנדל"ן והפינוי בהודו מבוצע על ידי המאפיה ובסין על ידי הממשלה בכפיה
אלה פחות או יותר האופציות בעולם כיום (לא שופט ולא מדרג): בסין הממשלה מוציאה צו, תוך חודש באים הדחפורים ואתה בהחלט יכול לסרב להצעה למגורים חליפיים אבל אז תהיה הומלס או מת. בהודו בגלל חוקים בלתי אפשריים וממשל מושחת ומסואב ברמות שגורמות לישראל להראות שוויץ, אין שום דרך חוקית לעשות כלום - אז יש מאפיונרים שמשמשים כ"בוררים" בתחום והיתה על זה כתבה גדולה בטיימס לפני כשנה - הכסף האמיתי של המאפיה שם הוא מ"תיווך" בעסקאות נדל"ן. בישראל - שילוב של חוקים בסה"כ נכונים וטובים שמתאימים למדינה מפותחת עם מנהל מושחת שמתאים להודו ועם ביורוקרטיה מסואבת גורמים לזה שכלום בעצם לא קורה. לא היה נורא כ"כ אם לא היינו המדינה הצפופה בעולם המערבי ועם הגידול הטבעי הגבוה ביותר בעולם המפותח, כשעתודות הקרקע התאורטיות שלנו מעבר לגבולות 67...
ובארץ הוא פשוט לא מבוצע  |  13.08.10