המשבר שקבר את הנדיבות

בוועידה האחרונה של מנהיגי מדינות ה־G8 שנערכה ביוני, הסכימו הכלכלות המובילות בעולם לעבוד קשה למען המארז הרגיל של מטרות טובות - שלום, התחממות כדור הארץ וכדומה - אך בהבדל בולט אחד. סיוע זר, הנושא שעמד בראש סדר היום רק חמש שנים קודם לכן, כמעט ולא קיבל תשומת לב. לא מדובר בהפתעה, בהתחשב בעובדה שמדינות עשירות רבות טרודות במשבר החובות שלהן. עם זאת, יש כאן סמל לחולי רחב יותר: מותה של הנדיבות עצמה.

רק לפני עשור רוב הכלכלות המערביות עדיין נהנו משגשוג, והמנהיגים המערביים, כמו טוני בלייר וביל קלינטון, הצטרפו לקמפיינים מתוקשרים שנועדו להגדיל את היקף הסיוע הציבורי והפרטי למדינות מתפתחות. סולן להקת יו־2 בונו נהפך לסלבריטאי עולמי, הפעם כמומחה לפיתוח. מופעי הלייב אייד והיום העולמי למלחמה בעוני שצוין ב־2005 איחדו עשרות מיליוני אזרחים מודאגים ברחבי העולם. ספרו של הכלכלן ג'פרי סאקס שדן במיגור העוני באמצעות הזרמות ענק של סיוע נהפך לרב־מכר.

הבלקן קיבל יותר

בממשל בוש התפיסה לפיה עוני מזין טרור הובילה להקמת הסוכנות הממשלתית Millennium Challenge Corporation, שנועדה להגדיל את הסיוע ולתגמל מקרב מדינות המקבלות סיוע את אלה הנהנות משלטון אמין. תשומת הלב הזו השתלמה. בין 2001 ל־2005 ממשלות עשירות ברחבי העולם יותר מהכפילו את ההקצבות שלהן לסיוע, וסללו את הדרך לאופטימיות שאפיינה את ועידת ה־G8 שנערכה בגלנאיגלס בסקוטלנד ב־2005 ובה כל המדינות המשתתפות, מלבד רוסיה, התחייבו לתרום לחבילת סיוע חדשה בגובה 50 מיליארד דולר למדינות העניות בעולם. סיוע זה כלל קרן שנתית בגובה 25 מיליארד דולר לאפריקה.

התזרים החדש של הסיוע נועד לעזור למדינות העניות ביותר להגיע ליעדי תוכנית הפיתוח של האו"ם ל־2015 שכללו מיגור עוני קיצוני ורעב והפעלת מערך חינוך יסודי חובק עולם.

תורמים פרטיים גם כן פתחו את הארנקים. ב־2006 שכנע ביל גייטס את עמיתו המיליארדר וורן באפט להוריש את רוב הונו לעמותת ביל ומלינדה גייטס, ובכך כמעט והכפיל את הנכסים ויצר קרן צדקה חסרת תקדים בהיקפה המקדשת בראש ובראשונה את מיגור המחלות הקטלניות בעולם השלישי.

אולם בהגיע 2010 הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) מצא שמדינות ה־G8 היו בדרכן להפר את התחייבויותיהן מ־2005, וקרוב לוודאי שיעבירו לאפריקה פחות ממחצית הסכום שהתחייבו לו. מחקרים נוספים מצביעים על נתונים קודרים אף יותר. באפריל 2010 הבחין ארגון NGO אוקספאם שהסיוע הזר ממדינות עשירות למעשה נפל ב־3.5 מיליארד דולר בשנים 2008–2009 ויהיה נמוך מההתחייבויות הקודמות. הוצאות הסיוע של איטליה נפלו ב־31%, של גרמניה ב־12%, של יפן ב־11% ושל קנדה ב־9.5%. ביוני הכירו מדינות ה־G8 בכך שתרמו 6.5 מיליארד דולר בלבד מתוך 20 מיליארד הדולרים שהבטיחו ליוזמת ביטחון המזון של הארגון L’Aquila, שתוכננה להילחם ברעב ובעוני במדינות מתפתחות. לא נראה שהעולם כיום יעמוד בהתחייבויות של L’Aquila עד 2015.

אפילו באפגניסטן נתוני הסיוע לא תואמים להבטחות. ב־2002 התחייב הנשיא בוש ליישם את המקבילה של תוכנית מרשל באפגניסטן, אך לטענת פיטר ברגן, מומחה לאפגניסטן בעמותת ניו אמריקה, הוא מעולם לא מימש את ההבטחה. בוש העלה את היקף סיוע לאפגניסטן מ־1.3 מיליארד דולר ב־2004 ל־1.9 מיליארד דולר ב־2008, אך סכום זה עדיין נמוך בהרבה ממה שוושינגטון העניקה לטובת הבנייה המחודשת של הבלקן בשנות התשעים.

שטפונות בפקיסטן | צילום: אי פי

מצב רוח לא נדיב

אחד המכשולים הגדולים ביותר שעומדים בפני מתן הסיוע הוא הפוליטיקה סביב ההוצאות הכרוכות בפתרון בעיות של מדינות אחרות. מדיניות יחסי החוץ של הנשיא בוש נהנתה מאמינות רבה בקרב השמרנים הנוטים להיות ספקניים יותר כלפי סיוע זר. אבל הפופולריות הנמוכה של הנשיא אובמה בקרב המצביעים השמרנים מקשה עליו לשכנע אותם לאשר תוכנית סיוע. יתרה מכך, האמריקאים אינם שרויים במצב רוח נדיב. בסקר שפורסם בדצמבר האחרון ונערך על ידי ארגון המחקר Pew, נמצא כי קרוב למחצית מהאמריקאים סבורים כי ארה"ב אינה צריכה "להתערב בעניינים לא לה".

אם העולם לא יצליח למגר את הרעב, כפי שהוצהר ביעדי המילניום, ילדים במדינות מתפתחות רבות עדיין יסבלו ממחסור במזון, ובכך יושק מעגל של צמיחה מעוכבת, התפתחות שכלית חלשה וביצועים כלכליים גרועים. אם העולם לא יעמוד ביעד של חינוך יסודי עולמי, מדינות אפריקאיות לעולם לא יצליחו לצמצם את הפערים עם המתחרות ממזרח אסיה שמחזיקות במערכות חינוך חזקות והישגיות. באפגניסטן ובמדינות רבות אחרות, כישלון בתכניות הפיתוח עשוי להוביל לקריסת פוליטית, שבתורו תוביל לרדיקליות ומיליטנטיות. מדובר גם במדינות שבהן חוסר היציבות אפשרה למיליציות כוחניות להתבסס ובסופו של דבר לאיים על המוסדות המקומיים והמערביים.

בסופו של דבר, עלולות מדינות ה־G8 להזדקק לכוח יקר בהרבה, בדולרים ובחיי אדם, מההשקעה הראויה בסיוע זר למען חברותיהן שגורלן לא שפר עליהן.